הבלוג של חיה לוי

חיה'לה

שירה, חינוך, ספרות ורשימות אחרות

עדכונים:

פוסטים: 428

עוקבים: 85

החל מיולי 2010

תשובה ארוכה ומצמררת לשאלה, למה יש שבועיים וחצי חופשה בפסח. הפוסט הבא מופנה לאבות ולאמהות כאחד, אבל מנוסח בלשון נקבה.

16/03/2013

אני בימים קשים

.

תמצית האירועים מיום ראשון לפני כשבוע:

נכנסתי לכיתה וביקשתי מהתלמידים  לעבור בשקט לכיתה אחרת, שיש בה ברקו, כדי שנוכל לראות סרטים שחלק מהם הכינו.

ברגע שיצאתי מהכיתה קם קול שאגה. התלמידים צרחו בכל כוחם, כי זה היה להם כיף.

נכנסתי לכיתה וצרחתי עליהם שישבו מיד. באותו רגע שפתחתי את הפה, הקול שלי נעלם. כלומר, שמעו אותי, אבל יצא לי מהגרון מן קול ניחר כזה, של מישהי שצעקה כאילו כבר שעה לפחות. צעקות של אישה קצת קוקו.

אחרי עוד ניסיון ועוד פרץ של צרחות של התלמידים, הושבתי אותם וצעקתי: “ביקשתי שתעברו בשקט. גם אני יודעת להיות בהמה. אני לא הייתי רוצה שהבת שלי תשב בכיתה כזאת שבה מתנהגים ככה. אם הייתי יודעת שככה מתנהגים בכיתה של הבת שלי, הייתי מוציאה אותה משם.” ילד אחד אמר: די, היא מסכנה. הוא התכוון להגיד לחברים שלו שיתנהגו יפה. אבל אני אמרתי לו שלא אני המסכנה, אלא אלה שצריכים ללמוד בכיתה הזאת.

התלמידים היו בהלם מהרעיון שאני לא רק יודעת להיות בהמה, אלא גם יכולה להתנהג ככה מולם. ולדבר ככה. וגם מכמה שאני פאתטית. זה היה מפחיד ומגעיל במידה שווה.

אחר כך עברנו לכיתה השנייה, גילינו שאי אפשר לראות את הסרטים כי אין מחשב, הבטחתי שנראה בשיעור הבא כשאתארגן יותר טוב, השארתי אותם שם  כדי לא להתמודד עם עוד מעבר כיתה, ולמדנו.

משיטוט קצר ברשת גיליתי כמה רמזים לסיבות האפשריות למאורע:

האחד, שאני לא אוהבת ילדים, ושכדאי שאבחר במקצוע אחר.

השני, שאני מעדיפה להשקיע את האנרגיות שלי בניקיון הפסח מאשר בהוראה.

השלישי, שאני פשוט יכולה. (להתעלל בילדים, להיות חזקה על חלשים וכו’).

הרביעי, שבחרתי ממילא במקצוע בלית ברירה או בגלל השעות הנוחות, ואידך זיל גמור.

החמישי, שזה בגלל שאין מצלמות בכיתה, שיתעדו אותי ואת התנהגותי, וישמשו לי בקרה.

השישי, וזה המוזר מכולם, שלא משלמים לי מספיק כדי שאהיה מורה  טובה יותר.

אז עכשיו אני מבקשת מכל מי שלא מצאה את עצמה צורחת בערב / בבוקר / בצהריים על הילדים הפרטיים שלה, כי הג’ננה אחזה בה, להפסיק לקרוא מיד. עבורך, כל מה שכתוב למעלה נכון. ואת יכולה להגיש תלונה למועצה לשלום הילד, או להמשיך להתלונן על מערכת החינוך ועל רמת המורים, הנה, יש לך את זה בכתב.

.

בשביל מי שכן קיבלה ג’ננה וצרחה על הילדים שלה צרחות איומות, ואולי גם עשתה דברים יותר גרועים – אני רק יכולה להגיד שזה דומה, אבל טיפה שונה.

כמו בבית ויותר, זה מבהיל לגלות שאני יכולה להתפרק ככה. עכשיו, גילוי חשוב: זו לא פעם ראשונה ולא פעם אחרונה שהתפרקתי מול תלמידים. טיולים שנתיים, ימים מלחיצים בבית הספר, פחד שלעולם הם לא יעשו מה שאני אומרת ושזה ייגמר בדם, כל מיני נסיבות שונות ומשונות הביאו אותי כבר פעמים רבות למצבים שכל בת – תרבות תתבייש בהם. לא במינון שזה קורה בתוך הבית הפרטי שלי, אבל זה קרה, הרבה. זה פוחת עם השנים, אבל ממשיך לקרות.

ועוד גילוי, שעלול להתגלות כמחריד: אני נחשבת לאדם רגוע בבתי הספר שלי. לא מפני שספרו וגילו שאני צורחת פחות מאחרים, אלא מפני שההתנהלות השוטפת שלי היא רגועה.

מה ההסבר שלי לכך שאני יכולה להיות מורה איומה ונוראה?

ההסבר שלי הוא שקשה להכיל את הזולת. עוד יותר קשה להכיל זולת ילד. ועוד יותר קשה בקבוצות. כדי לעבוד במקצוע שמחייב לעשות זאת בצורה אינטנסיבית, צריך להשקיע המון מאמץ ושכל, ולפעמים זה לא מצליח.

השאלה כמה זה מצליח, היא עניין של מינונים, ולא של כן או לא.

יש שיגידו שזה בגלל גודל הכיתות. שוב, יש שיגידו שזה בגלל שלא משלמים לי מספיק. יש גם שיגידו שזה בגלל שהמערכת רוויה ממילא במסרים כוחניים.

אולי, לא ואולי.

לדעתי זה קורה מפני שעבודה עם ילדים מוציאה את זה ממך לפעמים, והקושי הגדול ביותר שלה, זה שבגללו מורות נשחקות, זה שבגללו אנשים עוזבים את המקצוע (אני לא מאמינה לאלה שמסבירים לי שהבעיה היא במערכת החינוך, ושבגללה הם עזבו. סליחה), היא שעבודה עם ילדים מציבה מולך לעתים קרובות מראה שקשה להביט בה.

את נפגשת עם כל הממדים שלך, החל ביצירתיות וכלה בתוקפנות, את צריכה לדעת איך לנהל את כל הממדים באישיות שלך ואת כל הרגשות שלך – פחד, תסכול, אהבה, געגוע, את כל הערכים שלך, את כל המחשבות שלך – ולעשות משהו נפלא ומתוחכם- לגרום לילדים לחיות בקבוצה שיש בה בדרך כלל אווירה טובה ולא פוגעת, (כלומר, שיחזרו הביתה בלי פציעות קשות, בגוף ובנפש), להרחיב את העולם שלהם, לעורר את הסקרנות שלהם, ללמד אותם דברים חדשים, ולהראות להם שגם אם את יכולה להיות מפלצת, יש לך גם צדדים אחרים, ושהם יכולים לאהוב אותך אם הם רוצים, ושאת אוהבת אותם.

זה מאוד קשה. לכן אני מאוד גאה במה שאני עושה. ולכן לפעמים אני מתפרקת. ולכן אני ממשיכה לבוא לשיעור שאחר כך, כדי שזה לא יסתיים בפירוק.  אני חושבת שאני מורה די טובה.

זו הסיבה, הורים יקרים, שאני זקוקה לחופשים. ארוכים.

אולי אני אנקה בהם את הבית. אולי אני אכתוב בהם שירים. אולי אני אני אסיים לכתוב את המבוא לתזה. אולי אני ארבוץ מול הטלוויזיה. אולי אני אתחרפן עם הילדות הפרטיות שלי עד שהילדים שלכם ייראו לי כמו זהב פרוויים. אולי פשוט אסיים לבדוק עשרות עבודות ומבחנים, אקרא את היצירות שאני מתכננת ללמד, אלך להשתלמויות, אזין הערכות ליום ההורים וציונים למחשב לקראת התעודה.

בכל מקרה, אני זקוקה לחופשות ארוכות. לחופשת הפסח, לשמיני עצרת, לאסרו חג שבועות, לחופש הגדול.

ובכל פעם שאתן מקללות אותי על העובדה שנתקעתן עם הילדים בלי סידור וזה מפריע לכן לעבוד, אני מציעה לכן לנסות לחשוב עלי לא בתור מערכת החינוך, אלא בתור השותפה שלכן. כשזוהר עובד ימים ארוכים ואני לבד עם הבנות, אני משתגעת. אבל אני יודעת שכשיגיע תורו הוא ישקיע בבנות כל מה שהוא יכול ואני אתפנה לעיסוקים שלי. ואני מעריכה אותו ואוהבת אותו על השותפות הזאת. אולי אפשר לקבל גם קצת הערכה ואהבה על השותפות שלי אתכן? לא בגלל “כבוד המורה”, לא בגלל שום סיבה, חוץ מזה שאנחנו שותפות בדברים יקרים לכן. אז אתן יכולות לשנוא אותי כי אני לא שומרת על היקרים לכן מספיק טוב, כראוי להם, או כי אני לא לוקחת חלק מספק מהנטל, ואתן יכולות לחבב אותי כי אני שותפה. פחות טובה מכן, אבל שותפה.

אנחנו נתחלקנו בינינו ככה, אמהות יקרות:

לי תשעה חודשים, לכן שלושה. זה לא הוגן, כי בתשעה חודשים שלי אני מקבלת את הילדים רק לחצי יום, אבל אם נשקלל את הזכויות הגנטיות שלכן, אולי זה ייראה קצת הגיוני.

מאותה סיבה שאני בעד חופשות למורות, אני בעד הקלה על ההורים: סבסוד קייטנות, או פתיחת קייטנות חינמיות, או מתן חופשות לעובדים ולעובדות שחופפות את חופשות הילדים, ועוד קצת, כדי שיהיה אפשר למלא מצברים.

אבל זה כבר דורש חיים בחברה סוציאליסטית, שבה משלמים הרבה מיסים ומוותרים על יעילות או חזות של יעילות. אופס.

חג שמח!

עוד מהבלוג של חיה לוי

תצוגה מקדימה

ההצלחה המסחררת והלא מדוברת של החינוך בישראל

השקרים המוסכמים . . יש כמה רעיונות שמתייחסים אליהם כאל אמת כללית. למשל, שמערכת החינוך לא מצליחה למלא את תפקידיה. למשל, שרמת המורים שלנו נמוכה. למשל, שכולם מעוניינים בחינוך טוב כי הוא תנאי לחברה תקינה ולשגשוג...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

קראי את גני תל אביב התלויים

צילום: צור שיזף באנתולוגיה קטנה מאוד בה אספה שירי אהבה*, הוסיפה לאה גולדברג אחרית דבר, ובה היא מספרת כי האוהב שצייר את צל אהובתו בחול, היה, לפי אגדה סינית עתיקה, האמן...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

להבעיר את המים באש, להקשיב לספר השירה הראשון של נעם פרתום

. בימי הביניים היו מסיבות כאלה: משוררים באים, מתחילים לרפר, על בחורות, על בחורים, על יין, מעליבים אחד את השני, מתגאים אחד בעצמו. לא כל משוררת יודעת לקרוא את השירים שלה. נעם פרתום קוראת ושרה. זה עוטף את מי שמקשיבה, דימויים...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה