הבלוג של חי ערב

אחרי 50

למה דווקא אחרי גיל 50? מה עם אחרי גיל 40, או 60 ? אז ככה: אחרי גיל חמישים, שני אירועים מכוננים מסמנים לנו עצור, צומת לפניך: הילדים עוזבים את הבית, והוסת מפסיקה להופיע. והנה מה שזה אומר: הפרק שבו הילדים ממלאים את חיינו, נגמר. ומה... +עוד

למה דווקא אחרי גיל 50? מה עם אחרי גיל 40, או 60 ? אז ככה: אחרי גיל חמישים, שני אירועים מכוננים מסמנים לנו עצור, צומת לפניך: הילדים עוזבים את הבית, והוסת מפסיקה להופיע. והנה מה שזה אומר: הפרק שבו הילדים ממלאים את חיינו, נגמר. ומה עכשיו? מחשבות של בת אחרי 50, מאמנת אישית

עדכונים:

פוסטים: 34

החל מינואר 2013

בנות ריאד, מאת רג’אא אל-סאנע, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן

13/07/2013

אז איך ומתי זה קרה שהטעם שלי בספרים הפך ל”בון טון” ? איפה הימים שחברים היו אומרים לי: אם את אוהבת את הסדרה/סרט/ספר הזה סימן שהוא לא יצליח? לא יודעת איך ולמה אבל הנה עובדה: הספרים המתורגמים של הוצאת כנרת, זמורה-ביתן שקראתי לאחרונה היו בינגו. לא “בסדר” אלא בינגו. וכבר לא נוח לי לשבח ולקלס ספר אחרי ספר (ועוד אני לא מקבלת על זה “שכר סופרים”). נדמה שההוצאה החליטה על אסטרטגיה מנצחת: הקוראים הם קוראות בעצם, ברובן, והיום  כשגם המבקרות הן מבקרות, וגם הלקטוריות מרשות לעצמן לחשוב על עצמן, והמועמדים לתרגום הם מלכתחילה להיטים בזכות עצמם, כלומר ספרים שנשים כתבו ומדברים אל נשים, אז קשה לטעות…

ולענייננו:  כן, אני יודעת כמה חשוב ונכון ותורם ותרבותי ומתקדם ורצוי לקרוא ספרות ערבית. ברור, נחוץ לנו להכיר ולדעת ולהבין לא רק מה הגרים בשכונה שלנו חושבים ואיך הם חיים, אלא גם מי הם כפרטים וכחברה, ולא לצרכי ייצוא  אלא בינם לבין עצמם. אבל בגילי, אתה כבר לא מנסה אפילו לעשות מה שחשוב ונכון, אלא מה שמתאים לך. במחשבה שניה, אולי גם בכל גיל אחר זה מה שאתה עושה (במקרה שלי מה שמתאים לי עכשיו זה לכתוב מדריכים איך להפוך מיטה לספה עם מה שיש בבית או מה אפשר לעשות עם תגי-השם שמקבלים בכל כנס). ובכל זאת, הנה אני מוצאת את עצמי קוראת את “בנות ריאד” שכתבה רג’אא אל-סאנע, ולא רק נהנית ומסתקרנת אלא לפרקים בא לי לבכות בכי של הזדהות.

סיפור המסגרת של הספר מקורי ומקסים וכה עכשווי:  אלו 50 חלקים של סיפור בהמשכים שהכותבת שולחת במייל, אחת לשבוע לעוד ועוד אנשים ברשימת התפוצה שלה, עד שכל המדינה (סעודיה) מדברת עליהם. הסיפור הוא סיפורן קורותיהן של ארבע חברות, נשים צעירות שנפגשו בריאד, בחיפושן אחרי האהבה. אז קודם כל זהו רומן רומנטי קלאסי, מתוחכם מבחינת המבנה המיוחד שלו, שלא משנה בנות כמה אנחנו, אנחנו אוהבות  (או לפחות אני אוהבת).

לצד הרומן הרומנטי, אנחנו נחשפות כאן לפיקוח ההדוק והנוקשה שהחברה המוסלמית בכלל, אך החברה הסעודית עוד הרבה יותר מכך, מטילה על חבריה, ולא דרך הרשויות אלא ע”י סוכני-משנה: המשפחה בכלל, והאם בפרט. והפיקוח לא תקף רק לגבי הנשים הצעירות. הוא מיושם באותה מידה של תקיפות ונחישות על הגברים הצעירים. פיקוח המלקחיים המצמית הזה מתואר באופן אנושי ואפילו בחמלה, ונדמה אפילו שניתן להבין אותו.

אז מי יכול לבקש יותר מזה? רומן רומנטי שמכבד את האינטליגנציה של הקוראת והבונוס: הצצה עמוקה ואנושית אל דיירי הסביבה שלנו.

נ”ב  האבולוציה החשובה הבאה, כך נדמה כי נגזר מהספר, תבוא מהנשים המתעוררות לזכויותיהן. בסעודיה, בשכנות האחרות שלנו, ואולי גם ביחסינו שלנו עם המגזרים החרדיים.

עוד מהבלוג של חי ערב

תצוגה מקדימה

ואם אני לא ברשימת 20 הפוסטים הנקראים ביותר, האם יש טעם להמשיך לכתוב בלוג?

והנה 5  השאלות המכוונות שלי: 1. כמה גולשות  אני רוצה שיקראו את מה שאני כותבת, בחודש, בשבוע, ביום? אז כמה גולשות אני רוצה שיקראו את הבלוג שלי? מיד בא לי בראש: כמה שיותר!  או...

איך תקבלי מאות לייקים ותכנסי לרשימת 20 הפוסטים הנקראים ביותר?

כשפתחתי את הבלוג שלי בסלונה, ליוו אותי חששות מהחשיפה הגדולה שתבוא עם פרסום הבלוג. אוי, תמימות קדושה! אחרי שעברו תחושות ההקלה והאכזבה המשולבות מהגילוי שהבלוג עצמו יכול להיות הפינה הכי סודית, הכי חשאית שלי, אם לא...

תצוגה מקדימה

אז מה נסגר עם האוברדרפט הזה?

הבנק דווקא אוהב אין, אין דבר שהבנק שלנו אוהב יותר מלהעמיד אשראי נצחי למשקי הבית הקטנים, כלומר לי ולך. זו העסקה עם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה