הבלוג של מיכל

קרצינומה אהובתי

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי"... +עוד

אני מיכל בת 33 נשואה + ילד מקסים בן ארבע. לאחרונה גילו לי סרטן בשד ומצאתי את עצמי כותבת פה בלילות הראשונים ללא שינה... מצאתי את הכתיבה מזקקת...מרגיעה ובעיקר משחררת! היום אני כבר אחרי טיפולים וניתוח מתמודדת עם ה"יום שאחרי" ומנסה לחזור לשגרה..:)

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מיולי 2010

בטח כבר כולכם יודעים שהתפילות שלנו לא נענו…ליבו הענק של דני פסק לפעום בשבת האחרונה… מילים ותיאורים מחווירים לעומת גודלו של האיש.. בלוויה היו 7000 איש ובכל יום ביקרו בבית חייט אלפי אנשים… הזוי כל כך בשבילי לשבת מול טלי באוהל ניחום אבלים מאולתר בעפולה… הזוי.. אנחנו אמורות לשבת בקריוטוש ולרכל או סתם להתלונן על הבעלים.. ה ז ו י…

לא הייתי בחיים שלי בלוייה כזו כמו של דני.. איזה כבוד, כמה התרגשות..כמה דמעות ..אני מקווה שהאהבה הרבה שעוטפת אותם עכשיו תחזק אותם…וטלי חברה שלי שבין לילה הפכה לאחות הבכורה בעל כורחה – אני גאה בך!.. את ענקית ומדהימה בכל דרך וצורה ואני מבטיחה להיות שם בשבילך כמו שאת בשבילי בתקופה האחרונה ובכלל… אני מתרגשת כל הזמן מההתמודדות שלך ומוזר לי שעדיין את מוצאת עוד כוחות לחזק גם אותי!! אוהבת אותך עמוק עמוק בלב!!

ועכשיו שיר:

“סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.

- טוב יותר?
- רע יותר?
- לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.
כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל,
כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל,
כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה,
רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר,
כל חלום משומש מחליפים באחר.
כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה,
כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה.
כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
כשהסרט נגמר החיים מתחילים,
הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים.
כשנגמור את הצליל אז נתחיל צליל אחר.
כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
- טוב יותר? רע יותר?
- לא יודעת מה יותר.
משהו אחר”

(מילים לאה מנור)

איך העולם שלנו מתהפך…המקרה של דני חיזק אצלי כל כך את התחושה שסובבת סביבי בחודשים האחרונים על כמה שבריריים החיים שלנו ואיך ברגע אחד קטן (או גדול) נראה כאילו אלוהים (או מי שזה לא יהיה) לוקח באצבעותיו הענקיות את העולם שלך ומנער חזק חזק ומניח חזרה משאיר אותך קטן וחסר ישע להתמודד עם הבלגן שנוצר… ואתה מסתכל סביב ואומר לעצמך “איך אני אמור להתמודד עם כל זה??… איזה סרט.. איזה בלגן מה עושים??…” ואתה מתיישב לכמה רגעים על איזה חלק בחיים שלך שאיך שהוא נשאר במקומו ומרגיש שאין שום סיכוי בעולם שתצליח לסדר את הכל… אבל אחרי כמה זמן, לחלקנו זה לוקח דקות מספר, ולחלקנו חודשים או בכלל לא קורה, אתה מבין שאי אפשר להמשיך ככה ואתה מתחיל לאסוף את החיים שלך לאט לאט או במילים אחרות להתמודד…

ולפעמים בסידור החיים מחדש מחליטים לשים חפצים שהיו במקום אחד במקום אחר כי הם פשוט לא נראים מתאימים יותר.. או במילים אחרות מבינים מה חשוב יותר ומה חשוב פחות.. מה חיוני בחיים שלי ומה לא. בקיצור, אני בטוחה שמי שעבר טלטלה שכזו בחיים שלו מצליח להבין את בליל השטויות שהקאתי עכשיו ומי שלא מאחלת שלא תבינו אותי… ומקווה שבסידור החדש שלי העיצוב ישתפר..

שבוע שעבר עשיתי את הטיפול השלישי ולפניו הסביר לי הרופא שעל פי בדיקת הMRI וסוג הניתוח שאבחר נחליט אם יהיה טיפול רביעי או לא.. אז למעשה הטיפול האחרון שעשיתי יכול להיות האחרון באמת או שיבוא אחד נוסף.. קצת מבעס כי נורא רציתי לשמוח חזק ולציין שזה האחרון אבל לא ממש יכולתי.. בכל מקרה בטיפול האחרון הוא הוסיף לי סטרואידים והטיפול עבר עם הכי פחות תופעות לוואי מכל הסדרות הקודמות.. בחורה מקסימה שהכירה אותי מהבלוג ואימצה אותי, כמו שהיא אומרת, המליצה לי לעשות הליכה קצרה פעם ביום אפילו כשאני מרגישה ממש רע ולשתות הרבה.. אני לא יודעת אם זה עזר או משהו אחר אבל ההרגשה הכללית היתה יותר טובה בצורה משמעותית מהפעמים הקודמות.

בשבת כבר הרגשתי שהראש שלי עלה מעל פני המים ואני נושמת אוויר צלול אלה שאז לבן שלי עלה החום… בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לקנח את השבוע… בלילה הוא הקיא 3-4 פעמים ובבוקר התחילו גם שלשולים…בקיצור שמייח….

“וירוס של 24 שעות” אמרה הרופאה בביטחון…. אבל ההוא ממלעלה בטח הבין שוירוס של 24 שעות לא ייספק לי מספיק חומרים כדי לכתוב פוסט מגניב בשבילכם אז הוא הגדיל לעשות והשאיר אותו בגופו הקטן והצנום של הבן שלי שבוע שלם או יותר נכון… הוא עוד לא עזב (והיום שבת) !!

הקטע הבא אינו מתאים לנשים בהריון, לבעלי קיבה רגישה או הסובלים מבחילות!!

ביום שני נשארתי לבד בבית עם הילד… אמא שלי גם חלתה ולא היה מי שיכול לעזור… ביום שני התחילו לו גם שלשולים.. בערך באחת עשרה הוא זינק מהספה בצרחות “יש לי קקי… יש לי קקי!” ..תוך כדי שהוא אוחז במכנס מאחור ומדלג כמו קופיף “בוא לשירותים מהר” צעקתי חזרה כמו מפקדת להקת הקופים… הוא קפץ לרצפה וכנראה שהזינוק היה הקש ששבר את גב הגמל או הנוזל ששבר את פי הטבעת וברח לו הכל במכנסיים… הכמות הייתה כל כך גדולה שהיא זרמה לה מהתחתונים דרך המכנסיים לרצפה ובשניות הייתה שלולית ענקית וצהובה על הפרקט.. הרמתי אותו בזריזות ורצנו לשירותים משאירים אחרינו טיפות טיפות של שלשול על כל הסלון פינת האוכל והמסדרון עד המקלחת…ושם במקלחת בזמן שניסיתי להוריד לו את המכנסיים שנדבקו לרגל ולתחתונים ברח לו עוד…

הכלב שלנו התרגש מאוד מהמהומה ורץ אחרי לברר מה קרה ובדרכו הוא כמובן דורך על כל דרך האבנים הצהובות שהשארנו אחרינו, מוסיף נופח אומנתי משהו של כפות רגלי כלב לעיצוב החדש שהתגלה לו בשניות בבית שלי…. הבעיה היתה כשהוא גילה שיש שלולית ענקית במקלחת הוא ריחרח בהתרגשות והתחיל ללקק את העניין בתשוקה גדולה.. אני מרימה קול צעקה והוא בורח מבוהל עם רגלי הקקי שלו לחדר של הילד ומשפר אפילו יותר את העיצוב החדש..

נשימה עמוקה ואני מכניסה את הילד למקלחת מקלפת לו את הבגדים בגועל (כן כן… אפילו שזה הקקי של הבן שלי..)

ה כ ל היה מלא בקקי.. עד אחרון הבגדים… ונסו להוריד חולצה וגופיה מלאים בקקי מהראש של הילד… ונסו לעשות את כל אלו כשהוא צורח צרחות היסטריות של ילד סטרילי… אחרי שהוא היה כבר ערום ועדיין ממרר בבכי הכלב שלי חזר ללקק ואני כבר לא עמדתי בזה.. עוד עם אדיי הכימו  האחרון התחלתי להקיא לשירותים.. ביד אחת ממשיכה להשפריץ על הבן שלי עם הדוש מים חמימים יד שניה על האסלה ועם הרגל מנסה לבעוט בכלב שלנו שיפסיק ללקק את המעדן החדש…

אבקש לציין שהוא כלב ממושמע מאין כמוהו אבל הריח כנראה חירפן לו את החושים והוא פשוט לא הסכים להפסיק..

ג ו ע ל………..

סגרתי את הדלת של המקלחת כדי לא לראות את ההנאה הרבה שהוא מפיק מהגורמה שהבן שלי פיזר על כל הבית… שטפתי את הפנים חזק חזק וסיימתי לארגן את הילד…לקחתי אותו על הידיים, הלכתי בין הטיפות עד החדר שלו ושמתי אותו במיטה..”שב..תרגע קצת ואמא תארגן את הבית”….אמרתי בקול רועד מפחדת שאם אני אגיד מילה אחת מיותרת יברח לי הקיא שוב….”אבל למה הוא אכל את הקקי שלי אמא?…”…. (טוב נו בטראומה הזו נטפל אחרי זה…)

לשמחתי ולצערי הכלב שלנו ניקה כבר את הרוב… אבל כמובן שהייתי צריכה לשטוף את הבית כולו בברכיים רועדות ובבחילה קשה… ממש לקראת סיום שיעולים מוכרים הזעיקו אותי לחדר של הילד.. הוא הקיא על המיטה.. השמיכה… הדובים.. הכרית והקיר….או במילים אחרות כייף חיים…

הדמעות כבר עומדות בעניים ולא היה לי אפילו שנייה כדי להתקשר להזעיק מישהו…ואני מורידה מצעים ומחליפה שוב בגדים ושוטפת את הכל מהקיא ומקיאה ככה בין לבין בשביל להרגיע את הגועל…ואוספת כל פריט שהיה במגע או קרוב למגע ומעמידה מכונה.. ושוטפת שוב את הילד ושמה אותו בסלון על מגבת גדולה תחתיו ומתחילה לנקות שוב ולחטא את הבית כמה שאפשר…

מתחילה לשמוע שקט… נראה שהסערה עברה לה.. ואני קוראת לשכנה לכמה דקות ונכנסת להתקלח בעצמי ואני יוצאת ומרססת קצת ריח טוב בבית ופותחת את כל החלונות ומתיישבת ליד תותי שלי המתוק והסחוט ונרגעת…

ואז כשכל הבית רגוע ונקי הכלב שלנו הבין ששלשול זה לא ממש גורמה ולא ממש בר עיכול והוא התחיל להקיא לי את כל מה שהוא ליקק בכל הבית!!!…..

מיותר לציין שהקולות של כלב מקיא והמראה של הגוף שלו מתעוות בנסיון להוציא את הגועל מגופו גרמה לי לרוץ שוב לשירותים…

אני יודעת שהתיאורים שלי היו מגעילים במיוחד הפעם, הזהרתי אתכם, אבל אני מבקשת לציין שאת הסרט הזה עברתי שוב גם אחר הצהריים.. ושוב למחרת פעמיים.. וביום שלישי כשהשארתי את אמא שלי (חולה בעצמה אבל ממש לא הייתה לי ברירה) היה שידור חוזר.. בכל הפעמים ברח לו …כל הבית… הכלב אוכל… הכלב מקיא…

בשני שלישי למעשה העמדתי שבע מכונות כביסה….. או במילים אחרות כייף חיים!….

ברביעי בבוקר חליתי בעצמי- שוב סוג של שפעת … ובשישי בערב בעלי העלה חום….

או במילים אחרות … תביא תביא… כלום לא ישבור אותי!!

חיוך אחד של הבן שלי.. חיבוק מהאיש שלי.. לגימת מרק של תשומת לב או האוכל שנשלח אלי יום יום מאמא שלי כשהיא בעצמה חולה מכניסים בי כוחות של בולדוזר… ניערת את העולם שלי.. ניערת חזק.. ואתה ממשיך לאתגר אותי כל פעם מחדש… לבחון את הכוחות שלי.. את הסבלנות שלי… אז אהה לך… אני עדיין  עומדת וחזק וצוחקת על הכל רגע אחרי שהכל נרגע!!!…

ובסימן השנה החדשה שבפתח וסיום חיים וסיום תקופה אני מקווה שההתחלה תהיה טובה יותר…לכולנו…

בנתיים אני מכינה את הלסתות שלי ואת מיתרי הקול שלי טוב טוב לשאגת הניצחון אחרי שהכל יגמר…

ריח הסוף הטוב כבר חזק מאוד וזה הריח היחיד שלא עושה לי בחילה… תענוג!!

עוד מהבלוג של מיכל

דורית

שישבת של כייף משפחתי והנאה צרופה... מהבוקר שנפגשנו על המשפחה למפגש סוף הקייץ שהפך כבר למסורת ומשם מקלחות זריזות להורים של האיש שלי.. ארוחה טובה חזרה הביתה.. סרט טוב.. בבוקר התפנקנו במיטה ואז נסענו לחברים לעלהאש... אוכל טוב,...

ביום שאחרי..

היום שאחרי הוא בדיוק כמו היום שלפני, אני כבר לא מוגדרת חולה, אבל עדיין מרגישה ככה. ביום שאחרי אני כבר בלי בחילות אבל בהחלט בא לי להקיא ממה שעברתי.. ביום שאחרי כבר אין לי 14 שיחות חסרות אחרי שנת צהריים, ביום שאחרי אני סתם...

בתקווה לחזור לעצמי בקרוב...

..."בתקווה לחזור לעצמי בקרוב.." סיימתי את המייל ששלחתי לחברה כדי להסביר את חוסר האנרגיות וההעלמות שלי לתוך עצמי....ולחצתי סנד... אחרי עשר דקות קראתי שוב מה כתבתי.. האם אני באמת רוצה לחזור לעצמי?... ומי זו עצמי הזו עכשיו.. אני...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה