הבלוג של חיה לוי

חיה'לה

שירה, חינוך, ספרות ורשימות אחרות

עדכונים:

פוסטים: 428

החל מיולי 2010

סוף סוף ספר של ממש: פרנהייט 451 , מאת ריי ברדבורי, תרגמה אותו יפה נועה מנהיים: לקרוא כמה שיותר מהר, ולהתחיל לשרוף ספרים.

01/07/2013

נעה מנהיים תרגמה את “פרנהייט 451″ של ריי ברדבורי והוציאה אותו לאור דרך הוצאת “אודיסיאה”, לפני כ- עשר שנים.

למרבה השמחה, הספר יוצא לאור מחדש עכשיו בהוצאת כנרת, זמורה ביתן.

מבקרי תרבות מתעניינים ביצירות שעוסקות בקצוות תרבותיים – בחברה מושלמת ובחברת בלהות –  אוטופיה ודיסטופיה. בדרך כלל הם מגיעים למסקנה שאלה שני דברים זהים, מפני שכדי להשליט את החזון האוטופיה צורך לוותר על מה שנתפש בעינינו כאנושי: על התחושה שאני אדם פרטי, על הכיעור, על אי הנחת.

המרדף אחרי חברה מושלמת ואושר הביא לעידן שלנו סבל ואכזריות שלא היה להם תקדים. הגולאגים ומחנות ההשמדה הם רק תופעות מוקדמות יחסית. לצד ניסיונות מחרידים לייצר חברה אנושית מושלמת, נולדה גם ספרות שעסקה מתוך חרדה עצומה בחברות השואפות לשלמות. כמעט כל הספרות הזו מתייחסת לטכנולוגיה, למדע ולבידור, כאמצעים של  יצירת אחידות ושל ניוון מה שנתפש כאנושי. הספרים עצמם מופיעים ביצירות הללו כדרך של התנגדות, של חתירה נגד השלמות המדומה.

באופן מרגיז מאוד, נראה שכבר שנים רבות, אנשי המדיה והשיווק לא טורחים להתנגד לספרות שמבקרת אותם, לא להחרים אותה ולא לשרוף אותה. נראה שהם פשוט קוראים אותה ומקבלים ממנה רעיונות. הרעיונות האלה מזרזים ומאיצים את ההתפתחויות שהסופרים ומבקרי התרבות מזהירים מפניהן.

דוגמא בולטת היא תכניות הריאליטי – לכאורה, מי שקוראת את 1984, אמורה להבין את האירוניה והסכנה שבתכנית הטלוויזיה “האח הגדול”, ולהיות “מחוסנת” מפני המציצנות והפיתוי שבצפייה בתכנית שפוגעת בפרטיות ממשתתפיה. איך ייתכן שהתכנית מצולמת ומשודרת אחרי שפורסם ספרו של אורוול? למעשה, פורמט התכנית “האח הגדול” נולד על ידי אנשים שמכירים את הספר של אורוול, ואני די בטוחה שהם קראו גם את “עולם חדש נפלא” של אלדוס האקסלי, שמתאר את אותה שליטה טוטלית באנשים, אבל דווקא על ידי הבטחת תחושות בלתי פוסקות של הנאה ושמחה.

דוגמא אחרת היא הסרט “מטריקס” שהושפע מאוד מהביקורת של בודריאר, סוציולוג ומבקר תרבות צרפתי, נגד מגמת החיים הוירטואלים שלנו, במימד שכבר איבד, לטענת בודריאר, קשר עם הממשי. הסרט עצמו לקח חלק בפעולה הביקורתית, אבל ביטא גם היקסמות מחיים וירטואלים.

הביקורת של בודריאר, כפי שהוא עצמו חזה, אגב, לא עצרה את התהליך של מעבר ממציאות ל”היפר מציאות”, כלומר, מציאות שאין בה קשר עם שום מקור ממשי. מסתבר שהפחד מהחיים במימד וירטואלי רק זירז את הריגוש שכרוך בחיים מדומים, ולכן זירז את מגמת הפיתוח של הטכנולוגיה שמאפשרת כניסה עמוקה יותר ויותר אל תוך המדומה.

כך גם זירזו החששות שלנו ממדענים מרושעים, את הרפואה שמתבססת על הנדסה גנטית, הפחד מפני שליטת האדם על סודות הבריאה העמיק את האובססיה לגבי שלמות גופנית וחיזק מגמות אחרות שנועדו “לגהץ” כל מה שעקום אצלנו. “על הדרך” יישרנו והעלימנו כל מה שאנחנו תופשים כאנושי – תרופות פסיכיאטריות מעלימות חרדה, מאמני כושר ומנתחים פלסטיים מעלימים כיעור, השאיפה למרחב תקין פוליטית מעלימה את השנאה והכעס, טכנולוגיה מתקדמת מרחיקה מאיתנו את המלחמה באמצעות נשק ללחימה מרחוק, או באמצעות טרור “סמלי” שמחליף טרור של ממש (מתקפת סייבר) וכן הלאה.

למרדף אחרי השלמות המדומה, נלווה הריגוש של תענוג אסור – מה התענוג בצפייה של שעות בטלוויזיה, פטפוט חסר תכלית ברשתות חברתיות, תיקון העפעפיים או הקדשת כל האנרגיות להשלת קילוגרמים מיותרים או גיהוץ כרטיס אשראי בסכומים מגוחכים, אם לכל אלה לא מתלווה תחושה קלה של שערורייה, של אי מוסריות?

יופיו של פרנהייט 451 הוא לכן, דווקא בקאמריות שלו. הסיפור, שנכתב ב1953, מתרחש בחברה עתידנית, שבה כבר איש כמעט אינו מתעניין בספרים, משום שספרים הרגיזו כמעט תמיד מישהו. בספרים כמעט תמיד היה משהו לא נכון פוליטית, שפגע בתחושות של מיעוט כלשהו. אנשים מעצמם העדיפו מעצמם לא לקרוא ספרים, משום שהכל הפך המוני, פשוט, ספרים כבר לא עניינו אנשים:

“פעם ספרים עניינו רק מעט אנשים, פה שם, בכל מקום. הם יכלו להרשות לעצמם להיות שונים זה מזה, העולם היה מרווח…. תאר לעצמך איש בן המאה תשע עשרה.. הילוך איטי… אחר כך, במאה העשרים, תאיץ את הסרט. הספרים קצרים יותר. תקצירים, סיכומים, תמציות, כל דבר צריך להצטמצם לשורת מחץ”. (מדבריו של ביטי, מפקד תחנת הכבאים, פרנהייט 451, עמ’ 63).

“החיים מיידיים, העבודה חשובה, התענגות נמצאים בכל מקום אחרי העבודה. למה ללמוד משהו, חוץ מאשר ללחוץ על כפתורים, להסיט מתגים, להתאים ברגים לאומים?” (ביטי, שם, עמ’ 65)

כדי לספק בידור לקהל, או כדי להבטיח שליטה טוטלית באמצעות בורות, או כדי להכחיש את המורכבות שעלולה לפגוע ביציבות חברת השפע המתוארת בספר, הקימו השלטונות יחידות של כבאים. גאי מונטאג, גיבור פרנהייט 451,  עובד בתחנת כבאים כזו. הכבאים הללו לא מכבים שריפות, ואפילו אינם יודעים שבעבר זה היה תפקידם. הם מציתים שריפות בבתים, שבהם מתגוררים אנשים שמחזיקים ספרים.

מתוך הסרט של פרנסואה טריפו

איך ספר כזה יכול להיות קאמרי? זה פשוט. השריפות הללו לא כל כך חשובות, מפני שרוב האנשים כלל לא מעוניינים לקרוא. הם מעדיפים לשקוע בעולם שמוקרן על קירות ביתם, הם מתייחסים לדמויות המוקרנות עליו כאל בני משפחה, ומאבדים עניין בילדים או באינטימיות. הילדים הופכים לעול, שיש לשלוח למסגרות לזמן ארוך ככל האפשר, ןלחנך באמצעות הקרנה על קירות.  בני הזוג הם מפרנסים, אך לא שותפים לאינטימיות – את הרגש ניתן למצוא על גבי מה שמוקרן על הקירות, או משודר באמצעים אחרים לתודעה. תרופות משלימות את הצורך לעמם את התודעה. במציאות שברדבורי מתאר, שריפת הספרים היא רק עוד אמצעי בידור, בעולם מוצף באמצעי בידור.

הספר נפתח בתיאור יפה של השריפה שמונטאג מצית בשם החוק, ובתיאור טוב מאוד של ההנאה שלו ממנה. משם מתחילה להתערער השלמות שמונטאג חי בה, משום שהוא מפסיק לנוע מנקודה לנקודה (בית, מדיה, עבודה) בלי מודעות, כפי שעושים זאת כמעט כל האנשים סביבו, כולל אשתו.

המהדורה הקודמת, בהוצאת "אודיסאה"

נועה מנהיים תרגמה את הספר, ואני מעריצה את העקשנות שלה להוציא את הספר מחדש, בעידן שיש בו כל כך הרבה ספרים שהם חזות של תרבות. כל כך הרבה ספרים שנמכרים ארבעה במאה ושווים הפנימי שקל וחצי, ספרים שמשתתפים בפעולה שניל פוסטמן, ג’ורג’ אורוול וריי ברדבורי – מחבר פרנהייט 451 – מייחסים לתקשורת האלקטרונית – טשטוש התודעה, “גיהוץ” הקמטים, “יישור” המציאות, כך שהגירוי שהם מספקים הוא תסכול ריק או הנאה ריקה, ההבדל מזערי מדי.

אם כל מה שכתבתי עמוס מדי, מעורפל מדי, נועה מנהיים הוסיפה אחרית דבר טובה מאוד, מבהירה ומבררת.

לקראת סוף הספר מתברר כי התקשורת האלקטרונית אינה האוייב. היא יכולה להכיל בדיוק אותה מורכבות שיש בספרות. כך גם התודעה שלנו, ללא ספרים או אמצעי עזר אחרים. הבעיה היא הנטייה האנושית, להחליק, ליישר, להתעלם, ליפות, כשהיא עושה זאת בקנה מידה גדול, טוטליטרי. בניסוח גס הבעיה היא החיבה שלנו למה שנקרא “חשיבה חיובית”, או “זרימה”, או “קלילות”, שלפעמים הן גישות הכרחיות ולפעמים הן מונעות מאיתנו להרגיש, לכאוב, להבין, לראות, לחוש משמעות.

כבר זמן מה אני חולמת על פעולה של שריפת ספרים.  במקום שבו שורפים ספרים וכו’…. אני אשקר אם לא אודה שיש לי יחס לספרים כאל חפצים קדושים. אבל לפעמים מתחשק לי להערים ערימות גדולות של ספרים מזויפים, גרועים, מטשטשים, עלובים, ולשרוף אותם. אם שריפת ספרים טובים היא רק דרמה קטנה בעולם מלא דרמות מזויפות, אולי שריפת ספרים גרועים תוציא אותנו לפחות לאוויר הפתוח, תאפשר לנו לחמם את כפות הידיים מסביב למדורה, ולשוחח, או לשרוף תפוחי אדמה, או להשתעמם.

את באה?

עוד מהבלוג של חיה לוי

תצוגה מקדימה

ימים קשים

. תמצית האירועים מיום ראשון לפני כשבוע: נכנסתי לכיתה וביקשתי מהתלמידים  לעבור בשקט לכיתה אחרת, שיש בה ברקו, כדי שנוכל לראות סרטים שחלק מהם הכינו. ברגע שיצאתי מהכיתה קם קול שאגה. התלמידים צרחו בכל כוחם, כי זה היה להם...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ההצלחה המסחררת והלא מדוברת של החינוך בישראל

השקרים המוסכמים . . יש כמה רעיונות שמתייחסים אליהם כאל אמת כללית. למשל, שמערכת החינוך לא מצליחה למלא את תפקידיה. למשל, שרמת המורים שלנו נמוכה. למשל, שכולם מעוניינים בחינוך טוב כי הוא תנאי לחברה תקינה ולשגשוג...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

קראי את גני תל אביב התלויים

צילום: צור שיזף באנתולוגיה קטנה מאוד בה אספה שירי אהבה*, הוסיפה לאה גולדברג אחרית דבר, ובה היא מספרת כי האוהב שצייר את צל אהובתו בחול, היה, לפי אגדה סינית עתיקה, האמן...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה