הבלוג של מיכל

קרצינומה אהובתי

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי"... +עוד

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי" ומנסה לחזור לשגרה..:)

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מיולי 2010

23/07/2010

אז אחרי שעשיתי 4 בדיקות דם, צילום ריאות, חזה, אולטרסאונד כליות, אולטררסאונד בטן, אולטרסאונד וגינלי, אקו לב ועוד בדיקות דם נוספות שהם לא ידעו שאצטרך נשלחתי לפט סיטי שזה בעצם צילום סי טי של כל הגוף..

האבסורד הוא שהבדיקה עצמה מסרטנת כי היא כמו איזה אלף קרינות.. קבעתי תור לעשר וחצי בבלינסון, עושים אותה אחרי צום של ארבע שעות אז הגעתי נורא רעבה אבל עם אנרגיות חיוביות..

הבדיקה מתקיימת במחלקת איזוטופים – רפואה גרעינית, אחרי המתנה של ארבעים דקות הכניסו אותי לבד (באתי עם ההורים שלי) לחדר עליו היה שלט “חדר חם” ו”סכנה” פתחו לי ווריד והזריקו לי חומר רדיו אקטיבי ואז נכנסתי לחדר אחר עם עוד 5 אנשים בו נתנו לנו לשתות פטל עם חומר ניגודי.. (כל עשר דקות כוס).

אחרי שעה ועשרה קרא לי כרוז ערבי דרך רמקול כזה בחדר (“מיכל, חנסי לשירותין תורידי חסייה ותכשיטין ותעשי פיפי) כשיצאתי מהשירותים מובכת קצת כי כולם ניסו לבדוק איך הציצי שלי נראה בלי חזיה..:), הוא ידע שיצאתי מהשירותים אפילו שהוא לא היה בחדר וקרא ברמקול “עחשיו תשתי כוס מים ותבועי החוצה)… שתיתי ויצאתי.

בחדר הבדיקה חיברו לי את הברז של הווריד לעוד חומר (יוד) ונשכבתי על מיטה צרה כשהמכשיר בעצם אמור ללכת אחורה וקדימה לסרוק את הגוף ולאתר אם מעבר למה שראו בממוגרפיה יש, חס וחלילה, גרורות נוספות.

נשכבתי והבחור הערבי שקרא לי ברמקול קודם (או שיש שם שניים…:)) עזר לי והסביר לי מה הולך להיות…שמתי ידיים מעל הראש הוא קשר אותי ויצא מהחדר.. המכונה נדלקה ברעש..”החומר נכנס” הבחור אמר ברמקול.. “את בסדר?”, “כן”, עניתי למיקרופול דימיוני… חום הציף את הגוף שלי ובעיקר את איזור הרחם וטעם מר מילא את הפה (חלק מתופעות הלוואי), המיטה שלי התחילה לזוז מעלה ומטה לאורך הגוף שלי.

סריקה אחת ארוכה עד הראש כמעט ואז ירדה לכיוון החזה והתעכבה קצת, חזרה לכיוון הצוואר (אולי היא ראתה שם משהו?) ושוב עצירה.. ירדה לכיוון החזה שוב יותר נמוך (נו, מה היא רואה שם… הגוש שלי למעלה בכלל) ואז המשיכה לכיוון הרחם.. הופ… נעצרה..(מה היא נעצרת מה??… היא ממשיכה לזוז שם.. הי… אין לי כלום שם.. מה היא מתעכבת).. אני מתחילה לרעוד קלות מהקור והלחץ שפתאום תקף אותי.

המכונה עולה שוב למעלה…..זזזזזזזזזזזז…עוצרת בבטן..(נו באמת..) אני מנסה להרגיע את עצמי ולהפסיק את הרעד המטריד..לדמיין איך אני אחרי כל זה טסה לניו יורק ומסתובב בעיר עם שקיות של קניות… מרוצה עד הגג .. שמש נעימה…קרייזלר ברקע.. קולו של הערבי מעיר אותי מהנסיון הקלוש והלא מוצלח שלי לדמיון מודרך

“מיכל, הכל בסדר? את רועדת..”

“אני יודעת.. אני לא מצליחה להרגיע את הגוף.. אני רועדת נורא, מתי זה נגמר?”

“עוד כמה דקות.. תנסי להרגע”

אני ממשיכה לרעוד…. ודמעות מתחילות לרדת מהלחץ… כל עצירה של המכונה מכניסה אותי לפניקה שהנה הם מצאו משהו נוסף…. ומי יודע מה יהיה עכשיו…

המכונה נרגעה…אני עוד רועדת… קראו לרופא שקבע שזה מלחץ אבל השאיר אותי להרגע בצד עשרים דקות לפני שהוא הוציא לי את הברז מהזרוע.. יצאתי החוצה וההורים שלי חיכו לי כל השעתיים שהייתי בפנים.. התיישבתי ליד אבא שלי ורק החיבוק החזק חזק שלו הרגיע אותי.

אכלנו משהו בארומה בבית חולים והרגשתי איך הדם חוזר לי לגוף לאט לאט.. תענוג.

אני אחרי עכשיו נותר להמתין לתשובה.

ביום ראשון אני חוזרת למחלקת פוריות בבלינסון ומתחילה (אחרי אישור אונקולוג) טיפולים לייצור בייציות מרובות (כמו IVF) ואז בתוך 10-14 יום שאיבה של הביציות, חיבור שלהם עם הזרע של האיש שלי והקפאה- הם קוראים לזה תעודת ביטוח למקרה שהטיפולים יפגעו בפוריות שלי תמיד אוכל להכניס אותם בכוח או במקרה הכי גרוע פונדקאות.

במקביל לכל אלו אני מבררת על האופציות השונות לפיאה בזמן הטיפולים (כרגע כנראה שאלך על קבועה) ולאיפור קבוע לגבות שאוכל לפחות בהרגשה החיצונית להיות כרגיל..

ברגע שהתחלתי להתייחס לעניין כפרוייקט (בהמלצתה החמה של החברה שלי לסרטן) אני פשוט הולכת שלב שלב כמו בגאנט ענק של ניהול המחלה שלי… כל שלב שמסתיים עושים וי וממשיכים לדבר הבא!..

וגם אם יהיה שלבים שיתקעו.. יעוכבו או ישתנו מעט.. אני מוכנה גם לזה… אין מקום ללוזרים פה!!

שיהיה בהצלחה…

עוד מהבלוג של מיכל

דורית

שישבת של כייף משפחתי והנאה צרופה... מהבוקר שנפגשנו על המשפחה למפגש סוף הקייץ שהפך כבר למסורת ומשם מקלחות זריזות להורים של האיש שלי.. ארוחה טובה חזרה הביתה.. סרט טוב.. בבוקר התפנקנו במיטה ואז נסענו לחברים לעלהאש... אוכל טוב,...

סוף זה תמיד התחלה...

בטח כבר כולכם יודעים שהתפילות שלנו לא נענו...ליבו הענק של דני פסק לפעום בשבת האחרונה... מילים ותיאורים מחווירים לעומת גודלו של האיש.. בלוויה היו 7000 איש ובכל יום ביקרו בבית חייט אלפי אנשים... הזוי כל כך בשבילי לשבת מול טלי...

ביום שאחרי..

היום שאחרי הוא בדיוק כמו היום שלפני, אני כבר לא מוגדרת חולה, אבל עדיין מרגישה ככה. ביום שאחרי אני כבר בלי בחילות אבל בהחלט בא לי להקיא ממה שעברתי.. ביום שאחרי כבר אין לי 14 שיחות חסרות אחרי שנת צהריים, ביום שאחרי אני סתם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה