הבלוג של חיה לוי

חיה'לה

שירה, חינוך, ספרות ורשימות אחרות

עדכונים:

פוסטים: 428

עוקבים: 86

החל מיולי 2010

יום עיון לכבוד התערוכה “עטורות וחולמות” במוזיאון הרצלילנבלום

08/09/2013

במוזיאון הרצלילינבלום כדאי לבקר עם הילדים כל השנה.

באחד הבתים היפים של תל אביב, נמצא מוזיאון מהסוג האהוב עלי, כלומר, כזה שאפשר לבלות בו שעתיים או שלוש ממוזגות ומאוד נעימות.

לאחרונה נפתחה בו תערוכה חדשה, “עטורות חלוצות וחולמות”.

.

כתב היד של "ירושלים של זהב" - ניתן לגאולה כהן ע"י נעמי שמר, חסר הבית האמצעי. צילום: ראובן קסטרו

.

מפתיע, אבל זו התערוכה הראשונה בישראל שעוסקת כולה בהצגת נשים שהשפיעו על התרבות, הכלכלה, החברה. בתערוכה תמונות מוגדלות יפהפיות של הנשים שכולנו מכירות – נעמי שמר, לאה גולדברג, יעל ארד – וגם כאלה שלא, שתרמו ופעלו למען זכויות נשים ולמען מטרות חברתיות מראשית היישוב בארץ.

לצד התמונות מוצגים פריטי ארכיון המלבים את הדמיון – מכתבו של ש”י עגנון לגאולה כהן, כתב – יד של לאה גולדברג לסיפור ילדים, או מוצגים אחרים, כמו קטעי וידאו מעבודה של יסמין גודר, ומסיכה מאותה עבודה.

כל אלה מלווים  בהסברים על הדמויות בתערוכה, כאלה שמערבים ביוגרפיה “מכובדת” עם אנקדוטות יום יומיות.

.

מיצג על גולדה מאיר. צילום: ראובן קסטרו


.

על החשיבות של תערוכה כזו נראה שאין צורך להרחיב. כולנו מבינות שככל שנכיר יותר דמויות נשים משפיעות, כך נאמין יותר בכוחנו להשפיע.

לשמחתי, הוזמנתי ליום עיון שלם בנושא במוזיאון: “נשים פורצות דרך”, שהתקיים ביום שלישי, 13.8.2013.

לאחר סיור מלהיב בתערוכה, עסקו הדוברות ביום העיון בהיבטים שונים של  מקום הנשים במרחב הציבורי בארץ ישראל.

נדיה חילו, חברת הכנסת לשעבר מטעם תנועת העבודה, סיפרה על הקשיים המיוחדים של הנשים במגזר הערבי. בעצם הנשים הן אלה שמשלמות את מרבית המחירים על כל אי שיוויון בין יהודים לערבים. אם הן גרות ביישוב לא מוכר, הן אלה שצריכות לגדל את הילדים ללא מים או חשמל. ביישוב לא וכר אחד ראתה חילו חור בגג האוהל, והאישה שגרה שם הסבירה לה שזהו חור שניקבה בגג כדי שתוכל להניק את ילדה לאור הירח, כשהיא קמה אליו בלילה.

.

חילו עצמה, כפוליטיקאית ערביה, “זכתה” לשמוע מפי יהודים: “אנחנו נתמוך בך, אבל אין לך סיכוי אצל הערבים כי את אישה”, ומפי ערבים: “אנחנו נתמוך בך, אבל אין לך סיכוי אצל היהודים כי את ערביה”. במציאות כיהנה חילו בכנסת שלש שנים, אך בתודעת רוב הציבור היא זכורה כחברת כנסת פעילה מאוד, רבים סבורים שכיהנה כמה קדנציות, בזכות פעילותה העניפה.

גאולה כהן - עיתונאית ושדרית של תנועת לוחמי חירות ישראל (לח"י), סופרת, חברת כנסת במשך 19 שנים ברציפות, יוזמת ומובילה של מפעלי תרבות וחינוך, כלת פרס ישראל לשנת תשס"ג ( 2002 ). צילום: ראובן קסטרו

.

טענתה המרכזית והמשכנעת של חילו בנוגע לייצוג נשים הייתה, שאין לנו זמן לחכות שתהליכים תרבותיים יתחוללו ויביאו את השוויון. אלה מתרחשים במשך שנים רבות.

רק חקיקה שתגדיר ייצוג נשים במספרים תביא לשינוי בזמן קצר, כנדרש. כשיש חובת ייצוג  שאינה מוגדרת במספרים, הגופים הציבוריים “נפטרים” ממנה באמצעות נציגה סמלית וכך לא מגיעות מספיק נשים לפעילות ציבורית. באורח פלא, כל אותם הטוענים כי אינם ממנים נשים לתפקידים ציבוריים כי “פשוט אין”, מוצאים מספיק נציגות נשים מתאימות לתפקידים ציבוריים כשמחייבים אותם לעשות כך בחקיקה.

ד”ר אסתר כרמל – חכים הרצתה על נשים פורצות דרך בציונות. לא ארחיב בהבאת דבריה, רק אציין שהיא משכנעת מאוד בטענה שאיננו יודעים מספיק על ההיסטוריה של הנשים ותפקידן במהפכה הציונית. נקודה חשובה שהעלתה היא, כי שלש נשים נחרתו בזיכרון הקולקטיבי שלנו – רחל, חנה סנש ושרה אהרונסון, אך שלשתן מתו בנסיבות טרגיות ולשלשתן לא הייתה משפחה. אסתר כרמל חכים הביאה דוגמאות אין סופיות של נשים שתרומתן לציונות היתה מכרעת, ובמקביל חיו חיים מלאים וארוכים עם משפחותיהן. חלק מהן תוכלו להכיר דרך התערוכה עצמה.

תווי השיר "ירושלים של זהב" בכתב ידה של נעמי שמר. צילום: ראובן קסטרו

.

עו”ד ליאל אבן זוהר הרצתה על נשים במועצות מקומיות. היא תמכה בטענה של נדיה חילו, כי ללא חקיקה לא יהיה ייצוג מתאים לנשים. היא הסבירה מדוע יש לנו אינטרס לראות יותר נשים במרחב הציבורי:

בין השאר, נשים לוקחות על עצמן את הנושאים ה”נשיים”, כמו חינוך או איכות הסביבה. אם תהיינה יותר נשים מיוצגות במועצות מקומיות, נושאים אלו יטופלו ובנוסף, נשים מוכשרות בנושאים אחרים יוכלו להתפנות לעסוק בהם, ולא יהיו חייבות לטפל רק בנושאים אלה, בשל היותן הנשים היחידות בסביבה.

.

בנוסף, ציינה אבן זוהר כמה יתרונות של ניהול נשי. נשים, למשל, בטוחות תמיד שעליהן ללמוד על הנושא שהן פועלות בו, בעוד שגברים נוטים לצאת מנקודת הנחה שהם יודעים מספיק. בקורס לטיפוח מנהיגות במועצות מקומיות, משתתפות רק נשים. נקודה מעניינת למחשבה.

אבן זוהר המליצה לנשים המתמודדות על ראשות מועצה מקומית, להתמודד עצמאית. זאת משום שמנגנונים מפלגתיים נוטים לדחוק נשים הצידה, ולקדם את הגברים, בעוד שריצה עצמאית מאפשרת לאישה לרוץ ראשונה ולנהל את המועצה. המספרים בהווה, הן מצד ייצוג נשים ערביות בפוליטיקה והן מצד ייצוג נשים בכלל במועצות המקומיות, הם כמובן מגוחכים ומעליבים, אך בבחירות הקרובות ירוצו נשים רבות, ואם נצביע להן, יש סיכוי שייצוג הנשים במועצות המקומיות ישתנה.

שירה אוחיון, מחנכת, חוקרת, מנהלת המחלקה החינוכית בתזמורת האנדלוסית, נשאה הרצאה משלהבת, על זמרות יהודיות בארצות ערב. כולנו מכירות את זוהרה אלפסיה משירו של ארז ביטון, אך מהרצאתה של שירה אוחיון עלה כי יש דוגמאות רבות לנשים יפות, עשירות ונחשקות, שהיו זמרות נערצות בעולם הערבי, והפכו אלמוניות עניות ומבוזות בישראל אחרי שעלו אליה.

באופן מוזר, דווקא בתימן לא היו זמרות כלל, אלא רק שירת ציבור, ואילו נשים שעלו מתימן ופתחו בקריירה של זמרה בארץ הפכו לכוכבות – משושנה דמארי ועד עפרה חזה.

אך אוחיון הרחיבה בדוגמאות ממצרים וממרוקו. אחד הסיפורים הנפלאים והעצובים שהביאה, הוא של הזמרת היהודיה מאיה קזבינקה, שהיתה המאהבת של פריד אל אטרש, והקריירה שלה באה אל קיצה בהופעה אחת ברוסיה, שבה החליטה לשיר את “התקוה”. בארץ ניסתה להמשיך ולשיר, אך לא זכתה להכרה כלל

embedded by Embedded Video

ההרצאה של שירה אוחיון חידדה עבורי את העובדה שדווקא בתערוכה שיש בה מודעות רבה כל כך לנושא הייצוג, אין ייצוג מספיק לנשים מזרחיות. שרה לוי תנאי וגאולה כהן הן יוצאות דופן בתערוכה, שנעשה בה מאמץ לייצג ייצוג הוגן נשים חרדיות וערביות, (אם כי ייתכן שגם ייצוגים אלה אפשר היה להרחיב) ואני מקווה שבאופנים שונים יושם בהמשך דגש גם על ייצוג נשים מזרחיות, בפרט שהנושא כל כך בתודעת הציבור בימים אלה.

כלות פרס ישראל לדורותיהן. צילום: ראובן קסטרו

יום העיון הסתיים יפה ובעדינות בסרט על רחל המשוררת, שערכה פר’ רחל קציר. על אף אהבתי לרחל, לא יכולתי שלא להעדיף על פניה את דמויות הנשים הממשיות שדיברו לאורך כל יום העיון – נשים בריאות, חזקות ופעילות, המתמודדות עם אי שוויון בישראל 2013, ויוצרות דוגמה מעוררת השראה.

העובדה שתערוכה כזו קמה בתל אביב היא יוצאת דופן ומשמחת. אני מקווה שרבים ורבות יבואו בשעריה ומתוך ההנאה של השיטוט במוזיאון, יבינו כמה מגוונים ויפים פני היצירה האנושית, וכמה יתעשרו אם נתאמץ לגוון את הדמויות הפועלות במרחב הציבורי שלנו – בכל צבעי העור, מכל התרבויות, בכל מגוון אפשרויות המגדר שנעז לחלום עליהן.

מוזיאון הרצלילנבלום – מוזיאון לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית של בנק דיסקונט.

מוזיאון הרצלילינבלום – מוזיאון לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית
*

רח’ הרצל 13 פינת לילינבלום 26, תל אביב

הכניסה ללא תשלום, אך בתיאום מראש.

שעות ביקורים:

א’-ה’ 09:00-15:45

ו’ בתיאום מראש

טלפון: 1-700-55-8000

עוד מהבלוג של חיה לוי

תצוגה מקדימה

ימים קשים

. תמצית האירועים מיום ראשון לפני כשבוע: נכנסתי לכיתה וביקשתי מהתלמידים  לעבור בשקט לכיתה אחרת, שיש בה ברקו, כדי שנוכל לראות סרטים שחלק מהם הכינו. ברגע שיצאתי מהכיתה קם קול שאגה. התלמידים צרחו בכל כוחם, כי זה היה להם...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ההצלחה המסחררת והלא מדוברת של החינוך בישראל

השקרים המוסכמים . . יש כמה רעיונות שמתייחסים אליהם כאל אמת כללית. למשל, שמערכת החינוך לא מצליחה למלא את תפקידיה. למשל, שרמת המורים שלנו נמוכה. למשל, שכולם מעוניינים בחינוך טוב כי הוא תנאי לחברה תקינה ולשגשוג...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לשון המורות

. "שְׂפַת אֵלִים חֲרִישִׁית יֵשׁ, לְשׁוֹן חֲשָׁאִים, לֹא-קוֹל וְלֹא הֲבָרָה לָהּ אַךְ גַּוְנֵי גְוָנִים; וּקְסָמִים לָהּ וּתְמוּנוֹת הוֹד וּצְבָא...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה