הבלוג של הקפטנית

captainhocaptain

מצאתי בית חדש למילים שלי ואני אוהבת לארח עם מילים, זה אחלה כיבוד. אני = טל אשר, אישה, אמא, שחקנית וקפטנית במאמאנט תל אביב, מנטורית בשיטת סאן, אדם של אנשים

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מדצמבר 2014

stock-photo-nobody-outdoors-sunlight-sky-silhouette-sunset-beach-sand-clear-sky-3bc46642-1c31-43f2-8627-5e6739a67740

“מספר 6 מנחיתה רחוק וחזק, אז צריך לשמור על קו אחורי”

“צריך להיזהר משמונה, היא זורקת תמיד בין עמדה 2 ל-1, תרדו לגליצ’ אם צריך”

“אני אעלה לחסימה, תעשו לי חיפוי”

“ממי, תרגיל קוקייה במהלך הבא, סבבה?”

אם הייתם צריכים להמר מי אמר למי מתי ולמה (בלי פרט, באר ונמק), אני די משוכנעת שלא הייתם חושבים על נשים סביב גיל ה-40 (עשור וחצי לפני או אחרי זה “סביב”), שהן אימהות, בעלות קריירה כזו או אחרת, שמתחזקות בית, משפחה, שאופות חלות ועושות פרנץ’ בציפורניים, שמארחות 20 איש בלי בעיה ומקמבנות הסעות לחוגים, תור לשיננית וכיבוד ליום המשפחה בגן (בין השאר). שיחות כאלה שומעים לרוב בין “בנים” – מנתחים את המשחק, מקללים את השופט, מתפעלים ממהלך מבריק כלשהו.

“תגידי, מה זה המשחק הזה? זה עם כדור?”

“כן, משחק כדור, החוקים בדיוק כמו כדורעף אבל במקום להכות בכדור, תופסים וזורקים”

“אז כמה שחקניות?”

“6, כמו בכדורעף”

“ומוציאים סרב?”

“כן, כמו בכדורעף”

“ויש גם סבב?”

“כן, נו, אמרתי, כמו בכדורעף”

“זה בכלל ספורט? נשמע חפיף”

בתיק שאני לוקחת תמיד לאימון (וגם לכל משחק) יש באופן קבוע ברכיות, ספריי קרח, שני סלילים של לויקו-פלסט (אחד צר, אחד עבה), מספריים לגזור את הדבק (כי ליבי אמרה שזה מזיק לחתוך בשיניים), משחת הפלא- טראומיל ולעיתים נוסף גם ספריי XXX שעוזר לכאבי הגב התחתון שמפציעים להם מדי פעם, ללא התראה מראש.

זה נראה לכם חפיף?

מי שנכח במשחק הגמר שנערך באולם המרווח ביורט דל מר (קוסטה ברווה, ספרד בשבילכם), עמד ושר “התקווה” וצפה במשחק הוירטואוזי של שתי הקבוצות שהגיעו לגמר, יגיד לכם שחפיף זה הכי הפוך ממה שהתרחש על המגרש ומחוצה לו.

זה היה אמנם כבר די מזמן אבל אפשר להגיד אותו דבר,אם לא יותר, על הגמר בריגה אליו הגיעו שתי קבוצות מאמאנט ישראל. אותי זה לא הפתיע במיוחד. כבר מזמן הבנתי שעופרה עלתה על רעיון גאוני שנתן מענה לצורך שעד עכשיו אף אחד אפילו לא הבין שהוא קיים, בטח לא אלו שגילו שהן צריכות. . הכי יפה זה שבמקום לעשות מזה עסק (שאני, אגב, די בטוחה שהיה מצליח), עופרה לקחה את זה כייעוד אישי וכמסע כמעט מיסיונרי בארץ ובעולם להפצת “הבשורה”. והבשורה הזו היא כל כך פשוטה, מסוג הדברים שאומרים עליהם: “איך לא חשבו על זה קודם?”, היא פשוטה כמו לתת לילדים כדור ולאפשר להם לשחק, כמו לתת לנשים כדור ולאפשר להן לחזור אל הכיף הזה מהילדות, לפני שהיינו צריכות להתנהג כמו נערות או נשים או משהו שאנחנו אמורות להיות.

וזה כבר לא כמו בכדורעף.

עוד מהבלוג של הקפטנית

תצוגה מקדימה

מישהו עוקב אחרי?

  רואים את התיבה הסגולה עם הנעץ? על זה אני מבקשת שתלחצו, אחרת איך תדעו שפרסמתי פוסט חדש, איך? אחרי שתלחצו, זה אמור להיראות ככה: ...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

זום אאוט

    פססססטטטט....,שחקניות? קפטניות? שומעות אותי?  תעשו שנייה זום אאוט ותגידו לי מה אתן רואות? אימא? שחקנית? הילדה ההיא שבכתה בשירותים כי בחרו אותה אחרונה? או היפה...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

יום האישה 2018

אז ככה: האמת היא שהייתי אמורה עכשיו להיות בלחץ אטומי כששטף הודעות וואצאפ מתקיף את הטלפון שלי, שבקושי עומד בעומס. היה לנו איזשהו חזון, אצלי לפחות הוא היה מאוד קיים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה