הבלוג של חי ערב

אחרי 50

למה דווקא אחרי גיל 50? מה עם אחרי גיל 40, או 60 ? אז ככה: אחרי גיל חמישים, שני אירועים מכוננים מסמנים לנו עצור, צומת לפניך: הילדים עוזבים את הבית, והוסת מפסיקה להופיע. והנה מה שזה אומר: הפרק שבו הילדים ממלאים את חיינו, נגמר. ומה... +עוד

למה דווקא אחרי גיל 50? מה עם אחרי גיל 40, או 60 ? אז ככה: אחרי גיל חמישים, שני אירועים מכוננים מסמנים לנו עצור, צומת לפניך: הילדים עוזבים את הבית, והוסת מפסיקה להופיע. והנה מה שזה אומר: הפרק שבו הילדים ממלאים את חיינו, נגמר. ומה עכשיו? מחשבות של בת אחרי 50, מאמנת אישית

עדכונים:

פוסטים: 34

החל מינואר 2013

באמת אחרי גיל 50? ומה את אומרת, מה הבנת בגילך המופלג? האהבה שווה אושר, או שרק התשוקה אליה חשה עזה כאושר המובטח?

25/08/2013

הייתי כבר ממש לא צעירה כשנפגשנו. כלומר, בעצם זו לא הייתה פגישה ראשונה. למדנו ביחד בבית הספר היסודי, וגם בתיכון. אבל לא רק שעברו מאז עשרות שנים, גם לא היינו בזמנו  מי יודע מה חברים. בעצם מה אני מקשקשת? בכלל לא היינו חברים.

בכל זאת, בפגישה המחודשת הזו, בה כבר לא היינו צעירים, הדבר הזה, שאני לא יודעת לומר מהו, קרה כנראה מיד. למרות שאח”כ באו שנתיים וקצת של היסוסים, חיזורים וחוזר חלילה, ורק אח”כ היה מימוש.

לפני ואחרי המימוש, היו שנים של אושר, כעס, בירורים, התרגשות, ברוגז,  קירבה, ושימחה. שנים, יותר משבע. ועכשיו? עכשיו מתרחש משהו, מתנהל לו תהליך שבגללו אני כותבת היום, מנסה להבהיר לעצמי מה קורה.

מה שלא יהיה הדבר הזה שקורה, זה לא דבר רע. יותר נכון לומר, להפך. פתאום בגיל הזה, אני מבינה משהו, שאחרים אולי הבינו בגיל הרבה יותר צעיר. הכל בעצם טוב: אני לא רוצה לעזוב אותו, הוא לא רוצה לעזוב אותי, אני אוהבת אותו, הוא אוהב אותי, אני מכבדת אותו, מאוד. הוא גבר בעל אינטלגנציה, מילא אינטלגנציה, אבל בעל אינטלגנציה רגשית, ואני מאוד מעריכה את זה, מאוד. הוא מכבד אותי, ומעריך את חכמתי. יחסי המין הם מעל ומעבר מה שדמיינתי לעצמי בכלל ובטח מה שדמיינתי לעצמי שיכול להיות בגיל הזה, ועם הכרס הזאת… לא שכל פעם זה זיקוקי דינור, אבל בערך כל פעם שנייה… מה הייתן אומרות על זה? הכל טוב. אני לא כועסת. הוא מקשיב. אני מרוצה, מסופקת, מוקשבת, מוערכת. והוא מרוצה, אוהב, מרגיש רצוי. וחלפו כמה שנים והתברר לנו שאנחנו ביחד, ושזה לתמיד, עד כמה שאפשר להיות בטוח ביחס ל”תמיד” הזה.

אז מה בעצם הבעיה? אם להודות על האמת, אין בעיה, אלא יש איזו הכרה במציאות. כשאין לך קשר קרוב של אחד על אחת זה חסר, זה יכול להיות כואב, לפעמים זה ריק עד כאב, זו דרמה, זו עוצמה של תחושות חוסר. ואם רק יהיה לך אהוב נכון, מתאים, ראוי, כל התחושות הללו יתפוגגו, והאושר ישכון במעונך לנצח. כך לפחות מסתבר לי שהנחתי. אותו דבר קורה אם יש לך יחסים לא מספקים, לא מתחשבים, ללא אמפטיה והערכה, גם אז הדרמה היא בעיצומה: כל מה שאת צריכה כדי לגעת באושר המושלם הוא שבן זוגך יקשיב, שילך צעד אחד לקראתך, שיעריך, שיכיל. בקיצור דרמה עזה, ובאופן פרדוקסלי, תחושות ברורות  שיש אושר מושלם בהישג יד: אם רק…

אך כשיש לך יחסים מספקים, מכבדים, קשר, אהבה, תשוקה, קירבה, חברות עם האחד שלך, רק אז (טוב לא בדיוק אז אלא אחרי כמה שנים) מגיע האתגר האמתי: יש לך אהבה, את מרוצה, את רצויה, את מסופקת. הכל טוב.

ומה עכשיו? איפה הדרמה שלי? איפה הדבר הזה שרק אם אשיג אותו האושר יהיה מושלם?

מה, כוונתך שעכשיו אני מאושרת וזהו? זה כל מה שיש? ואין יותר אל מה לשאוף, שרק אם יבוא, יביא אתו את האושר המושלם והמוחלט לתמיד?

כן. מסתבר שאת אמנם לא חשה חוסר (או שזו אני שלא חשה חוסר) אבל העדר החוסר זו רק נקודת התחלה. לצד ועם אהובך. עכשיו את מתחילה לחפש: איפה האושר העז שלך, או אולי זה הזמן  להרפות מהתשוקה לאושר עז. ואז שוב להתבונן ושוב להרפות מהתשוקה לאושר עז, או לדרמה גדולה.

אתן מבינות, אני מתחילה להבין למה לא רציתי לראות את זה כשהייתי בת כמה שהייתי, לפני כך וכך עשרות שנים. כמה יותר קל היה לחיות ככה עם הוודאות של הדרמה וההבטחה לאושר הזה שבהישג יד. וכל זה נלקח ממני, רק בגלל שמצאתי את האחד שלי, האהוב המושלם שלי.

עוד מהבלוג של חי ערב

תצוגה מקדימה

יופי של ספר

אז איך ומתי זה קרה שהטעם שלי בספרים הפך ל"בון טון" ? איפה הימים שחברים היו אומרים לי: אם את אוהבת את הסדרה/סרט/ספר הזה סימן שהוא לא יצליח? לא יודעת איך ולמה אבל הנה עובדה: הספרים המתורגמים של הוצאת כנרת, זמורה-ביתן שקראתי...

תצוגה מקדימה

ואם אני לא ברשימת 20 הפוסטים הנקראים ביותר, האם יש טעם להמשיך לכתוב בלוג?

והנה 5  השאלות המכוונות שלי: 1. כמה גולשות  אני רוצה שיקראו את מה שאני כותבת, בחודש, בשבוע, ביום? אז כמה גולשות אני רוצה שיקראו את הבלוג שלי? מיד בא לי בראש: כמה שיותר!  או...

איך תקבלי מאות לייקים ותכנסי לרשימת 20 הפוסטים הנקראים ביותר?

כשפתחתי את הבלוג שלי בסלונה, ליוו אותי חששות מהחשיפה הגדולה שתבוא עם פרסום הבלוג. אוי, תמימות קדושה! אחרי שעברו תחושות ההקלה והאכזבה המשולבות מהגילוי שהבלוג עצמו יכול להיות הפינה הכי סודית, הכי חשאית שלי, אם לא...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה