הבלוג של מיכל

קרצינומה אהובתי

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי"... +עוד

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי" ומנסה לחזור לשגרה..:)

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מיולי 2010

…”בתקווה לחזור לעצמי בקרוב..” סיימתי את המייל ששלחתי לחברה כדי להסביר את חוסר האנרגיות וההעלמות שלי לתוך עצמי….ולחצתי סנד…

אחרי עשר דקות קראתי שוב מה כתבתי.. האם אני באמת רוצה לחזור לעצמי?… ומי זו עצמי הזו עכשיו.. אני באופן אישי לא ממש מכירה אותה.. ובעיקר לא מתחברת אליה.. ואם אני לא מתחברת אליה איך יתחברו האחרים? חברים שלי שאהבו את מיכל הקודמת?..

זה יעבור או שזו אני עכשיו ולעולם?

ואני משוחחת עם הילדה הקטנה שחיה בי ושואלת אותה מי היא באמת?…האם היא -היא אותה אחת שהיתה שם לפני הכל? או שהיא מיכל חדשה וזרה לי??..אולי בוקר אחד היא תחזור להיות מי ומה שהיתה?..

ואני שואלת אותה מה היא רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה והיא עונה לי “להיות”..

ואני מתעקשת וחופרת לה והיא שותקת, עצובה…אולי היא עוד לא יודעת מה..

והיא שואבת אותי אליה ובשניה הסכרים נפרצים וממש כמו בהתחלה אני בוכה ללא הודעה מוקדמת.

____________________

יש לי מצגת בראש… מצגת נתונים, עובדות ואירועים שרצה לי בראש בלופ ניצחי.. בזמן הליכה, כשאני עושה כלים, תוך כדי שיחת טלפון, בזמן האיפור, בטיול עם הכלב, בגינה עם הילד, במקלחת, בבחירת בגדים, בזמן האוכל, בשינה, בפגישות, בזמן שאני עושה קניות… בקיצור, הבנתם… כ ל  ה ז מ ן…

רעש תמידי על מה שעברתי ומה שעוד צפוי… וזה בכלל לא משנה כמה אני עסוקה ומה אני עושה.. וזה לא משנה מצב הרוח שלי.. וזה לא משנה איפה אני נמצאת.. המצגת רצה ורצה בתוך הראש שלי…

במצגת שלי יש תמונות שלי עם קרחת שרק אני ראיתי וסרטונים קצרים שלי בזמן הטיפולים, וחיבוקים חזקים של בכי עם האיש שלי, ושאלות קיומיות ושאלות רפואיות ופלאשים של העתיד הלא ברור.. ואני מחפשת בתוך הראש לי את הכפתור הזה למטה שמפסיק את המצגת ולא מצליחה למצא.

____________________________________

חופש, קמפינג, דשא, מים קרירים, חברים, אוהל, ילד שמח, מרשמלו, שמש, אוכל טוב, שאיפה, רוח נעימה, חול, עצים… ואני מרגישה איך אני שוחה מעלה לאט לאט מעל פני המים העמוקים שצללתי לתוכם והאוויר למעלה חודר לי לריאות ואני שמחה ומאושרת למצא את עצמי שוב..

לילה בלי שינה, גוף כואב, עניים עייפות, כאב בצד, פחד, ביקורת רפואית, כדור, צלקת, עיסוי לימפטי, הרצפטין… ואני צוללת לי לעומק המים……..

אז אני משתדלת להיות רק במקומות ועם אנשים שעושים לי שמח, ואני עושה ספורט ורואה פסיכולוגית ומאמנת ועושה אומנות…ומחכה שהזמן שאני מעל פני המים יתארך!!

____________________

קבעו לי תור לניתוח ל16 לחודש!… הלחץ שוב עולה אבל מהצד השני זו הפרוצדורה הכמעט אחרונה שאני אמורה לעבור! בניתוח מחליפים את השתל הזמני בחדש קבוע וגם על הדרך מרימים את הציצי השני שהם יוכלו לדבר ביניהם.. סוג של צ’ופר כזה.

בנתיים אני עושה כל מיני דברים קטנים שבחיים לא עשיתי ותמיד רציתי וזה בהחלט עושה לי טוב… נסו גם אתם!

אז הנה כתבתי משהו… יוצא לי לא כל כך מצחיק לאחרונה, איתכם הסליחה…:)

ועכשיו שיר מקסיםםםם שהכי מתחבר לי עכשיו…אפרת גוש לראות את האור כל מילה מילה מילה…

עוד מהבלוג של מיכל

דורית

שישבת של כייף משפחתי והנאה צרופה... מהבוקר שנפגשנו על המשפחה למפגש סוף הקייץ שהפך כבר למסורת ומשם מקלחות זריזות להורים של האיש שלי.. ארוחה טובה חזרה הביתה.. סרט טוב.. בבוקר התפנקנו במיטה ואז נסענו לחברים לעלהאש... אוכל טוב,...

סוף זה תמיד התחלה...

בטח כבר כולכם יודעים שהתפילות שלנו לא נענו...ליבו הענק של דני פסק לפעום בשבת האחרונה... מילים ותיאורים מחווירים לעומת גודלו של האיש.. בלוויה היו 7000 איש ובכל יום ביקרו בבית חייט אלפי אנשים... הזוי כל כך בשבילי לשבת מול טלי...

ביום שאחרי..

היום שאחרי הוא בדיוק כמו היום שלפני, אני כבר לא מוגדרת חולה, אבל עדיין מרגישה ככה. ביום שאחרי אני כבר בלי בחילות אבל בהחלט בא לי להקיא ממה שעברתי.. ביום שאחרי כבר אין לי 14 שיחות חסרות אחרי שנת צהריים, ביום שאחרי אני סתם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה