הבלוג של מיכל

קרצינומה אהובתי

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי"... +עוד

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי" ומנסה לחזור לשגרה..:)

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מיולי 2010

זהו… יש תאריך לניתוח…

האמת שקיבלתי בדיוק את התאריך שאמרתי שהכי לא נוח לי אבל אני לא מתלוננת – יום חמישי הקרוב זה קורה (כן ממש עוד יומיים)

אני בעיקר מפחדת מהאחרי כי למעשה אין החלטה ברורה.. הפלסטיקאי שלי יחליט במהלך הניתוח איזה אופציה ניתוחית הכי טובה לי… מישהו אמר לשחרור שליטה???

תמיד הרגשתי שיש לי שתי שדונים קטנים שיושבים לי על כל כתף, אחד טוב כזה שגורם לי לותר ולסלוח ולחמול ובעיקר מרגיע אותי- השדון הטוב כמובן…  השני, כמובן רע יותר שמחמם אותי, מרוקאי סכין כזה..

לאחרונה נוסף לו שדון נוסף עם מקור ארוך כזה שיושב לי עמוק בראש ומנקר.. הוא לצערי אחראי על הפחד…ולאחרונה אחרי שכל הטיפולים נגמרו הוא מנקר לו בראש שלי כל היום..

פחד ממה יהיה אחרי הניתוח..

פחד מאיך ארגיש..

פחד מאיך אני אראה.. ואיך אוכל להסתכל על עצמי

פחד מחזרה של החולרה..

פחד מההתמודדות עם השאלות שעד עכשיו לא היה לי פנאי אליהם..

ופחד שחשבתי עד עכשיו שהיה לי אבל היום אני מבינה שלא ממש הבנתי אותו- פחד מוות..

כשהניקור נרגע אני יכולה להתרגש משקיעה הכי פשוטה ורגילה, משיר מטופש ברדיו, ממילה של הבן שלי… להתרגש עד בכי

אבל כשהוא מנקר אני לא שומעת כלום- מנקר חזק המנאנייק!

הבטיחו לי שהניקור נרגע לאט לאט, שמתרגלים אליו ..יש לי סבלנות!

ביום שהודיעו לי על יום הניתוח היה יום חם.. הייתי עם אחותי כל היום בסידורים ותורים, ואחר הצהריים קיבלנו כמה שעות של פינוק בלי הילדים .. אני ישר פינטזתי איך אני נכנסת הביתה ומורידה את הפיאה החמה.. היא ישר פינטזה איך היא בודקת אם הכרטיס אשראי שלה עדיין עובד בקניון..

יש לי כבר קוצים קטנים קטנים והם דוקרים דוקרים ותחילת הגדילה פשוט מגרדת.. יעידו על כך כל בנות המין הנשי שמגלחות..

מצאתי את עצמי מתחמקת מסיבוב בקניון בשביל חצי שעה בלי הפיאה.. אחותי שמבינה אותי גם בלי מילים שאלה אם בא לי ללכת הביתה ואני נשמתי לרווחה והחלטתי- היום היא רואה לי את הפדחת…

החשיפה היתה נעימה, משחררת ובעיקר הרגשתי שהורדתי ממני מאה טון של שערות ובושה.

עוד באותו היום יצאתי להליכה בלי הפיאה.. חשפתי את הקרחת לבעלי שהגיב באהבה כמו תמיד.. וכך עלו להם לרגל עוד חברות ועשו סיבוב על הקרחת…

לא- עוד לא יצאתי לגמרי באור יום ככה מקורחת אבל אני מאמינה שגם זה יקרה ממש בקרוב!

קרה לכם פעם שהתלבטתם במקלחת אם לשים שמפו או סבון נוזלי על הראש???…(מקווה שלא…)

לי זה קרה כל מקלחת בתחילת הקרחת ולאט לאט וויתרתי על ההתלבטות ופשוט סיבנתי את הראש בסבון הפנים שלי כהמשך ישיר לפנים.. בימים האחרונים כשיש לי כבר מילימטר שלם של שיער אני שמה יד מלאת שמפו ומפנקת את המילימטר המתוק שלי טוב טוב…

מנגד אני נפרדת לאט לאט מהמראה החלקלק שלי.. הריסים החדשים שלי קצרים קצרים ודוקרים לי את העין (העליונים דוקרים את העפעף התחתון והתחתון את העליון)  הגבות מתחילות לחזור לעצמם אבל אני עדיין חייבת לאפר ולחזק אותם… לצערי השיער גם ביתר הגוף חוזר לי… מי אמר שאין יתרונות בכימו???

קצת על הניתוח- זה קורה בחמישי כפי שכבר אמרתי.. הולך לקחת משהו כמו ארבע שעות ודורש אשפוז של ארבע חמישה ימים… אני הולכת לעבור את הניתוח במדיקל סנטר עם ד”ר אייל וינקלר כפלסטיקאי וד”ר מוטי גוטמן כירורג..

הכירורג מתחיל את העבודה והפלסטיקאי משלים אותה כרגע סיכוי יותר גבוה שהוא ילך על האופציה של שחזור מיידי של שתל עם מותחנים כך שלמעשה אני צפויה לניתוח נוסף עוד בערך חצי שעה.. בניתוח השני יסדרו גם את השני ואני מקווה שבסוף כולם יהיו מרוצים- אני, האיש שלי, האונקולוג, הכירורג והפלסטיקאי…(לא בסדר הזה…:))

זהו- יש לחץ יש מתח ויש המון פחדים.. אני ההיה מוגבלת עם היד לזמן מה אז אני לא יודעת כמה אוכל לכתוב ולעדכן אבל אני עם הלפ טופ בבית החולים ואולי פשוט אבקש ממישהו לכתוב במקומי..

תחזיקו לי אצבעות חזק חזק!

עוד מהבלוג של מיכל

דורית

שישבת של כייף משפחתי והנאה צרופה... מהבוקר שנפגשנו על המשפחה למפגש סוף הקייץ שהפך כבר למסורת ומשם מקלחות זריזות להורים של האיש שלי.. ארוחה טובה חזרה הביתה.. סרט טוב.. בבוקר התפנקנו במיטה ואז נסענו לחברים לעלהאש... אוכל טוב,...

סוף זה תמיד התחלה...

בטח כבר כולכם יודעים שהתפילות שלנו לא נענו...ליבו הענק של דני פסק לפעום בשבת האחרונה... מילים ותיאורים מחווירים לעומת גודלו של האיש.. בלוויה היו 7000 איש ובכל יום ביקרו בבית חייט אלפי אנשים... הזוי כל כך בשבילי לשבת מול טלי...

ביום שאחרי..

היום שאחרי הוא בדיוק כמו היום שלפני, אני כבר לא מוגדרת חולה, אבל עדיין מרגישה ככה. ביום שאחרי אני כבר בלי בחילות אבל בהחלט בא לי להקיא ממה שעברתי.. ביום שאחרי כבר אין לי 14 שיחות חסרות אחרי שנת צהריים, ביום שאחרי אני סתם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה