הבלוג של חיה לוי

חיה'לה

שירה, חינוך, ספרות ורשימות אחרות

עדכונים:

פוסטים: 428

החל מיולי 2010

 

חדווה נכנסה לפג’ו . לנהוג עדיף. מחד – אין אפשרות להתלבט. מאידך –  לא שינה כבדה.  היא הקשיבה לשיר שהרדיו השמיע – לזמרת היה קול נעים.  מלווה במשאלה להיכנס למיטה, לבכות, לקרוא, לישון, שמישהו אחר יבשל  צהריים, לקרוא, לכתוב, היא נסעה למוסך ברמלה. אמרת לי שתתקן לי את החלון. הוא התקלקל אחרי שבוע. זה מוגזם. זה מוגזם. כן, תלכי לעשות סיבוב, אנחנו נתקשר אלייך כשהאוטו יהיה מוכן.הלכה להסתובב בקניון של רמלה. ניסתה להתקשר למכרה יפה שעבדה שם במשרד תכנון. היפה לא  ענתה בנייד. מה יש בקניון של רמלה? מבצע על כל כלי הבית. עד חמישים אחוזי הנחה. צלחות גדולות וצהובות, מבריקות. קערות מרק כחולות. הכל בגרושים. אולי מאתיים שקל לסט של שמונה עשרה חתיכות. אבל מאתיים שקל? בכל זאת חבל להוציא על צלחות.היא ישבה שעה בבית קפה על הפוך אחד. היא לא הביאה עבודה להתקדם בה. חבל על הזמן. אחרי שעה התקשרה למוסך. מה עם האוטו? זה שאמור לתקן אותו לא כאן. הוא יחזור עוד חצי שעה. נתקשר אלייך.חיכתה חצי שעה ומחצית נוספת. 

אחרי שעה אמרו לה: כן, תגיעי. היא חזרה ואמרו לה שלא מצאו את החלק שצריך להחליף ושיתקשרו אליה כשימצאו. נסעה משם ישר להוציא את הבנות מבית הספר. בלי שום חשק להכין להן ארוחת צהריים.חדווה כבר הכירה את הקניון ברמלה.  לכן בחנות הנעליים נתנו לה את הנעל שקנתה לפני חודשיים, כשסידרה את התיאום מס, ושמסרה לתיקון לפני חודש, בפעם הראשונה שהחלון התקלקל. היא נסעה הביתה עם חלון מקולקל ועם סנדל כתומה, מתוקנת.כל הזמן הזה חשה דריכות לא נעימה. היא בכלל לא הייתה בטוחה שלמלא מטלה מטלה, למיין גרגר גרגר, שווה את המאמץ.  גם עם סנדל כתומה. במוסך יודעים שכוחה לא במעשה ולא בויכוח, לכן הם לא טורחים לתקן לה את החלון.  היא חזרה הביתה, מצפה לכעס שלו על זה שלא עמדה על שלה, למרות שאם היה במקומה גם הוא לא היה עומד על שלו, יכעס על המוסך, וכל יומיים יזכיר לה להתקשר אליהם ולשאול מה עם החלק שצריך להתקין.לתלמידיה היא מלמדת שחומרנות זה דבר רע. לא ממש אומרת. רומזת. מצד תפקידה. וגם לבושה בבגדים מרופטים. אבל בלי החומר אין לצורה קיום.היא מלמדת סיפור שזכור לה מילדותה.  מתילדה, שבזה לבעלה הפשוט ורצתה מחרוזת, אמללה את עצמה ואת בעלה.  חדווה לא מנסה להסביר לתלמידים מה שהיא חושבת,   שהמחרוזת, החומר,  היא  דבר מופשט. אין ביניהם חיץ.בלי הבוז של מתילדה, היא לא תוכל אפילו בדמיון לרכב על אופנוע. אם היה אפשר לאהוב את מלאכת הבית ולהיפטר ככה מהמתח אולי זה היה עסק טוב. אבל     היא לא אוהבת לבשל או לקפל כביסה.עשר שנים קודם לכן אמא שלה מתה.  אמא שלה רצתה לכתוב. היו לה רעיונות טובים. היא הייתה קמה בחמש לפנות בוקר כדי לכתוב. פעם הראתה לה התחלה של רומן על גליקל האמל, אלמנת סוחר שהייתה לסוחרת בעצמה וכתבה זיכרונות. גליקל חיה בזמנים סוערים, שבהם אנשים הוקסמו והתאכזבו משבתאי צבי. רומן היסטורי פמיניסטי, בעצם. טיוטה לרומן שמעולם לא התממש. חדווה הייתה נותנת חצי עולם כדי למצוא את כתב היד.  כשאמא שלה הראתה לה אותו אז עקמה את האף לעצמה. הסגנון היה  ארכאי, עברית עשירה ומיושנת. סיפור מלא בפרטים של ניהול בית ופנקסים. אין לה למי לספר על זה.  היא אמרה אז שזה יפה, אבל אמא שלה הבינה את השקר. עכשיו כבר אין לך אמא שתכין לך מרק חמוץ. אחרי ארוחת הצהריים, אחרי משחק מחבואים עם הבנות, אחרי שבדקה עבודות של תלמידים, אחרי שדיווחה  לו על המוסך ( הוא ניסה להסביר לה בשקט מה צריך להגיד למוסך. היא חשבה, קל לייעץ. הוא מדבר בשקט, מנסה לא להתרגז אבל החשש שבמוסך ייקחו מהם המון כסף בכל זאת מותח אותו),באיזה רווח היא כתבה על כל העניין.בארוחת הערב, כששתו  מרק ירקות עם אטריות  וחתיכות  רכות של ירקות, הילדה  שאלה :”מה עשית היום?” “כתבתי סיפור על אישה שנוסעת למוסך כדי לתקן את האוטו וחוזרת הביתה “. הילדה התפלאה, אחר כך שאלה אם זה סיפור למבוגרים, והציעה משהו יותר מעניין, אולי הגיבורה בסיפור תתאבד.

עוד מהבלוג של חיה לוי

תצוגה מקדימה

ימים קשים

. תמצית האירועים מיום ראשון לפני כשבוע: נכנסתי לכיתה וביקשתי מהתלמידים  לעבור בשקט לכיתה אחרת, שיש בה ברקו, כדי שנוכל לראות סרטים שחלק מהם הכינו. ברגע שיצאתי מהכיתה קם קול שאגה. התלמידים צרחו בכל כוחם, כי זה היה להם...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ההצלחה המסחררת והלא מדוברת של החינוך בישראל

השקרים המוסכמים . . יש כמה רעיונות שמתייחסים אליהם כאל אמת כללית. למשל, שמערכת החינוך לא מצליחה למלא את תפקידיה. למשל, שרמת המורים שלנו נמוכה. למשל, שכולם מעוניינים בחינוך טוב כי הוא תנאי לחברה תקינה ולשגשוג...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

להבעיר את המים באש, להקשיב לספר השירה הראשון של נעם פרתום

. בימי הביניים היו מסיבות כאלה: משוררים באים, מתחילים לרפר, על בחורות, על בחורים, על יין, מעליבים אחד את השני, מתגאים אחד בעצמו. לא כל משוררת יודעת לקרוא את השירים שלה. נעם פרתום קוראת ושרה. זה עוטף את מי שמקשיבה, דימויים...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה