הבלוג של הקפטנית

captainhocaptain

מצאתי בית חדש למילים שלי ואני אוהבת לארח עם מילים, זה אחלה כיבוד. אני = טל אשר, אישה, אמא, שחקנית וקפטנית במאמאנט תל אביב, מנטורית בשיטת סאן, אדם של אנשים

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מדצמבר 2014

09/01/2018

zoomout

 

 

פססססטטטט….,שחקניות? קפטניות? שומעות אותי?

 תעשו שנייה זום אאוט ותגידו לי מה אתן רואות? אימא? שחקנית? הילדה ההיא שבכתה בשירותים כי בחרו אותה אחרונה? או היפה של הכיתה שאף אחד לא יודע כמה היא חרדה?

משהו במשחק הזה, משהו בכל ההוויה הקבוצתית והכל כך נשית הזו, משהו שטרם הצלחתי לפענח עד תומו גורם לכל הדפוסים הרגשיים, הכמעט אוטומטיים, שלנו (כן, בדיוק אלו שעבדנו עליהם בטיפול והיינו משוכנעות שכבר גדלנו מהם והבנו הכול) לצוף ולקפוץ החוצה בעוצמה כזו, כאילו מעולם לא טופלו. מה המקום שלי? איך הוא נקבע? אני הצבתי עובדה או חיכיתי שמישהי תפנה לי מקום? האם אני פורצת במלוא נוכחותי מההתחלה, או שאני מגששת ובודקת? מה האסטרטגיה החברתית שלי? האם היא אפקטיבית בכלל? אולי אפשר אחרת? ובזמן המשחק- איזה סוג של שחקנית אני? מה קורה כשאני מצליחה לתפוס או לעשות נקודה? מה קורה כשאני מפספסת? מה קורה כשאני על הספסל? עד כמה הצלחת הקבוצה חשובה לי? עד כמה אני חשובה לקבוצה שלי? וכן הלאה (אינסופי כמעט)

 מאיך שאני רואה את זה, כל החיים כמעט משתקפים לנו דרך ההוויה המאמאנטית ובעיני זה יכול להיות כלי סופר אפקטיבי לעבודה עצמית, להעלאת מודעות ויצירת שינוי – בקיצור, כלי אימוני ממדרגה ראשונה.

 נשמע סתום קצת?

 אני אדגים- הרבה שיעורים למדתי ואני לומדת במאמאנט אבל אולי השיעור הכי גדול שמאמאנט לימדה אותי הוא לקחת חלק בפעילות שבה אני לא מצטיינת. יותר מזה, כלומר פחות מזה, אני אפילו לא מאוד טובה. אני טובה באופן בינוני, יש לי הרבה מוטיבציה ומחויבות, אני מאוד team-player, יש לי ניסיון והבנה חלקית לפחות של המשחק אבל אני לא השחקנית שתיבחר ראשונה לשישייה, גם לא החמישית (בקבוצה טובה, כמו שליJ). ואני? מרבית חיי התמקדתי במגרשי החיים בהם אני שולטת ומצליחה והשתדלתי להימנע ממקומות מתסכלים או כאלו שסתם גרמו לי לחוש חסרה או לא מספקת. החיים הובילו אותי להבנה שהמקומות הקשים הם אלו שמסמנים לי שעליהם צריך לעבוד, זה מין איתות פנימי כזה. הכי מרגישים את זה בגוף. אני לא מצליחה להתכופף ולהגיע עם האצבעות לרצפה (אוטאנאסאנה, ליוגיסטיות שבינינו)? סימן שהשריר קצר מדי וזקוק להארכה. קשה לי לשמור על שיווי משקל? על זה אני צריכה לעבוד. אתן מבינות? הגוף הוא מעין מערכת איתותים אינסופית, שבדרך כלל מסמנת דברים יותר עמוקים וכל כך הרבה פעמים אנחנו מפרשות הפוך או סתם קצת מעוות. [וזה על קצה קצהו של השפיץ]

 חשבתן שרק באתן ליהנות, נכון? אז זהו שלא. בעצם כן אבל אם אפשר גם להשתמש בהנאה ובחוויה כאיזשהו כלי עזר לחיים, עוד יותר טוב, לא ככה?

עוד מהבלוג של הקפטנית

תצוגה מקדימה

אין רגע דל

רק כשהייתי בתהליכי בניית הקבוצה בעונה הקודמת קלטתי שההצטרפות למאמאנט היא מחויבות לא קטנה בכלל. אני כבר הייתי כל-כך מושקעת בעניין וגם, אולי אף יותר משמעותי, הבנות שלי...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

יום האישה 2018

אז ככה: האמת היא שהייתי אמורה עכשיו להיות בלחץ אטומי כששטף הודעות וואצאפ מתקיף את הטלפון שלי, שבקושי עומד בעומס. היה לנו איזשהו חזון, אצלי לפחות הוא היה מאוד קיים...

תצוגה מקדימה

חיים שלי

חיים שלי בסרט שיוסי לזרוף (ה-צלם) הכין על הנסיעה לאיטליה למשחקי ה-CSIT בפעם הראשונה הוא שילב קטעים שבהם הוא שאל שחקניות מה זה מאמאנט בשבילן. אני לא זוכרת מה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה