הבלוג של ornataub

בושם פרפרים

עדכונים:

פוסטים: 14

החל ממאי 2010

הספר “בושם פרפרים” פורש את סיפורן של שלוש נשים. עיישה, ילדה ערבייה שהובאה משכם אל ארמון ביפו לפני מאתיים שנה, להיות אשתו הראשונה של המושל האגדי של העיר. נינה, בת למשפחה לא מתפקדת שגדלה במבנה חרב-למחצה, שריד לאותו ארמון מפואר ועזבה בנסיבות מסתוריות, ורויטל, צעירה מגבעתיים ששכרה לשנה את חדרה הנטוש של נינה ונסחפה בתוכו למסע של גילוי עצמי. בין כותלי הארמון העתיק נמתחים קווי הרומן הריאליסטי בדוי מראשית המאה ה-19 ועד ימינו. גומחות הבית מהתלות בצללים ומתוכן בוקע הדהוד המחבר בין הגיבורות לדמויות הססגוניות המצטלבות בדרכן. כבושם הפרפרים הקדום החומק מעמקי המרתף הבלוי, נישא על צליליו של פוצ’יני, כך דולפים סיפורי העבר בין סדקי ההיסטוריה ונרקמים אל אירועי ההווה, במארג של רגש ויופי, אל-זמן ואל-מקום. במבנה ספרותי ייחודי ויוצא דופן, משקף הרומן את החוויה האנושית כשזירה בלתי מתפשרת של גורל ובחירה. שלושת הסיפורים משתלבים, מאירים ומשנים זה את זה, עד שמתחברים לסיפור אחד, אולי אפילו אותו הסיפור. זהו גם שיר אהבה ליפו, מהקדומות שבערי העולם, עיר המטפחת תלת-קיום, בו יהודים, מוסלמים ונוצרים חיים זה לצד זה ויוצרים תרבות ושיח נפלאים. קצת עלינו: אנחנו זוג לחיים וליצירה. אורנה עבדה כעיתונאית, עורכת ומרצה והיא בעלת דוקטורט בספרות משווה. זיו למד מחשבים ומתמטיקה אך המשיך את דרכו כאמן ובנאי. היום אנחנו כותבים ספרים ומשמרים בתים עתיקים. מתוך חקר ההיסטוריה ואהבת יפו ואנשיה, נברא בושם פרפרים.

11/03/2011

 

אחרי שש וחצי שנים של כתיבה משותפת, סוף סוף יצא ספרנו “בושם פרפרים” לאור.  קטע ראשון מהספר מפורסם כאן להנאתכם,  אורנה טאוב  וזיו רשמן.

   ——————————————————————————————

עיישה

ִּביְסִמאְלָלה ֵאלַרְחָמן ֵאלָרִחים

הַדּבְּעֵ׳ה באה שוב בלילה, צחוקה מתגלגל מראשי ההרים, מהדהדּ בוואדיות, חומק כרוח בין עצי הזית, מחריד את העמק.    ַּארבעין ימים שמה הדבע׳ה את עינה הרעה על העיר, הבארות יבשו, השדות הצהיבו והגשם מיאן לבוא. ענני חול צבעו את השמים בכתום, מסתירים את השמש וממלאים את הלב באימה. היא באה עם הסרסר, הדבע׳ה, רכובה על הרוח. אוהלים נחרבו, שדות קמלו ועצים עתיקים נשברו כזרדים מלפניו. פאטמה, אשתו של הק׳אדי, אמרה שיום הדין קרב,שַּאלְּלָה שלח אותו,את הִריח אל־ָסרָסר, כמו מוחמד במדבר, להכות בכופרים. היא אמרה שזו האזהרה האחרונה לגָ׳אסּוס. וכשרוחות הסרסר חלפו נשארה כאן הדבע׳ה. אמרו שהיא ענקית, הדבע׳ה, גדולה מאריה. אמרו שיש לה שני ראשים, אבל איש לא ראה אותה באמת.

 באבא אמר שהאנשים טיפשים, שהם סתם פלאחים נבערים, שהדבע׳ה באה בגלל הבצורת, ששבע שנים הן המון זמן, ואין לחיות מה לאכול. אפילו פגרים כבר אין בהרים. באבא שלי נורא חכם. כולם אומרים את זה. אפילו הק׳אדי. אבל גם באבא התחיל לפחד וביקש מאיּברהים לצבוע את כל הפתחים בכחול. כשראה שאני מסתכלת, אמר שבן־אדם חכם לא מתגרה בשטן. ארבעין לילות איש לא נראה ברחוב. כשירדה החשכה אספו האמהות את התינוקות בבהלה, הגברים נעלו שערים, השחיזו סכינים ונתנו שמן בפי הרובה. שקט נורא ירד על העיר, חדר לבתים ועטף את הלבבות כשמיכה עבה. רק זעקות החמורים החרידו את הלילה. אומרים שמי שלא שמע זעקת חמור מימיו לא יודע פחד מהו. והחמורים ידעו. כל בוקר, מוקדם עם הנץ החמה, מצאו הנשים רגל של חמור ליד הבאר, והזעקה: ״דבע׳ה, דבע׳ה,״ החרידה את הכפר. בבוקר הארבעין, מצאתי אני את הרגל. בעצם הייתה זו    ָהגָ׳ר שמצאה אותה, כמובן, אבל מרוב הפחד לא יצאו לה המילים מהפה, רק יבבות קטנות, וככה יצא שהייתי זאת אני שצעקה ראשונה: ״דבע׳ה, דבע׳ה.״ בחיי!

עוד מהבלוג של ornataub

שלום עולם!

שלום, ברוכים הבאים לבלוגים של סלונה. שיהיה הרבה בהצלחה, ויש לנו גם כמה טיפים בעמוד הראשי של הבלוגים (הקישור הכי שמאלי בסרגל הניווט)....

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

אנו גאים להזמין את כולכם לדף האוהדים החדש שלנו - "בשם פרפרים"

בושם פרפרים פורש את סיפורן של שלוש נשים. עיישה, ילדה ערבייה שהובאה משכם אל ארמון ביפו לפני מאתיים שנה, להיות אשתו הראשונה של המושל האגדי של העיר. נינה, בת למשפחה לא מתפקדת שגדלה במבנה חרב-למחצה, שריד לאותו ארמון מפואר...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה