הבלוג של אמילי

23

עדכונים:

פוסטים: 1

החל מספטמבר 2015

חשבתי שאולי זה מה שיעזור. היי, אני אמילי, שם בדוי כמובן אבל יותר נוח לי ככה.
אני בת 22, עוד כמה חודשים אהיה בת 23. זה גיל שאני אמורה כבר להיות סגורה על עצמי, להבין משהו על החיים.
אני לא מאושרת. אני לא יודעת מה הבעיה בדיוק, אני באמת לא יכולה להצביע על זה, זו מן תערובת של דברים שפשוט לא מסתדרים בחיים שלי. אז החלטתי לקום ולעשות מעשה! אני לא מתחילה את גיל 23 עם רחמים עצמיים כמו כל פעם, אני אהיה חזקה והכי חשוב – מאושרת.

אז מה הבעיה?  אני שמנה.
קלישאה, אני יודעת, אבל זה נכון – קשה להיות שמנה בימינו. אני בחורה מלאה, לא ענקית אבל גם לא רזה. מאז ומתמיד הייתי כזאת ואחרי שנים שפשוט לא היה לי אכפת מזה, יום בהיר נהיה לי אכפת וזה היום שהחיים שלי הפכו להרבה יותר גרועים. אולי תחשבו שאני מגזימה ואולי אני באמת מגזימה כי כל בחורה מרגישה ככה. אז היום אני לוקחת את ההחלטה שאני עושה עם זה משהו. נמאס לי! נמאס לי להרגיש שאני שווה פחות, שלא מגיע לי להצליח, שלא מגיעה לי זוגיות טובה וכל זה בגלל שאני 10 קילו יותר ממה שאני “אמורה להיות”. כמה פעמים אמרתי לעצמי מהיום דיאטה וכבר ביום שאחרי ירדתי על מיכל של גלידה ושכנעתי את עצמי שמחר אני מתחילה מחדש והפעם לא נכנעת. כמה פעמים עוד. אני לא חושבת שהיה יום אחד בשנה האחרונה שבו לא התעסקתי באוכל, בדיאטה, במשקל. ולא רק שלא הצלחתי לרדת, אני רק עולה ועולה ומשכנעת את עצמי שזה רק עוד קילו שניים ואני אוריד אותם בזה שארעיב את עצמי ליום.
קראתי פעם על אכילה רגשית, אני לא מאמינה שהאכילה שלי היא רגשית, אני לא מרגישה שאני אוכלת יותר כשאני עצובה או שמחה. אני אוכלת הרבה כי זה פשוט טעים לי!!! אני אוהבת גלידה ואני אוהבת בצק ואני אוהבת שוקולד ואני מרגישה כל יום שאני נענשת על זה. אז נכון, זה לא בריא, זה יתנקם בי כשאתבגר ואת כל העובדות היבשות אני יודעת אבל אני מפסידה במלחמה מול הבורקס שעומד על השיש.

יש לי מנוי לחדר כושר, לא שזה אומר משהו. אני אפילו מתאמנת כמה פעמים בשבוע אם אני מצליחה להרים את עצמי מהספה. אני עצלנית, וזה גרם לי לפספס את החיים שלי עד היום.  והנה אני מתחילה שוב עם הרחמים העצמיים שלא לוקחים אותי לשום מקום. אבל היום אני מפסיקה עם זה, וברור לי שזה לא משהו שאני פשוט יכולה לשנות בזה שאני כותבת על זה בבלוג שרוב הסיכויים אף אחד לא יקרא, אבל זה עושה לי טוב לשתף בפתיחות בלי לדאוג שמישהו ישפוט אותי. אני רוצה להגיע ליום שאני אפסיק להתחמק ממראות, שאני אסתכל ואהיה גאה בעצמי ובמי שאני, שארגיש שלמה עם עצמי ולא כי מישהו זורק לי מחמאה אלא כי אני מרגישה ככה. מקווה שהיום הזה יגיע לפני גיל 23.

 

עוד מהבלוג של אמילי

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה