הבלוג של מיכל

קרצינומה אהובתי

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי"... +עוד

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי" ומנסה לחזור לשגרה..:)

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מיולי 2010

כל היציאה מעבדות לחירות הזו.. כל החגיגות סביב יציאת מצריים ונאמרו לי עשרות קלישאות במהלך החג שקשורות במחלה וביציאה שלי מעבדות לחירות וכמובן שהרבו לספר לי על יציאת מצריים.. וכאילו זה לא הספיק נפלתי גם אני בקלישאת הנקיון הפנימי שלי בפוסט הקודם… אבל קלישאה או לא- ככה הרגשתי..

אז מבחינתי זה חג האביב וסיבה למסיבה ולראות חברים ומשפחה ובעיקר לנוח… תמיד תמיד לקראת סוף החג כבר מתים שהוא יגמר ושמישהו יקח חזרה כבר את הילדים למסגרת.

את הערב חג עשינו אצל המשפחה של האיש שלי.. וחוץ מהעובדה המוזרה והקוסמית שיצא לי לקרא את הקטע הזה: “וָרָב - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי”..

וכולם היו עם צמרמורת והתרגשו מהעניין ואני סתם חשבתי שזה יכול להיות מגניב לכתוב על זה בבלוג..:)

___________________

בשבת האחרונה נפטר אבא של גיסי מסרטן, הוא היה היה אדם מקסים ועדין נפש, חייכן ונעים הליכות. הכי לא הגיע לו למות ולמי זה יכול להגיע בכלל??… ובכלל אם תבלו יום יומיים בבית קברות ותשמעו את ההספדים תגלו שדווקא את אלו שלא מגיע להם למות הוא לוקח…. ומה זה אומר עלינו??… ומה קורה שם למעלה עם כל הטובים האלו שאלוהים לוקח?

________________

ובחלומי גבר נאה דפק על דלתי והוא היה לבוש מחוייט ושחור, הוא חייך אלי ואמר שהוא מלאך המוות והוא נכנס לבית ובחן את החדרים ואני הייתי עם קרחת ובנועם אירחתי אותו ונתתי לו לשתות ואז הוא הנהן בראשו ויצא מהבית והתיישב על המדרגות ליד דלת הבית…ואני התחלתי לנסות להסביר לו שהוא אולי התבלבל בדלתות ומעלי יש אישה בת 92 חולה מאוד כבר עשר שנים ואפילו סובלת ואולי הוא התכוון לקפוץ אליה לביקור אבל הוא לא ענה.. וכמה שעות אחרי יצאתי מהבית והוא עוד ישב שם.. ממתין… מחייך… ויום אחד חזרתי ולא ראיתי אותו.. ועליתי במדרגות לראות איפה הוא ולא מצאתי אותו… וחשבתי לעצמי שהנה הפחד נגמר והוא וויתר על הרעיון המטורף וחסר ההגיון להכנס לבית שלי..

ואז התעוררתי רטובה ומבועתת וקמתי לשטוף פנים וחשבתי לעצמי מתי זה יקרה באמת שאני כבר לא הראה את הפחד יושב לי על מדרגות הבית וממתין להכנס…

______________________

לאחרונה אני חושבת הרבה על זה שלא ממש יצאתי לארון בעניין הסרטן עדיין.. בפייסבוק שלי אני עדיין עם שיער ארוך מחייכת בהתלהבות ומי שלא קרוב אלי או קרוב למישהו שקרוב אלי לא יכול לדעת על סופת ההוריקן שעברה על ביתי.

ומי זה שאני צריכה לצאת בשבילו מהארון??.. כי מי שמכיר אותי יודע הרי… ורק מעגל החברים הרחוקים מאוד עוד לא יודע…ומהצד השני אני לא מתביישת ובטח שלא מפריע לי שלא ידעו את הפרט הזה עלי… מה זה יתן בעצם?? הפייסבוק הזה הפך אותנו לכל כך פומביים שאי אפשר לחלות שם בשקט…

אני מתכננת את היציאה שלי מהארון… החלפת התמונה עם מסר של “לכו להבדק” או משהו כזה.. ומי בכלל ישים לב שאני אחליף תמונה או אכתוב מסר של אני אחת מתשע… אשמח לרעיונות שלכם.

______________

מזל סרטן- שם מצחיק לסדרה מצחיקה על בחורה בשנות הארבעים לחייה שמגלה שהיא חולה בסרטן עור סופני שגם טיפולים לא ממש יוכלו לעזור לה והיא מחליטה לחיות את החיים שנותרו לה (כשנה וחצי) כמו שצריך.. מחליטה לשים קצוץ על כל הסביבה שבגללה היא לא עשתה מה שרצתה במשך שנים, כי זה לא יאה או לא מנומס או לא מתאים…מחליטה לפנק את עצמה ולהגשים את כל החלומות שהיו לה… חלקם ממש פשוטים וחלקם יותר עמוקים. זה כואב אבל רובנו חיים ככה.. לא מעיזים ולא מישתטים ולא עושים מה שאנחנו באמת רוצים וכל זה למה??? פחד!..  וברגע מוזר מאוד כשהפחד הכי גדול מתגלה לבחורה הזו היא פשוט מפסיקה לפחד… גם כי כאילו אין לה מה להפסיד וגם כי הפחד מקבל משמעות חדשה… כי פתאום זה בכלל לא מפחיד אותה לזרוק את הבעל שלה מהבית.. לשפוך יין על הספה הלבנה ואחר כך לשרוף אותה פשוט כי היא לא אוהבת אותה.. ומי המופרע?? זה שעושה את הדבר הזה הפנימי והאמיתי או זה שנמנע מלעשותו?

או במילים אחרות לכו לראות… מעניין ועושה לחשוב.. ובעיקר מצחיק- מצ”ב קישור למי שאין לו הוט…:)

ועכשיו שיר שעושה לי כייף כל פעם מחדש… מחכה שהיום הזה יבוא שמשהו ירגע בנו ולא יהיה ממה לחשוש..

עוד מהבלוג של מיכל

דורית

שישבת של כייף משפחתי והנאה צרופה... מהבוקר שנפגשנו על המשפחה למפגש סוף הקייץ שהפך כבר למסורת ומשם מקלחות זריזות להורים של האיש שלי.. ארוחה טובה חזרה הביתה.. סרט טוב.. בבוקר התפנקנו במיטה ואז נסענו לחברים לעלהאש... אוכל טוב,...

סוף זה תמיד התחלה...

בטח כבר כולכם יודעים שהתפילות שלנו לא נענו...ליבו הענק של דני פסק לפעום בשבת האחרונה... מילים ותיאורים מחווירים לעומת גודלו של האיש.. בלוויה היו 7000 איש ובכל יום ביקרו בבית חייט אלפי אנשים... הזוי כל כך בשבילי לשבת מול טלי...

ביום שאחרי..

היום שאחרי הוא בדיוק כמו היום שלפני, אני כבר לא מוגדרת חולה, אבל עדיין מרגישה ככה. ביום שאחרי אני כבר בלי בחילות אבל בהחלט בא לי להקיא ממה שעברתי.. ביום שאחרי כבר אין לי 14 שיחות חסרות אחרי שנת צהריים, ביום שאחרי אני סתם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה