הבלוג של הקפטנית

captainhocaptain

מצאתי בית חדש למילים שלי ואני אוהבת לארח עם מילים, זה אחלה כיבוד. אני = טל אשר, אישה, אמא, שחקנית וקפטנית במאמאנט תל אביב, מנטורית בשיטת סאן, אדם של אנשים

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מדצמבר 2014

02/12/2017

חיים שלי

בסרט שיוסי לזרוף (ה-צלם) הכין על הנסיעה לאיטליה למשחקי ה-CSIT בפעם הראשונה הוא שילב קטעים שבהם הוא שאל שחקניות מה זה מאמאנט בשבילן. אני לא זוכרת מה אני אמרתי למצלמה אבל היום הייתי עונה שמאמאנט זה החיים שלי.

כן, החיים שלי.

לא במובן המקובל בשיח “כפרה, חיים שלי, את”, אלא החיים עצמם, היומיום הכי יומיומי שלי, הדבר שהכי מעסיק אותי, הפאשן שלי, הדבר שהכי משמח אותי ובו בזמן הכי מתסכל אותי בעולם. כמעט כל המניות הרגשיות שברשותי (אחרי שמקזזים את אלו שמושקעות במשפחה) מושקעות במאמאנט, בקבוצה שלי, בליגה שלי.  רק בשביל מאמאנט אני מוכנה לשבת 3 שעות בפגישה רבת משתתפים עם מנכ”ל  העירייה ורק בשביל מאמאנט אני מוכנה להיות פושרית שלא רואה בעיניים ולא מתביישת לפנות לכל מי שיכול לקדם או לעזור, גם אם מדובר בקשרים שניתקו לפני 25 שנה. כנסו לדף הפייסבוק שלי – כמעט כולו מאמאנט. כנסו לוואצאפ שלי (טוב, לא באמת, יש גבול לחשיפה) ותשתדלו לא להתחלחל מכמות ההודעות שעוברות בו מדי יום שעוסקות במאמאנט. שבו אתי ועם X בבית קפה ולא תאמינו כמה אפשר לדבר על מאמאנט.

 גילוי נאות/ וידוי: אני מודה שבנושא מאמאנט אני מיסיונרית כמעט פנאטית, ולמרות שזו תנוחה בסיסית ומקובלת, משום מה היא לא תמיד “באה בסבבה” לסביבה.

אבל רגע, קודם היכרות.

נעים לי מאוד, טל אשר (מאשרת כל ואריאציה לשם חיבה, מלבד טלי!), קפטנית קבוצת א.ד.גורדון 1 (להלן: “גורדונט”) במאמאנט תל-אביב.

אתם ודאי מבינים שאני גם אישה ואימא ובת ואחות וחברה. ואני גם מאמנת/ מנטורית/ קואוצ’רית (לא החלטתי מה הכי מתאים בינתיים) ואני קצת אשת עסקים ויש עוד כמה,  אבל רק הכרנו אז לאט לאט. ולמרות כל אלו בחרתי להציג את עצמי כטל אשר, קפטנית קבוצת גורדונט במאמאנט תל-אביב.

נשמע לכם מוזר שאישה בגילי (לא מגלה!) תטרח להוסיף את התואר קפטנית לשמה? אולי אפילו פאתט? תכלס לא מדובר בתואר דוקטור או משהו…, והרי זה לא שהייתי צריכה להוכיח איזשהו הישג כדי לקבל אותו, אני אפילו לא חייבת להיות שחקנית טובה. רק הייתי צריכה להחליט שאני מוכנה להקים קבוצה בבית ספר גורדון. זה הכול. שום טקס, שום סרט או נזר, שום טובת הנאה ובודאי שלא שכר. בסך הכול אפשרו לי להקים קבוצה (ועזרו המון ה-מון), יפה לא? זה אולי לא נשמע ככה אבל להקים קבוצה זו הרבה עבודה. מלאן עבודה. גם להיות קפטנית של קבוצה קיימת זה המון עבודה  אז כן, מותר לי להוסיף את התואר הזה – קפטנית. לפחות טיפה כבוד לקבל כי אנחנו (הקפטניות של מאמאנט באשר הן) עובדות בשבילו כאילו משלמים לנו על זה ערימות של כסף, ממש כאילו.

אבל האמת היא שהשם “קפטנית” נבחר כי כאמור מאמאנט זה החיים שלי בנקודת הזמן הנוכחית והחיים כוללים הכל, לא רק פאן. יש המון פאן והמון שמחה והמון דברים טובים, אבל לא רק, וגיליתי שאיכשהו כמעט הכל אצלי קורה דרך או ליד או בגלל או למרות כל הדבר הגדול הזה שנקרא “מאמאנט”, שאני לא מפסיקה לגלות בו עוד ועוד רבדים ועומק.

לא שמעתם על מאמאנט עדיין? אתם אמיתיים? תישארו אתי ואני מבטיחה לכם שאחרי כך וכך פוסטים תבינו וסיכוי גדול שתרצו לנסות גם, ראו הוזהרתם מראש!

והקרדיט לסטיקר המגניב לעדי המלכה

That’s My Life

In the clip Yosi Lazarof (the photographer) made about the trip to Italy for the CSIT Ligniano games, he also combined “interviews” in which he asked the players what Mamanet means to them. I cannot recall what I said to the camera, but if asked today, I would have to say that Mamanet is my life.

Yes, my life.

Not like we say in Israel: “Kapara, you are my life”, but life itself, as in the most daily sense of my day-to-day life, the thing that keeps me the busiest, my passion, the thing that brings me the greatest happiness, and at the same time – the most frustration. Almost all my emotional shares (after deducting the ones invested in my family) are invested in Mamanet, in my team, in my league. Only Mamanet can get me to sit in a 3-hour meeting with the City hall’s CEO and a few dozen other participants, and only for Mamanet will I be a shameless pusher who does not hesitate to approach anyone who can assist or promote, even if it means renewing contacts lost 25 years ago. Just look at my Facebook wall – it is almost entirely related to Mamanet. Check my WhatsApp (Well… not really, there’s a limit to how much I’ll disclose) and try not to be shaken from the number of messages related to Mamanet that pass through it daily. Join me and X in a coffee shop and you will be amazed how long we can speak about Mamanet.

Full Disclosure/confession: I admit that when it comes to Mamanet I can be considered as an almost fanatic missionary, and although it is a very basic and common pose (J), for some reason it is not always so welcomed by other people.

But, hold on, first let me introduce myself.

It’s a pleasure. Tal Asher (Feel free to use any nickname, except for Tali!); I’m the captain of team A.D.Gordon1, (GordoNet in short) in Mamanet Tel-Aviv.

I assume you realize that I’m also a wife, a mother, a daughter, a sister, and a friend. And I’m also a coach/mentor/coacher (Still haven’t decided which title to use yet), and I’m also sort of a business woman and there are some more terms I can use but we just met, so I’ll take it slow. And despite all these options, I chose to introduce myself as Tal Asher, team Gordonet’ captain, Mamanet Tel Aviv.

Does it sound a bit strange to you that a woman my age (which I’m not telling, obviously) will bother to add the title “captain” to her name? Maybe even pathetic? It is not like the title of doctor or something…, and it’s like I have to prove myself somehow in order to get it – I didn’t even need to be a good player. All I had to do is decide that I’m willing to start a new team in Gordon’s school. That’s it. No ceremony, no crown or tiara, no fringe benefits, and most certainty no payment. All that happened was that I was permitted to build a team (with a lot of help); nice, isn’t it? Maybe it doesn’t sound like it, but creating a team takes a lot of work. A huge amount of work. Managing a team as a captain also means a lot of work. So yes, I’ve earned the right to add this title to my name – Captain. At least to get a little bit of respect because all of us (Mamanet captains, where ever you are) work so hard for it, as if we are getting “piles of money” for it. Yeah, right.

Honestly speaking, the name of the blog was chosen because, as mentioned already, Mamanet is my life at this point of time, and when saying “my life” I mean all that entails, not just the fun parts. There is plenty of fun, and joy, and a lot of good things, but it’s not everything. I found out that somehow, in my case at least, almost anything I experience is through, or because, or related to this huge thing called Mamanet, and I’m still discovering more layers and depth.

You haven’t heard about Mamanet yet??? Seriously? Stay with me and I promise you that after a few posts, you’ll understand and probably want to give it a try. Don’t say I didn’t warn you!

עוד מהבלוג של הקפטנית

תצוגה מקדימה

מישהו עוקב אחרי?

  רואים את התיבה הסגולה עם הנעץ? על זה אני מבקשת שתלחצו, אחרת איך תדעו שפרסמתי פוסט חדש, איך? אחרי שתלחצו, זה אמור להיראות ככה: ...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

זום אאוט

    פססססטטטט....,שחקניות? קפטניות? שומעות אותי?  תעשו שנייה זום אאוט ותגידו לי מה אתן רואות? אימא? שחקנית? הילדה ההיא שבכתה בשירותים כי בחרו אותה אחרונה? או היפה...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

יום האישה 2018

אז ככה: האמת היא שהייתי אמורה עכשיו להיות בלחץ אטומי כששטף הודעות וואצאפ מתקיף את הטלפון שלי, שבקושי עומד בעומס. היה לנו איזשהו חזון, אצלי לפחות הוא היה מאוד קיים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה