הבלוג של הקפטנית

captainhocaptain

מצאתי בית חדש למילים שלי ואני אוהבת לארח עם מילים, זה אחלה כיבוד. אני = טל אשר, אישה, אמא, שחקנית וקפטנית במאמאנט תל אביב, מנטורית בשיטת סאן, אדם של אנשים

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מדצמבר 2014

love

 

אני לא יודעת להסביר בדיוק איך זה קורה אבל משהו בעמידה על אותו מגרש, מול אותה רשת, כורך אותנו יחד במין אהבה שכזו שהיא איכשהו אחרת, מאחדת, עוטפת. אולי זה כמו אצל ה”בנים” בצבא, החבר’ה מהסדיר, החבר’ה מהמילואים – חיבור עמוק ונצחי. אולי עצם העמידה המשותפת ב”זירת הקרב” היא היוצרת את אהבת החברות לנשק הזו? ברור שאין להשוות בין לראות, חלילה, חבר נפצע מכדור לבין לראות חברה ששוברת אצבע באמצע מערכה ראשונה, אבל נדמה לי שהרגש שמציף יוצא מאותו מקום בעמקי הנפש.

יוצא לי הרבה פעמים לחשוב על הדברים שמאמאנט וכל מה שקשור בה מציפים ומעלים, איזה תובנות הם גוררים וכמה אני מקבלת מהם, וככל שאני חופרת בזה יותר (ואני חקלאית מצטיינת) אני מגלה עוד רובד ועוד פן ועוד ערך שהרווחתי, שכולנו מרוויחות. אני יודעת שזה עלול להישמע מתרפס ו/או מתחנף אבל אני באמת ובתמים יודעת שכל הקונספט הוא לא פחות מגאוני, ממש. מאוד קל ליפול להתלהבות שטחית של “ווי, איזה מאמם, אין דברים כאלה” אבל כשמחפשים את העומק, כשמנסים להבין מה סוד הקסם שמוציא אותנו לפחות פעם בשבוע מהבית, כמעט בכל מצב, מה מביא אותנו לשחק עם פציעה או לסכן לפעמים אפילו את בריאותינו כדי לנצח (שזה תכלס די מטורף לנשים בגילנו ומצבינו) – מגלים שזה הרבה הרבה יותר מסתם “אין דברים כאלה”, מגלים שזה עונה על צורך שאף אחד לא זיהה שהוא בכלל קיים, שזה מגדיל ומעצים ונותן לנו הזדמנויות לכל מיני חוויות מתקנות או לחילופין מראות משקפות, שזה נותן לנו לשחק, פשוט לשחק, זוכרות כמה זה היה פשוט פעם, פשוט לשחק?

יצא לי כבר לשחק בהרבה קבוצות ובהרבה הרכבים (על זה בפוסט נפרד) וזה תמיד קורה, וזה לא בהכרח כי תמיד כל הבנות הן כוס התה שלי (או הברכייה שלי, בהקשר שלנו) – אני יכולה להגיד שדי ברור לי שעם חלק מהבנות שהתחברתי (מעט, אבל בכל זאת) אתן במאמאנט, זה לא היה קורה כנראה בנסיבות אחרות, אבל על המגרש איכשהו הקסם מתרחש.

אז כשאני חוזרת באחת בלילה ממסיבת פרידה לאיריתוש, שנוסעת ל-8 חודשים ותחזור לעונה הבאה (חסר לה שלא…) והלב שלי מלא שמחה כי כולן הגיעו (15+1), כי היה אוכל מעולה (אפילו שחלק גדול היה טבעוני) והיה מצחיק ברמות, כמו תמיד, כי היה מעניין וחם וכיף…, כל מה שאני יכולה לחשוב זה כמה אני אוהבת אותן, אותן במיוחד.

 אין. אהבה, זה מה שזה.

[בתמונה- מגש הפירות שהבאתי אתמול בערב - מלא פירות ומלא אהבה]

עוד מהבלוג של הקפטנית

תצוגה מקדימה

אין רגע דל

רק כשהייתי בתהליכי בניית הקבוצה בעונה הקודמת קלטתי שההצטרפות למאמאנט היא מחויבות לא קטנה בכלל. אני כבר הייתי כל-כך מושקעת בעניין וגם, אולי אף יותר משמעותי, הבנות שלי...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

זום אאוט

    פססססטטטט....,שחקניות? קפטניות? שומעות אותי?  תעשו שנייה זום אאוט ותגידו לי מה אתן רואות? אימא? שחקנית? הילדה ההיא שבכתה בשירותים כי בחרו אותה אחרונה? או היפה...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

יום האישה 2018

אז ככה: האמת היא שהייתי אמורה עכשיו להיות בלחץ אטומי כששטף הודעות וואצאפ מתקיף את הטלפון שלי, שבקושי עומד בעומס. היה לנו איזשהו חזון, אצלי לפחות הוא היה מאוד קיים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה