הבלוג של מיכל

קרצינומה אהובתי

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי"... +עוד

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי" ומנסה לחזור לשגרה..:)

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מיולי 2010

לכל אדם יש מבחר של קלפים חזקים איתם הוא מציג את עצמו לעולם…משתמש בהם, כל פעם באחר לפי הצורך… בתקופת הכימו הרגשתי איך כל הקלפים החזקים שלי באים לידי ביטוי במלא הדרם, איך הם חיכו שם והתחזקו ליום בו אצטרך אותם… הייתי מצחיקה וחיובית, הייתי חזקה ופועלת, ידעתי בדיוק מתי לשלוף כל אחד מהם ושיחקתי כמו שחקן פוקר מקצוען.

עד היום שאחרי… כאילו יום אחד בהיסח הדעת העפתי אותם באוייר משמחה, מעל ערימת שחת, ומאז אני מנסה למצא אותם שוב בין הזרדים…

ההרגשה היתה איומה כי הרגשתי שאין לי כלים יותר להתמודד, וכאדם ששליטה זה שם המשפחה שלו זה לא היה לי פשוט בכלל.

כנראה שהייתי צריכה להגיע לנקודה מסויימת כדי להבין שמהבור הזה אני לא יכולה לצאת ללא עזרה.. וזה לא שאני לא נעזרת… אני דווקא הולכת לפסיכולוגית, מדברת עם חברות, משפחה, יש לי מאמנת, אני הולכת לקבוצה של ריפוי באמנות ואפילו  התחלתי להתנדב ולרוץ בקבוצת ריצה… אבל הרגשתי שאני נמצאת בתור בור עמוק ושחור וכולם מנסים לעזור לי לצאת ממנו, מושיטים לי ידיים אבל ידי קצרות מלהגיע אליהם… וחבל מספיק ארוך אין!

ובהתחלה התעקשתי שאני יכולה לבד, משהו באופי שלי לא נתן לי לשחרר שליטה ובעיקר לא נתן לי להודות ש”נכשלתי” לשלוט בסרטונין שיש לי במוח ולפקוד עליו להתאזן במיידי ולהכניס אותי לאיזון על הדרך… עד שכנראה הגעתי לאיזו נקודה שלא יכולתי לסבול יותר.. לא הצלחתי לראות יותר בחושך..

אז החלטתי לנסות לקחת את כדורי האושר או ציפרלקס בשמם הרפואי, לשים על עצמי לתקופה מסויימת משקפיים וורודים במינון נמוך אבל יעיל כדי לצאת מהבור שנכנסתי אליו ולהתחיל לחזור לעצמי באמת!

אז רשמו לי ציפרלקס והסבירו לי שזה לוקח שלושה שבועות עד שזה מתחיל לעבוד, ושרוב הנשים שלוקחות טמוקסיפן לוקחת גם כדורי אושר כאלו כי הטמוקסי משבש את הסרטונין במוח.. או הכימו אני כבר לא זוכרת מי מהם…:)

בקיצור אני לוקחת אותן כבר שלושה שבועות וכל מה שיש לי להגיד זה שיש חיים אחרי הסרטן!! אני מצליחה להעביר שעות שלמות בלי לחשוב על מה שעברתי, מצליחה להתרכז בדברים נוספים מעבר למחלה, מצליחה להתעניין בשיחות לא רפואיות… בקיצור חזרתי לעצמי ואין לכם מושג כמה זה נעים!!

הכי הרבה זה עשה לי לראות את עצמי הקודמת פתאום בלי הערפל הזה שהייתי בו, בלי הרעש ההמום שהיה סביבי ובלי החושך… פשוטו- מתחילה לראות את האור!

_____________________________________

מחר הניתוח ואני כבר רוצה להיות אחרי… אבל בזכות הכדורי אושר שלי אני הולכת רגועה לגמרי.. שמחה לסמן וי נוסף בדפי הפרוייקט שלי.. בסוף הרופא שלי (ד”ר וינקלר המלך) כנראה יעשה לי רק החלפת שתל זמני בקבוע ואת ההרמה של הציצי השני יעשה בניתוח נוסף עוד חצי שנה, כל זה כדי ליצור תוצאה הכי טוב שאפשר…

______________________________________

יום חמישי, הקדימו לי את הניתוח לבוקר… אז אני יוצאת לדרכי שיהיה בהצלחה!!

______________________________________

כל השעות שלפני הניתוח היו כל כך שונות מהפעם הקודמת שהייתי לפני ניתוח, אולי כי אני עם משקפים וורודים, אולי כי זה ניתוח פשוט יותר, אולי כי אין בו את המורכבות הפסיכולוגית שהיתה בניתוח הקודם ואולי כי כבר חצי שנה מנפחים לי את הציצי והיה לי שם כבר 650 סיסי שרציתי אותם כבר בחוץ!…

קמתי מהניתוח בערפול מלא..לחדר ההתאוששות במדיקל סנטר הדבר הראשון שעשיתי היה להציץ דרך החולצה כדי לגלות שיש לי תחבושות ענקית שלא נותנת מקום לדימיון.. העבירו אותי למחלקה, אני זוכרת שפקחתי עניים אמרתי איזה משפט ואט אט נסגרו העניים שוב, אחרי כמה דקות נכנסה אחות, פקחתי עניים, אמרתי עוד משפט שקשור לעייפות ושוב כביתי לאיטי… אחרי עוד איזה חצי שעה פקחתי שוב עניים…. אבא שלי שאל משהו, אני עניתי ושוב הרגשתי איך העניים כבדות ומתקשות להחזיק את עצמן פקוחות… איזה סוטול מטורף ונעים!!….

בבוקר בא הרופא שניתח אותי… הוריד את התחבושות ותחתיה התגלה ציצי מכובד ועומד…”יווו.. אמרתי לו….הוא נפוח..?!” שאלתי והודעתי באותו משפט, “כן” הוא ענה “שמנו לך שתל של 750 סיסי… יפה אה”… הביצה הקשה של ארוחת הבוקר הרפואית שלי עלתה לי לגרון בשניות…”אלוהים..פמלה מיכל אנדרסון לשרותך…..זה מטורף..” מילמלתי…. “אבל יפה אה…” הוא אמר… “כן… עניתי…. קצת יותר ממה שחשבתי… איזה 300 סיסי יותר ממה שחשבתי..”

הוא הלך והשאיר אותי ככה מתלטפת עם עצמי החדשה… היד שלי היתה מרוצה מאוד הראש קצת המום.. חייגתי לאיש שלי שכמעט הפיל את הילד מהידיים כששמע את הבשורה… הוא מיד נכנס לאינטרנט ונבהל מאוד כי הוא ראה תמונות של ציצי שהוסיפו לו 750 סיסי ולא כזה כמו שלי שיש לו “רק” 750 סיסי…”אפשר להוציא אותו עכשיו” הוא התקשר אחרי כמה דקות ותפס אותי במקלחת בשירותים של בית החולים כשאני בלי חולצה מתלטפת עם עצמי…”למה להוציא??”… שאלתי קצת מחוייכת קצת מרוצה… “זה דווקא נחמד ככה.. תבוא תראה…טוב.. אני עסוקה שניה.. תבוא תראה ילה.. נדבר..”…הייתי חייבת עוד כמה דקות של שקט עם הציצ החדש והמדליק שלי..

יווווווו

אז נכון שעד הניתוח הבא הציצ השני מסתכל על הציצי המפואר החדש שלי קצת מקנא.. מבואס מהתחרות החדשה והלא הוגנת שקמה לו בעל כורחו… שואל את עצמו אם אזכור לו חסד נעורים.. מביט במבט מושפל משהו וממלמל שהוא היה שם קודם, ממש לא מרוצה מהאח החדש שלו…

בשבת בבוקר מוקדם קיבלתי טלפון מהאיש שלי…”נו… הנפיחות ירדה כבר??..” הוא שאל, “לא ממי”…עניתי “פמלה איז היר טו סטיי…”

______________________

אחרי כמה דקות התחילו לבקר חברים ומשפחה והיה כייף כי הרגשתי משמעותית יותר טוב מהפעם הקודמת.. רק בלילה הראשון לקחתי משככים רציניים והייתי במצב רוח טוב ומעודד וכל רגע חשבתי כמה נעים זה להיות עם משקפים וורודים ככה… ואיך לעזאזל לא עשיתי את זה קודם… נסו לראות את השקיעה עם משקפיים וורודים.. זה מראה מטריף!!… ההרגשה היא שאתה מתפוצץ מאושר..תענוג!!

__________________

טפלון- כינוי למישהו שכאילו כלום לא נדבק בו… לא נוגע בו ולא מפריע לו.. קצת כמו גבר טיפוסי… ככה מרגישה עכשיו.. וזה עושה את החיים כל כך הרבה יותר נוחים…לא צריך לנקות את הקרמל הקשה והדביק הזה של החיים שלנו.. מצד שני זה נורא טעים קרמל…

בבית כמו בבית אני נחה וקצת קוראת ומנסה להנות קצת מהחופש, קיבלתי היום מתנה משרה ספר מקסים של ליהיא לפיד שקיבל משמעות הרבה יותר עמוקה ממה שכבר קיבל אצלי.. הנה לינק למה שכתוב שם… למרות שלגמרי שווה לקנות גם את הספר… כל מילה שלה כרגיל בסלע!

__________________________

אוטוטו שנה לגילוי שלי חושבת איך לחגוג.. אשמח לשמוע מה דעתכם…

עוד מהבלוג של מיכל

דורית

שישבת של כייף משפחתי והנאה צרופה... מהבוקר שנפגשנו על המשפחה למפגש סוף הקייץ שהפך כבר למסורת ומשם מקלחות זריזות להורים של האיש שלי.. ארוחה טובה חזרה הביתה.. סרט טוב.. בבוקר התפנקנו במיטה ואז נסענו לחברים לעלהאש... אוכל טוב,...

סוף זה תמיד התחלה...

בטח כבר כולכם יודעים שהתפילות שלנו לא נענו...ליבו הענק של דני פסק לפעום בשבת האחרונה... מילים ותיאורים מחווירים לעומת גודלו של האיש.. בלוויה היו 7000 איש ובכל יום ביקרו בבית חייט אלפי אנשים... הזוי כל כך בשבילי לשבת מול טלי...

ביום שאחרי..

היום שאחרי הוא בדיוק כמו היום שלפני, אני כבר לא מוגדרת חולה, אבל עדיין מרגישה ככה. ביום שאחרי אני כבר בלי בחילות אבל בהחלט בא לי להקיא ממה שעברתי.. ביום שאחרי כבר אין לי 14 שיחות חסרות אחרי שנת צהריים, ביום שאחרי אני סתם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה