הבלוג של מיכל

קרצינומה אהובתי

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי"... +עוד

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי" ומנסה לחזור לשגרה..:)

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מיולי 2010

היום שאחרי הוא בדיוק כמו היום שלפני, אני כבר לא מוגדרת חולה, אבל עדיין מרגישה ככה.

ביום שאחרי אני כבר בלי בחילות אבל בהחלט בא לי להקיא ממה שעברתי..

ביום שאחרי כבר אין לי 14 שיחות חסרות אחרי שנת צהריים, ביום שאחרי אני סתם -רגילה-

ביום שאחרי אני רגישה מאוד לשקיעה יפה או מחווה של חברה טובה אבל גם הרבה יותר רגישה נקודה.

ביום שאחרי איכפת לי מהגוף שלי הרבה יותר, אבל אני גם הרבה פחות מחוברת אליו.

ביום שאחרי כבר אין לי טיפול קרוב והבנה מדוייקת מה יקרה מחר, ביום שאחרי המחר הרבה יותר מפחיד.

ביום שאחרי כולם סביבי נושמים נשימה עמוקה של הקלה ואני עדיין מרגישה שקשה לי לנשום.

ביום שאחרי אני אוהבת את הסובבים אותי הרבה הרבה יותר, אבל עדיין מנסה לאהוב מחדש את האני החדשה.

ביום שאחרי אני  כבר לא מפחדת מהטיפול הבא אלא, חס וחלילה, מהגידול הבא.

היום שאחרי הוא בדיוק כמו היום שלפני רק שיש שם בפנים מישהי אחרת לגמרי…

_____________________________

היו לי צפיות גבוהות מאוד מהיום שאחרי..ופייר אני מאוכזבת.. הן היו גבוהות מידי אולי ואז היום הזה הגיע והוא לא היה כזה מרענן ושמח…

החיילים הפנימיים שלי וגם כל הצבא שהקיף אותי התגייסו מהתחלה במלא הכוח, ללא אימונים מיוחדים או הכשרה יצאנו לקרב. אבל מהר מאוד, כבשנו, אחרי קרב עקוב מדם, את המטרה.

כולם גוייסו למען המלחמה ונתנו את נפשם, הלחימה היתה קשה אך מדוייקת.

הגנרל האחראי הפנימי שלי פקד על כולם בהחלטיות ובהמון חוש הומור, כדי לשמור על שפיות, וכולם עמדו דום מתוח והסתערו על האויב.

ברגעי שפל במערכה, כשכולם כבר היו מיואשים, בצעקות שבר הוא הצליח להרים את הלוחמים הפנימיים שלי..”תחזרו למוטב” הוא קרא להם “אין זמן לבזבז בבכי או חיפוש סחור סחור.. כוונו למטרה והפגיעה תהיה ישירה” והם קמו  שוב ושוב ונענו לקריאתו כי הן ידעו שהוא רוצה רק לטובתם..

בדרך איבדנו כמה חיילים ואתרים חשובים במדינה… חייל אחד אמיץ בשם תום נפל בתחילת הדרך ממש, נפלו עוד כמה שעוד זהותם איננה ברורה.

בצער רב וויתרנו על גבעה אסטרטגית אבל עושים הכל היום כדי לשקמה.

והיום החיילים האמיצים הפנימיים שלי יושבים להם בשדה הקרב הכבוש, עייפים, רצוצים והמומים.. מסתכלים סביב על ההרס ולא יודעים איך לבנות הכל מחדש…לא יודעים כל כך את השפה של הארץ החדשה הזו או איך מתניעים את כלי הרכב העזובים…

הם יושבים להם על הארץ, מלקקים את הפצעים ומנסים לטפל בפציעות הקשות ובהלם הקרב. כולם יושבים שם עם עניים אדומות, כי הם כל הזמן על המשמר שהאוייב שלהם לא יחזור לתקוף.

נורא מוזר להם שהם לא שמחים שהם כבשו את האיזור החדש והנחשק.

הם בעיקר מחכים שהמפקד שלהם יגיד להם מה לעשות בדיוק, איזה הגנות לשים כדי שהאוייב הנורא לא יחזור.. ומה לעזאזל עושים עכשיו כשכל האדמה חרוכה מסביב והם בלי כוחות לשקם ולבנות מחדש, ובכלל, עמוק בפנים הם לא ממש מבינים איך בכלל יכול לגדול פה משהו…

_________________________

עורו חיילים שלי, גרפו האדמה, כי מתחת לנסורת השחורה יש אדמה טרייה..

עוד מהבלוג של מיכל

דורית

שישבת של כייף משפחתי והנאה צרופה... מהבוקר שנפגשנו על המשפחה למפגש סוף הקייץ שהפך כבר למסורת ומשם מקלחות זריזות להורים של האיש שלי.. ארוחה טובה חזרה הביתה.. סרט טוב.. בבוקר התפנקנו במיטה ואז נסענו לחברים לעלהאש... אוכל טוב,...

סוף זה תמיד התחלה...

בטח כבר כולכם יודעים שהתפילות שלנו לא נענו...ליבו הענק של דני פסק לפעום בשבת האחרונה... מילים ותיאורים מחווירים לעומת גודלו של האיש.. בלוויה היו 7000 איש ובכל יום ביקרו בבית חייט אלפי אנשים... הזוי כל כך בשבילי לשבת מול טלי...

בתקווה לחזור לעצמי בקרוב...

..."בתקווה לחזור לעצמי בקרוב.." סיימתי את המייל ששלחתי לחברה כדי להסביר את חוסר האנרגיות וההעלמות שלי לתוך עצמי....ולחצתי סנד... אחרי עשר דקות קראתי שוב מה כתבתי.. האם אני באמת רוצה לחזור לעצמי?... ומי זו עצמי הזו עכשיו.. אני...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה