הבלוג של חיה לוי

חיה'לה

שירה, חינוך, ספרות ורשימות אחרות

עדכונים:

פוסטים: 430

עוקבים: 85

החל מיולי 2010

מערכת החינוך הישראלית מצליחה מצויין במה שחשוב לה. צריך רק לבדוק מה מצליח בבתי הספר ומה לא, כדי לדעת מה חשוב לנו באמת.

21/08/2012

השקרים המוסכמים

.

.

יש כמה רעיונות שמתייחסים אליהם כאל אמת כללית.

למשל, שמערכת החינוך לא מצליחה למלא את תפקידיה.

למשל, שרמת המורים שלנו נמוכה.

למשל, שכולם מעוניינים בחינוך טוב כי הוא תנאי לחברה תקינה ולשגשוג כלכלי.

למשל, שהדרך לטפל בנוער בסיכון היא דרך חינוך נורמטיבי.

למשל, שצריך להפסיק לשנן ולהתחיל ללמד לחשוב.

אז השאלות כמו, מדוע מעט תלמידים יחסית מגיעים לבגרות מלאה, מדוע יש אלימות וניכור בבתי ספר, מדוע תלמידים ישראלים מצטיינים בהתנהגות פרועה, מדוע נראה כאילו בית הספר מבוסס על מערכת של שינון ולא של חשיבה – דורשות  הסברים, וכאלה יש בשפע, רק צריך לבחור. למשל: שיש פערים ביכולות של התלמידים. למשל, שנערים ונערות עם קשיי חיים יתקשו להצליח בלימודים. למשל, שהמורים גרועים. למשל, שלא משקיעים מספיק בפריפריה. למשל, שמעמד המורים כל כך גרוע עד שמי שרוצה להיות מורה הוא בטח צדיק גדול או פילנטרופ. למשל, שיש משבר בחינוך בבתים הישראלים.

ההסבר הפשוט

לא יהיה כאן דיון ארוך ומייגע בכל אחת מהאמיתות המוסכמות על כולם לכאורה  הללו, אלא שימוש חד וחלק בתער של אוקהאם – התער של אוקהאם הוא עקרון מדעי שאומר שההסבר הפשוט ביותר הוא המתקבל ביותר על הדעת. והתשובה לכל השאלות היא בעיני פשוטה. זה החינוך שיש לנו כי זה החינוך שאנו זקוקים לו.

כלומר, זה לא החינוך שילדינו זקוקים לו, זה החינוך שמדינת ישראל זקוקה לו, כפי שרואים זאת האנשים המנהלים את מדיניות החינוך שלה.

אני יכולה לכתוב הרבה על האיך – כלומר, איך משרד החינוך מייצר בדיוק את החינוך הזה למרות שאפשר בדרכים לא כל כך מסובכות ואפילו לא נורא יקרות לייצר חינוך אחר – אבל אכתוב על כך מעט.

דוגמא קטנה: מי מכשיר את המורים שלנו?

האנשים שאחראים על הכשרת המורים שלנו הם אנשים נהדרים – בעלי ערכים, חזון חינוכי וידע נרחב בתיאוריות חדשניות על חינוך. אבל אין לרובם את הידע המעשי, שכרוך בהוראה, לא להם ולא למרבית המרצים במכללות הללו, לפחות לא ברמה שתאפשר להם לשרוד יום של חמש – שש שעות הוראה בבית ספר ממוצע בארץ, בלי נזקים נפשיים וגופניים. אני מציעה לכם לשאול אותם בעצמכם.

תארו לכם שמורים בבית הספר לרפואה יהיו אנשים שמעולם לא עסקו ברפואה. אהה, אבל הוראה, כך חוזרים ואומרים כולם, אינה גוף של ידע מעשי. היא אמנות. לא, תיקנו אותי פעם בהשתלמות שבה לימדו אותי להיות מורה טובה יותר.  היא אינה אמנות. היא שליחות. שליחות! ולכן, כל אדם עם חזון יכול לנהל בית ספר, וכל מי שכתב על חינוך בצורה מעניינת יכול להכשיר מורים.

למה זה כך? זה מוזר. הרי במכללות הללו מלמדים את המורים שצריך לחנך תלמידים לחשיבה, מחדירים ערכים פרוגרסיביים, מסבכים את מעשה החינוך ואת מעשה ההוראה לכלל מורכבות שמרתק לחזות בה – אני ממליצה לכם לחפש פעם מחוון לצפייה בשיעור, שפותח במשרד החינוך, לצורך מתן משו”ב למורה. זו טבלה אינסופית ומשעשעת בדרישות שלה – מה האינטרס של משרד החינוך להכשיר מורים על ידי מי שאינם מורים? מדוע משרד החינוך מרשה למכשירי מורים אידיאליסטיים להחדיר רעיונות מתקדמים על חינוך לפרחי ההוראה?

זה לא חשוב

אה, זה קל. התער של אוקהאם מסביר בפשטות. משרד החינוך אינו משפר את רמת ההכשרה שניתנת למורים וגם לא עסוק בלפשט את הדרישות ממורים ולהפוך אותן למעשיות, וגם לא אכפת לו כלל שהמורים ומכשיריהם מאמינים שהם מקדמים חברה נאורה וצודקת, כי זה לא מעניין אותו.

ההכשרה של המורים אינה חשובה.

כו-לם יגידו לכם אחרת, ויש גם הרבה אנשים שמקבלים משכורת לשם כך, אבל אף אחד לא חשב על כך שבראש מוסדות להכשרת מורים צריכים לעמוד מורים מעולים. ואם זה לא קורה, זה פשוט, לא מפני שמתכוונים לכך, אלא מפני שזה לא חשוב.

כך גם לגבי שיטות ההוראה. במשך כל השנים שאני מורה, וזה הרבה, שמעתי השתלמויות בלי סוף שמסבירות מדוע שיטות החינוך הנוכחיות גרועות, ויש לשנות אותן.

בפועל השתנה מעט, וברמת בית הספר היסודי בעיקר.

למה שיטת ההוראה לא משתנה ממש? הסיבה הפשוטה היא, שזה לא חשוב.

וככה הלאה, גם לגבי רמת הישגים של תלמידים. כולם עסוקים לכאורה בהעלאת הישגים. וההישגים עולים. משבעים אחוזי זכאות לשבעים ואחד אחוזי זכאות, לתעודות שברובן אי אפשר לעשות שום דבר פרט לאווירונים. הידד!

גם זה לא חשוב. פשוט לא חשוב.

אז מה חשוב?

כדי לדעת מה חשוב צריך רק להתבונן במה שעושים בבתי הספר. מה עושים בעיקר בבתי הספר, כלומר – במה משקיעים כוחות, מה הם הימים החשובים, ממה מתרגשים, מה האירועים המכוננים.

חשוב, אבל לא החשוב ביותר, שתלמידים מבתים מסוימים יזכו ללמוד בסביבה קצת פחות אלימה ועם תלמידים שדומים להם. עבורם, מקימים בתי ספר דמוקרטים, אנתרופוסופים, חברותא, ושקר כלשהוא. ומשמיעים קולות רפים של מחאה נגד בתי ספר כאלה, בכדי לא להרוס את החשוב יותר – התחושה המזויפת של אחווה, של שייכות לקבוצה אחת.

חשוב שיהיו מצטיינים. כמה, לא כולם. מספיק כדי שישראל תישאר מדינה שיש בה יזמים ומפתחי תוכנה, מדענים ומיישבים של עמק הסיליקון. צריך כאלה, אבל לא יותר מדי. את אלה נמצא בין בוגרי מסלולי המצויינות בכל בית ספר, אין בית ספר שאין בו מסלול מצוינות, תמיד שלושים מתוך חמש – מאות. זה מספיק. איך אני יודעת שזה מספיק? כי אם היו צריכים יותר, היו מכשירים יותר תלמידים מצוינים.

חשוב שהתלמידים יהיו בבתי הספר, וילמדו עם כולם. שלא יסתובבו ברחובות, וגם שלא ילמדו במסגרות חינוך מיוחד. מה ילמדו, איך ילמדו, מה יקרה שם, זה חשוב פחות. בשביל זה משרד החינוך יצא השנה עם יעד מספר שתים עשרה, שהוא יעד ההכלה. התמצית שלו היא, שהתלמידים לא יסתובבו ברחוב, ולא יעברו ועדות השמה. שיישארו בין הגדרות במהלך יום הלימודים, ויהיו “כמו כולם”.  האם חשוב שהתלמידים הללו יתקדמו בהשכלה? לא, כי לא הקצו ליעד הזה שעות של סייעות, או משאבים אחרים שיאפשרו לא רק להשאיר תלמידים רבים יותר בחינוך הרגיל. חשוב רק שכולם יהיו ביחד.

למה זה חשוב? כי היעד הכי חשוב של מערכת החינוך, בא לידי ביטוי באירועים הכי חשובים. בראש כולם, ראש וראשון, המסע לפולין. אחריו יש אירועים משניים: טיולים שנתיים, שבועות גדנ”ע, טקסים. המטרה של כל אלה היא אחת – ליצור תחושה של שייכות ושל זהות לאומית.

האם משרד החינוך מצליח במטרות שלו? הוא מצליח מצויין. הילדים נוסעים לפולין, יוצאים לטיולים או לא, באים לטקסים או לא, אבל מתגייסים לצבא ובעיקר, תופשים את עצמם בראש ובראשונה כיהודים, כישראלים, ורק אחר כך כאזרחי העולם.

הרוב שונאים את הערבים, חלק יפה מתוכם של בני הנוער ישמחו שכל הערבים ייעלמו מכאן – ואת ההצלחה האדירה הזו, את ההצלחה של הפרויקט החינוכי הגדול, שמטרתו בסך הכל היא ליצור תחושה של שייכות ולאומיות, צריך להכתיר ככשלון, כדי להסתיר ולטשטש את המטרות האמיתיות של החינוך בישראל. כדי לטשטש ולהסתיר עוד יותר, תמצאו בכל בית ספר – חזון, תקנון, רשימות ארוכות ובלתי אפשריות של ערכים ומטרות שבית הספר שואף להשיג. רשימה כל כך ארוכה שהדרך היחידה להבין כיצד נוצרת רשימה באורך כזה היא להבין שהכתוב בחזון וברשימה אינו הדבר שאליו החינוך מכוון. וזו אינה קונספירציה. כולם חושבים שהרשימות אמיתיות – המורים, המנהלים, המפקחים – רק התלמידים מבינים שזה בולשיט, אבל מה כבר מבינים ילדים שצועקים שהמלך עירום?

מה שמערכת החינוך אמורה לעשות היא עושה נהדר. למעשה, היא מערכת חינוך מצטינת. היא מכשירה בוגרים שמקבלים את המצב הקיים, בעיקרו – את החלוקה המעמדית והגזעית הקימת, אפילו המגדרית. היא מכשירה בוגרים ישראלים, שאוהבים להתלונן על המדינה שלהם, כלומר, מתיחסים למדינה כאל סוג של הורה לא מתפקד, מה שהופך אותם למעין ילדים נטושים, מן מצב מנטלי שמאפיין ישראלים, מצב מנטלי מעולה למדיניות הממשלות בישראל.

ההצלחה המדידה הגדולה ביותר של בתי הספר היא מידת השימוש בתלבושת האחידה בבתי הספר. תחשבו על המשמעות של זה.

אז מה עושים?

מה עושות מורות שרוצות להכשיר תלמידים אחרת? שרוצות שהתלמידות שלהן תהיינה משכילות וביקורתיות?

במילים אחרות – מה נעשה בשנת הלימודים הקרובה? נצא לסיורים בחברון, נלמד תרבות ישראל ונצנזר את ספרי הלימוד, נקפיד על תלבושת אחידה ונשיר את ההמנון, ו.. ? יש סיכוי, יש פתח, ואכתוב עליו בפוסט הבא.

עוד מהבלוג של חיה לוי

תצוגה מקדימה

ימים קשים

. תמצית האירועים מיום ראשון לפני כשבוע: נכנסתי לכיתה וביקשתי מהתלמידים  לעבור בשקט לכיתה אחרת, שיש בה ברקו, כדי שנוכל לראות סרטים שחלק מהם הכינו. ברגע שיצאתי מהכיתה קם קול שאגה. התלמידים צרחו בכל כוחם, כי זה היה להם...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

להבעיר את המים באש, להקשיב לספר השירה הראשון של נעם פרתום

. בימי הביניים היו מסיבות כאלה: משוררים באים, מתחילים לרפר, על בחורות, על בחורים, על יין, מעליבים אחד את השני, מתגאים אחד בעצמו. לא כל משוררת יודעת לקרוא את השירים שלה. נעם פרתום קוראת ושרה. זה עוטף את מי שמקשיבה, דימויים...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

לשון המורות

. "שְׂפַת אֵלִים חֲרִישִׁית יֵשׁ, לְשׁוֹן חֲשָׁאִים, לֹא-קוֹל וְלֹא הֲבָרָה לָהּ אַךְ גַּוְנֵי גְוָנִים; וּקְסָמִים לָהּ וּתְמוּנוֹת הוֹד וּצְבָא...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה