הבלוג של budhistit

budhistit

אשה, אדם, חצופה, עם ביצים, אם חד הורית, אבא עשיר, קצת משוגעת, קצת מתוקה, קצת עצבנית, לומדת בודהיזם ב'פסיכודהרמה' מאוהבת בבודהה וביעקב רז ויובל אידו טל המורים האנטי גורואיסיטיים שלי.

עדכונים:

פוסטים: 6

החל מאוקטובר 2013

האם אופן קילוף הקלמנטינה מעיד על משהו? מה בודהה היה אומר על זה? מתחילה את המסע הרוחני שלי והפעם אני דגה דג מאד מסקרן בחכה. ארכיטקט, אפור צדעיים, שמתגלה כגברבר חביב במיוחד. יכול להיות שהתאהבתי? תקציר הפרק הקודם: התחלתי ללמוד בודהיזם כדי להכיר גברי אלפא בעלי יכולת להתעלות מעל הטבע הגברי המצוי. בשיעור הראשון עשיתי עיניים לשני חמודים. וגם התחלתי לעשות מדיטציה שזה הדבר הכי לא מתאים לי בעולם. אין ברירה. חייבים לסבול קצת בדרך אל האושר…

02/12/2013

אז אחרי השיעור הראשון בבודהיזם בפסיכודהרמה וסימפוניית העיניים שתזמרתי ל-2 הבחורים החמודים התבייתי על הארכיטקט. הוא נבחר כי הבחנתי בדרך שבה הוא קילף את הקלמנטינה בהפסקה. אני חולה על פירות הדר. לסבא שלי היה פרדס והמשפחה שלי כולה הוד והדר ותמיד היו לנו שפע של פירות הדר בבית. האופן שבו גבר מקלף קלמנטינה או תפוז יכול לתת לך הרבה מידע על אישיותו, אופיו, ואיכות המגע שלו. הוא קילף בנחישות ובעצמה, אבל העדינות שבה אחז את הקלמנטינה קרנה למרחקים. החלק הרך של הקלמנטינה, הלב שלה, לא נמחץ ולא כווצ’ץ’, אפילו לא קצת. קילוף מושלם זה היה. החלטתי שבשיעור הבא אני אבוא ריחנית וענוגה ואתמקם במקום שבו הוא לא יוכל להתעלם ממני.

שיעורי בית בלא לעשות כלום

קיבלנו שיעורי בית. להתאמן כל יום 10 דקות במדיטציה. ההוראות היו פשוט לשבת לא משנה מה. לשבת ולהתבונן במה שקורה בלי להגיב – אם מגרד  לא לגרד, אם נרדמת הרגל, לא להזיז אותה, אם עולה מחשבת זימה, לא להעיף אותה. כל מה שעולה זה לגיטימי. לשהות בו, לחקור אותו כאילו אני המדענית מרי קירי והחוויות שלי מוכנסות מתחת למיקרוסקופ במעבדה של הנפש.  אז כמו ילדה טובה עשיתי את השיעורים. היה לי פאקינג קשה. אם יש משהו שאני שונאת זה גרוד. ותמיד מגרד לי בכל מיני מקומות, בעיקר באזור האוזניים, במיוחד ברגעים שאסור לגרד.

המורה אמר שהוא ממש ממליץ להתאמן ב-’לא להגיב’ ולחקור את מה שקורה בזמן הישיבה. ואני חייבת לומר שהיו איזה פעמיים שבהן הצלחתי לעמוד בפיתוי האדיר לגרד ולא גרדתי. והפלא ופלא הגירוד עבר לו אחרי זמן מה והלך לעולם שכולו טוב. לא שזה היה קל. ממש לא. אבל זה היה חדשני מבחינתי. אחרי שבוע שבו הצלחתי לשבת 10 דקות באפס מעשה, פחות או יותר, הרגשתי מעט בטוחה יותר בעצמי, בחיי.

נשואה לשלט של הטלוויזיה הוא תמיד עושה מה שאומרים לו

לגבי גברים, ובכן זה נושא כאוב. אני מודה. מערכות היחסים האחרונות שהיו לי מתחרות ביניהן על התואר ‘קטסטרופה קולוסלית’. הכל היה קשה מדי, לפרקים אני חושבת שאולי לא נועדתי לזוגיות, שכדי להצליח בזוגיות אני  צריכה נורא להתאמץ להפוך למישהי אחרת – מסודרת, מגניבה, מתחשבת, עדינה, יודעת פשרות, מבשלת בקלילות, מטופחת כשאני קמה בבוקר, יכולה לחלק את זמנה באופן מרשים בין כל המוקדים וזה ממש לא ככה. אבל ממש לא. אני גרועה בחלוקת הזמן, אני אוהבת לגרבץ מול הטלוויזיה, ואני שונאת לחשוב על איך שאני נראית בבוקר כשאני קמה.. בכלל, המשאבים של האנרגיה שלי דלים ואולי אני צריכה להתחיל לאכול יותר פחמימות.

שאלתי את עצמי האם אני באמת רוצה קשר? למה באמת אני צריכה את זה? כבר יש לי ילדים, לא חסר לי כסף, יש לי כמה חברות נפש וחברים טובים, ואם אני זקוקה לסקס זאת לא באמת בעיה.  אבל המפגשים הקצרים האלה, גם אם מרגשים ומלאי תשוקה השאירו אותי מדוכדכת. אז רק כי לכולם יש? רק כי בסרטים, באגדות ובתת מודע הקולקטיבי מבטיחים איזו הבטחה ורדרדה כזאת שלא קשורה בכלל למציאות? הרי הרבה יותר קל לי לבד. אבל על הקונספט של אהבה קשה לוותר, אני בכל זאת בחורה.

הרבה זמן אני מתנזרת כשרק השלט של הטלוויזיה מנמנם לצידי במיטה ומארח לי חברה. השלט שלי לא מתווכח, יש לו איכויות מגוונות, והוא נשאר בצד בשקט כשלא בא לי עליו. אבל הוא קצת קר ואדיש. ונמאס לי להתנזר. כמו שאמרתי אני רוצה קשר טוב ואמיתי כזה וזאת הסיבה שהגעתי ל-’פסיכודהרמה’ הרי, לחפש את הזכרי אלפא ששואלים שאלות, שמתעמקים. חכמים כאלה שיש להם מספיק כסף ושכל לשלם על הקורסים וגם לעבוד.

לעמוד מול תחושת ההשפלה והדחייה באומץ

עברו שיעור, שניים, ולמרות כל המבטים רבי המשמעות ששלחתי לכיוונו, הארכיטקט אפור הצדעיים לא ניגש. רק הסתכל. מדי פעם. בינתיים האימון שלי במדיטציה העמיק והרגשתי חסונה יותר ויותר. כאילו יש לי כוחות לעמוד בכל מיני כולירות ואי נחת והאמנתי שלא אתמוטט מזה אם הוא יגיד לי לא, או שהוא נשוי, או שהוא גיי. תכננתי שאם אחווה את אותה תחושת ההשפלה הנוראית שעוטפת את קיומי כשמישהו מעז להגיד לי לא פשוט אשהה בה ואחקור אותה, כמו שאני שוהה בגירוד ,ופתאום אפילו התחשק לי לבדוק אותה, כמעט כמו לקפוץ באנג’י.  נדמה לי ששמעתי את יובל אידו טל מדבר על מאמץ נכון בבודהיזם. אז החלטתי ללכת על זה ולהציע לו איזה דרינק או משהו אחרי השיעור.

בודהיסטית: הי, מה קורה?

ארכיטקט מחייך

בודהיסטית: בא לך איזה דרינק היום אחרי השיעור?

ארכיטקט: דרינק??

בודהיסטית: לא טוב?

ארכיטקט: שש לא קצת מוקדם לדרינקים?

בודהיסטית: לא. הכי טוב מוקדם ככה גומרים מוקדם.

עכשיו הרגשתי ממש מפגרת, מה אני אומרת גומרים מוקדם, איזה סתומה אני.

אריכטקט: יאללה. מתאים.

בודהיסטית: יש!!

ארכיטקט: מצחיקולה.

אהבתי איך שהוא אמר מצחיקולה. הוא אמר את זה בחמלה. אמיתית. לא בהתנשאות. הוא חיבב את החולשה שלי, את האי דיוקים שלי, הלב שלי התחיל לרקוד רומבה.

קבענו באיזה באר בדרום העיר. מהמגניבים האלה. נסענו בשני רכבים. היה לו אוטו הכי מגניב. לא בדיוק זיהיתי איזה סוג אבל זה היה רטרו אמריקאי כזה. בדרך עשינו מרוץ. אני ניצחתי. אני נהגת מעולה פשוט וגם רמאית. חנינו ונכנסנו לבאר.

הוא הזמין לי לשתות. הייתה בו סמכותיות אבל הוא לא השתלט עלי. נתן לי את המרחב ואת הספייס. שתיתי שני קוסמופוליטן. כן שאריות מביכות שלי מהסדרה ‘סקס והעיר’ אבל לא אכפת לי. אני מתה על זה. הרגשתי איך האלכוהול עולה לי לראש. ויורד לרגליים ובחזרה כשחיוך מטופש מרוח לי על הפרצוף. הוא גם חייך. רוב הזמן. ואמר שאני יפה. ואפילו שאני רגילה לשמוע את זה האמנתי לו יותר מאי פעם. לא יודעת למה.

יצאנו קצת לנשום אוויר. הוא נישק אותי. היה לו ריח של קלמנטינה מהבגדים. נישקתי אותו בחזרה.

המשך יבוא…


עוד מהבלוג של budhistit

תצוגה מקדימה

בודהיסט עם הפרעת קשב ובוקית היפר אקטיבית עושים את זה

אז שיניתי את דעתי. אני כן רוצה לכתוב על הבחור. ככה זה. המחשבות מקפצות לי כמו קופיף עם הפרעת קשב ואני שפחה שלהן. מחשבות רודניות. בכלל, ברגעים כשהכול היה נפלא כמו בשירים הכי מפגרים האלה- עם ההרגשה שאני הולכת על אוויר ורוד...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

כשהאהבה גועשת הכתיבה קצת פחות ועוד משהו על בודהיזם

אז למי שלא זוכר. אני והמעצב היכרנו בביה"ס פסיכודהרמה, הביהס לבודהיזם שהלכתי אליו כדי למצוא בחורים שווים. יצאנו לדרינק, התנשקנו ומאז אנחנו די ביחד. הוא לא מרשה לי לספר עליו כלום. הוא ביישן. חושב...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

רומן סוער עם בודהה ועם הגברים שלצידו

התחלתי ללמוד בודהיזם לפני שנה. חשבתי שבגילי המתקדם (33) ובמצבי המשפחתי (גרושה + 2) אני צריכה להתחיל ליצור הרבה יותר אפשרויות להיכרויות. כי כשיש לך ילדים ואת גרושה זה פאקינג נהיה מסובך להכיר גברים. מה גם שאני מתה לישון ב-10...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה