עדכונים:

פוסטים: 40

החל מאפריל 2011

בשנתיים וחצי האחרונות אני משקמת את הריסות נפשי, לומדת להסתכל על עצמי במבט מבין יותר, חומל יותר. מנסה “לשבור” את המשקפיים של אמא שלי שגרמו לי להביט על עצמי בתיעוב.

23/10/2014

18

 

ארבע עשרה שנים שאני גרושה.

במהלך ארבע עשרה השנים הללו היו לי שתי מערכות יחסים ארוכות.

בשתיהן חשבתי שהתאהבתי והנה, זה זה. משתיהן ניעורתי עם תובנות שהבהירו לי שמשהו לא עובד לי בתפיסה שלי את עצמי.

לקח לי ארבע שנים לפנות לטיפול. ארבע שנים שבמהלכן יצאתי לאינספור דייטים שכולם לא הובילו לשום קשר משמעותי.

בשנתיים וחצי האחרונות אני משקמת את הריסות נפשי, לומדת להסתכל על עצמי במבט מבין יותר, חומל יותר. מנסה “לשבור” את המשקפיים של אמא שלי שגרמו לי להביט על עצמי בתיעוב.

שנתיים וחצי שאני לומדת לסגל לעצמי מילון מושגים חדש בכל מה שקשור להתנהלות הפנימית שלי.

ככל שהתבוננתי פנימה – הבנתי שראיתי בנושא הזוגיות מעין מפלט מהבעיות שלי. חשבתי שכשיגיע “הגבר הנכון” – אהיה שלמה.

במהלך אותן שנתיים וחצי של טיפול אני למדה שתחושת השלמות חייבת לבוא מתוכי, מהפנימיות שלי.

לא משנה כמה פעמים גברים יאמרו לי שאני סקסית ויפה – כל זמן שלא אאמין בזה בעצמי – לא אהיה כזו.

בשנות ילדותי נאמר לי השכם והערב שאני שמנה ומכוערת והאמירות  האלו חילחלו פנימה אל תוך נפשי וגרמו לי להרגיש כך על עצמי.

אחת האמירות היותר חזקות שזכורות לי מילדותי היא שאני אפס וששום דבר טוב לא יצא ממני.

בזמן הטיפול למדי לעשות את ההפרדה בין הילדה שהייתי בעבר לבין האישה שאני בהווה.

הבנ,י שכל הקשרים שהיו לי בעבר נבעו מתוך מקום של נחיתות, מתוך חיפוש של קבלה, מתוך פנטזיה  שברגע יגיע “הגבר הנכון” שיאהב אותי – יתמלא בי אותו חלל כואב.

לאט לאט למדתי לקבל את עצמי ואת גופי והשינוי התבטא בדרך בה אני מתקשרת עם אנשים.

בצעדי תינוק למדתי להסתכל על עצמי ועל מי שאני היום: אישה עוצמתית, אינטיליגנטית, רגישה, נעימה, עם ערכים יצוקים של אמינות, נאמנות, יושרה, חברות, סובלנות וגם – למדתי לחבב  את איך שאני נראית.

למדתי להתבונן על עצמי במראה ולחייך. לומר לעצמי קול רם: “יודעת מה? את נראית סבבה לגמרי”.

התחלתי להרגיש טוב באמת. ההליכה שלי השתנתה, היציבה שלי השתנתה. חייכתי יותר, תיקשרתי יותר, הייתי נעימה לסובבים אותי הרבה יותר.

ככל שהרגשתי טוב יותר – הבנתי את המניעים הקודמים שלי לחיפוש אחר זוגיות והגעתי להסכמה עם עצמי שאני לא מחפשת יותר אחר בן זוג וכשזה יבוא – זה יבוא.

וזה אכן בא.

בדמותו של גבר חתיך שעתק את נשימתי מהרגע הראשון.

מערכת היחסים ביננו היתה מורכבת.

הוא בדיוק סיים את נישואיו שנמשכו 34 שנים.

יחד עם המורכבות חווינו פסגות של אושר, משיכה פיזית שלא ידעה שובע, גירוי אינטלקטואלי מדהים, ריגעי צחוק אינסופיים ובילויים תרבותיים וקולינאריים.

במהלך החודשים שהיינו יחד הספקנו גם להיפרד פעמיים. בשתי הפעמים קיבלתי אותו בחזרה לחיי, כשכל פרידה כזו זורקת אותי לתהומות ריגשיים קשים וכל חזרה – מלווה בעוצמת אהבה אדירה וברומנטיות סוחפת.

היום הוא נפרד ממני בפעם השלישית.

יש בתוכי בליל שלם של קולות.

קול אחד שאומר: “קיבינימאט איתו! לא רוצה? לא צריך! מגיע לך מישהו שיספק לך אהבה אמיתית, איכותית, יציבה ולאורך זמן”.

קול נוסף אומר: “הוא עובר תקופה קשה וטלטלות ריגשיות, והרצון שלו והיפרד הוא השלכה של אותן טלטלות”.

ויש את הקול שאומר: “שחררי. אולי הוא צריך לחוות את התסכול והאכזבה שמגיעים עם השהות בתוך עולם הפנויים-פנויות על מנת להעריך ולהוקיר את מה שהיה ביניכם”.

כרגע אני כועסת. כועסת עליו, על הבטחות שהופרו. אני אוהבת אותו והמומה מהפרידה הזו.

לא ממש מסונכרנת עם הרגשות והמחשבות שלי.

אז כתבתי.

 

תמונה: http://www.shutterstock.com/

עוד מהבלוג של Chance

Thumbnail

יום הולדת מתחת לקו העוני

הבכורה שלי בת 20 בדיוק היום. כרגע היא ישנה כיוון שחזרה מאוחר ממשמרת הערב במקום בו היא עובדת. היא תתעורר ליום הולדת עצוב וקשה. אבל רגע, נתחיל מהתחלה. אני בת כמעט 45 והתגרשתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

תעודת נכות

הבת ה"מיוחדת" שלי תחגוג בחודש הבא 18. אלוהים עדי שאני מוגדרת "אמא בולדוזר". מעולם לא התלוננתי על הקושי הכרוך בגידול של ילד עם צרכים מיוחדים. תמיד האמנתי בה ודחפתי קדימה עד כמה שאפשר, למרות היכולות המוגבלות שלה. התנהלות...

תגובות

פורסם לפני 6 years
Thumbnail

פטפוטי כרובית

אמא שלי נהגה להכין כרובית מטוגנת. בתור ילדה - תיעבתי את המאכל הזה. לא משנה כמה התחננה בפני לנסות ולטעום - התעקשתי על סירובי. גם כשבגרתי - המשכתי לעמוד על סירובי לנסות את טעמה של הכרובית המטוגנת. לפני עשור שנים יצאתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים