הבלוג של חיה לוי

חיה'לה

שירה, חינוך, ספרות ורשימות אחרות

עדכונים:

פוסטים: 428

החל מיולי 2010

לראות לויתן/ רון דהן, הוצאת פרדס 2015

02/09/2016

 rondahan

אכילת בשר. איש אחד אוכל סטייק. שני אנשים נוספים מביטים בו. אחד מתחלחל מחרדה ובהלה. בשני מתעורר תאבון. האם הם תופשים את מה שמתרחש לפניהם באופן אחר זה מזה?

אני חושבת שמתקבל על הדעת שהם תופשים את אכילת הבשר באותו אופן. המקור לחרדה ולבהלה הוא המקור לתיאבון ולעוררות. הידיעה הקצת מכוסה אבל ממש רק קצת, שיש כאן סבל, היא זו שמעוררת תשוקה או מבהילה.

פורנו. אחד מרגיש חרדה מול הניכור, את השני הניכור הזה מעורר, ולפעמים זה אותו אדם או אישה.

מיד אחרי שיוני, גיבור הנובלה לראות לויתן, מחליט לראות לויתן, הוא הולך לזונה.

“איך קוראים לך? שאלתי, אריאל אמרה והתחילה להפשיט אותי ולנשק את צווארי. לאחר שהייתי עירום לגמרי התפשטה גם היא והתחילה למצוץ לי. ראשה נע במוכניות מעלה ומטה עד שאיברי הזדקר בתוך פיה”.

יש הרבה תיאורי מין בספר ולעיתים קרובות הם מזכירים סיפורי פורנו. לא תמיד בצורה כל כך בוטה כמו בסצינת הפתיחה. יש גם הרבה תיאורי רצח וסבל של בעלי חיים. לגבי הסוג השני של התיאורים קשה להתנתק ממה שיודעים על הבחירה והעמדה של הכותב, רון דהן, שהוא טבעוני. מה עמדתו בנושא יחסים בין המינים ומה הוא  רוצה לתפוס בתיאורי המין שלו קשה לי יותר לשער. קשה שלא לקשור את שני סוגי התיאורים זה לזה, אם כי לכאורה – ביחסי המין המשובצים ב”לראות לויתן” – פרט לתיאור הראשון והמטריד של מין עם זונה – אין ניצול.  לכאורה.

יוני, המספר של “לראות לויתן” לא נותן דין וחשבון לסבל שהוא עד לו. לפעמים הוא אדיש כלפיו, לפעמים הסבל מעורר אותו, לפעמים הוא מדכא אותו, אבל הוא לא חושב על שאלות כמו – האם כך זה צריך להיות? מה תפקידי עכשיו? הוא לא שואל את עצמו למה פעל כפי שפעל, או מה מניע אותו, אין לו שאלות רפלקטיביות כמעט  בכלל. למרות שהוא חש ואפילו סובל, חולם ורואה חזיונות, נראה כאילו בכל זאת בעולם הפנימי שלו אין כמעט שאלות, ספקות, היסוסים ואשמה. במובן הזה מצליח רון דהן להתנתק ממסורת סיפורית עברית רבת שנים, להתחבר במידה מסוימת לאופן שבו מסופר במקור המיתוס שהוא מתחקה בעקבותיו, המיתוס התנכ”י.

ליוני לכאורה אין תפקיד כלל במצבי הסבל השזורים בעלילה, כמו במחלתו של הכלב האהוב עליו, שחולה ומת רחוק ממנו, כשהוא באוסטרליה. האישה / הגרושה – מירי, שיש לה הבנה אינסופית וסבלנות אינסופית לצרכים של המספר, בדומה לאישה יפנית שהוא פוגש באופן אקראי, מטפלת במסירות בכלב בלי להודיע לו אפילו על מחלתו. הרצון העצמי שלה הוא להיות מטפלת אלטרנטיבית. ואמא.

הם נפגשים לפני הנסיעה לאוסטרליה ושוכבים. אחרי שהיא גומרת היא מבקשת ממנו בעוצמה להרגיש את הזין שלו בתוכה. מי זאת האישה הזאת, שממשיכה לחוש תשוקה מהסוג הזה אחרי אורגזמה? ואיפה העייפות שלה, הסיפוק שלה, ההגיון הפנימי של המיניות שלה, כל אלה נראים פנטסטיים. פנטזיה מאוד מקובלת, אבל עדיין פנטזיה. כמעט כל הדמויות של הנשים בספר נראות פנטסטיות.

למה מירי, הגרושה, מבטלת את הרצונות שלה בפני יוני? האם זה משום שהיא אמהית בלי גבול, או מפני שהיא חסרת תודעה או רצון משל עצמה? זה מעורר אי נוחות, שאלות. מירי מצטרפת ליוני בסוף הסיפור. מה המוטיבציה שלה להשאיר הכל ולבוא בעקבות הגרוש שלה, לא כל כך ברור. אם חיי הנפש של יוני הם לקוניים, חיי הנפש של מירי חסרים.

מירי חווה גם תשוקה באופן בלתי תלוי ביוני. גם איב, דמות שהוא חובר אליה בשוטטות שלו, (יחד עם אייזיק ואדם ואלי) חווה תשוקה שאין לה שום זיקה ליוני, פרט לכך שהוא עד לה. אבל לתשוקה שלהן יש אופי של אינסטינקט, לא של רצון עצמי. “איבון לא זזה, היא ישבה בשיכול רגליים והביטה בצלחת שלה, אבל גופה כולו פעם כמו לב והשתוקק כמו צמא במדבר…” (עמ’ 45)

יוני לעומת זאת, מצטייר לאורך השוטטות שלו כאוטונומי. הוא המבט, הוא החוקר, ההזדקקות שלו לזולת היא אקראית ולא מהותית: “לא אהבתי או שנאתי אותם יותר או פחות, הייתי מאושר בעצמי, הייתי עם עצמי וזהו” (עמ’ 15). הוא חולם על לויתן אבל הוא מצליח להצטייר כמעט נטול תשוקה, למרות המספר הרב של מגעים מיניים שהוא מתאר. “תמונות מהזיון עם אריאל התרוצצו במוחי. איברי הזדקף שוב. אוננתי ופלטתי במהירות”. (עמ’ 9) זהו מספר מרוחק, אולי מנותק, בתוך  מסורת מוכרת של גיבורים גברים המדווחים של ה שקורה להם ביובש, בלקוניות, כמו הבלש או כפי שאנו מדמיינות מדען או חוקר. התגלמות המבט ה”מערבי” על העולם. ככזה, הוא מעורר סלידה. חוסר המעורבות שלו דורך מנוחה, מקומם. במיוחד במגעים המיניים שלו, אבל גם ביחס שלו לעולם החי, שבתוכו הוא מצפה למצוא את הלוויתן. אפילו הטראומה שלו מתקופת השירות הצבאי, עדות לשחיטת גמל, מתוארת בפרטי פרטים שיש בהם אינטונציה של אדישות, על אף שברור שמדובר בטראומה. כאמור, תפקידו של המספר בשחיטת הגמל אינו מתואר. הוא פשוט שם. הבחירה שלו לשרת בצבא, הבחירה שלו להתבונן בשחיטה ובמה שסבב אותה, אינן מוטלות בספק או באות לכלל דיון. אולי זהו ניתוק רגשי שטראומה דווקא מחוללת.

בכיתוב של הכריכה האחורית התנועה בספר נקראת מסע. אני חושבת שמדויק יותר לכתוב שזהו ספר שוטטות. במסע יש כיוון התקדמות מנקודה לנקודה. הספר הזה חותר תחת הרעיון של התקדמות בין אם התכוון לעשות זאת ובין אם לא. המספר משוטט מחוויה לחוויה בלי שהוא מפיק מהן תובנות או מתפתח. העוצמה של הגירויים עולה ויורדת, ובסופם המשוטט מתעייף. זה צפוי אבל חשוב. מרגיע.

ובכל זאת הגאולה מתרחשת רק במימד אחר, של זמן או מקום או דמויות, זה לא ברור באיזה מימד הגאולה מתרחשת וטוב שכך. וטוב שהיא מתרחשת. פעמיים. אני לא מפרטת לגבי הנקודה הזו כי בסופו של דבר הרשימה מיועדת בעיקר למי שלא קראה את הספר, אבל אני חושבת שהסיום של הנובלה הוא צד חזק מאוד שלה.

צריך עוד לציין את האומץ לכתוב ספר כזה, נובלה כזאת, על כל הרכיבים שתיארתי. ספר מלא בנקודות – מובי דיק, בת הים הקטנה, סיפורי בראשית, ישראל, הטבע, האדם, מיניות, סבל, חזיונות – שלא מתאמץ לחבר ביניהן. וצריך גם לציין את המוסיקה הטובה של השפה. מוסיקה טובה יכולה להיות ולפעמים הכרחי שתהיה דורכת מנוחה.

לרכישת הספר באינדיבוק

 

גילוי נאות: רון דהן הוא מייסד אינדיבוק, חנות ספרים עצמאית ברשת, בה נמכר גם ספר השירים שלי.

עוד מהבלוג של חיה לוי

תצוגה מקדימה

ימים קשים

. תמצית האירועים מיום ראשון לפני כשבוע: נכנסתי לכיתה וביקשתי מהתלמידים  לעבור בשקט לכיתה אחרת, שיש בה ברקו, כדי שנוכל לראות סרטים שחלק מהם הכינו. ברגע שיצאתי מהכיתה קם קול שאגה. התלמידים צרחו בכל כוחם, כי זה היה להם...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ההצלחה המסחררת והלא מדוברת של החינוך בישראל

השקרים המוסכמים . . יש כמה רעיונות שמתייחסים אליהם כאל אמת כללית. למשל, שמערכת החינוך לא מצליחה למלא את תפקידיה. למשל, שרמת המורים שלנו נמוכה. למשל, שכולם מעוניינים בחינוך טוב כי הוא תנאי לחברה תקינה ולשגשוג...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

לשון המורות

. "שְׂפַת אֵלִים חֲרִישִׁית יֵשׁ, לְשׁוֹן חֲשָׁאִים, לֹא-קוֹל וְלֹא הֲבָרָה לָהּ אַךְ גַּוְנֵי גְוָנִים; וּקְסָמִים לָהּ וּתְמוּנוֹת הוֹד וּצְבָא...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה