הבלוג של חלי אשכנזי

Break a way

גיל 33 הביא איתו שינוי עצום עבורי בצורת החיים, החשיבה,ההתנהלות והרוחניות, סוג של לידה מחדש. גרושה ואם לשלוש בנות נפלאות ומיוחדות מוצאת את עצמי מנקה את השברים מחיי הקודמים ומגלה את חלי החדשה

עדכונים:

פוסטים: 10

עוקבים: 12

החל מיולי 2012

watch?v=tQsooCyjcv4

“ליבי אקדח טעון געגועים” ….

נתתי לעצמי ללכת קצת לאיבוד ברחובות ילדותי ביפו ונפלתי טרף למלכודות הגעגועים חסרות הרחמים. רציתי לחוש עד כמה לגעגוע יש גוף, נפח, טעם, גודל וצבע.

קמתי בבוקר עם כמיהה לחזור לשם , לזיכרונות, לרגע האחרון בו הרגשתי קטנה אך בטוחה ומוגנת.

שוטטתי כמו נווד, עצמתי את עיני, מנסה לשמוע את קול צהלות הילדים ברחובות.רציתי לראות שוב את הוורדים האדומים בכניסה לבניין, אלו שסבא שלי טיפח בסבלנות אין קץ. רציתי להריח את ריח תבשילה של סבתא שלי שריחם היה גולש במורד הרחובות וחולש על פני מטרים רבים.

הגעתי לבית הישן, הבטתי בתריסים המצהיבים קיוויתי שסבתא שלי  תצא מהחלון כמו פעם להשקות את העציצים שצבעו בצבע כה חי ועז את הרחוב האפור. חיכיתי לשמוע את קולה קורא לי לעלות בחיוך גדול.רציתי שוב להרגיש שהגעתי הביתה.למקום המפלט שלי .רציתי לדעת שוב איך מרגיש החיבוק החם הזה שאתה נבלע לתוכו ובאותו הרגע לא משנה עד כמה קשה היה לך דקה לפני, הכל פתאום נראה פחות נורא.

זה לא קרה

שנתיים עברו מאז שראיתי אותה בפעם האחרונה , גם אז כבר לא נשאר דבר מהאישה החזקה שהיא היתה .

היא קמלה לאט לתוך ידיה המכוערות של הזקנה. אני לא יכולתי לשאת זאת. היו ימים שקיוויתי שתסיים את חייה, כי ידעתי שהבדידות בבית האבות, ההשפלה מהעובדה שרוחצים ,מלבישים ומאכילים אותה גדולה מכדי שתוכל לשאת, היא כבר לא דיברה, אבל העיניים שלה סיפרו לי הכל.

שנתיים עברו מאז שהיא נטשה את העולם הזה, בהתחלה הרגשתי הקלה לדעת שהיא חזרה להיות אותה נפש חזקה, דומיננטית וחופשיה כפי שהיא היתה תמיד אבל ידעתי שהחיבוק שלה יחסר לי.

כל מה שנותר לי לחבק מאז היא רק אבן שיש קרה שלמעט השם שלה(ושלי) על המצבה לא מזכירה לי אותה במאום.

חזרתי מפתח ביתה הישן ריקה, מלבד תובנה אחת-

הבנתי  שהגעגוע הנוסטלגי שלנו לעבר הוא לא למקום שגדלנו בו, הוא לא לקירות, לרעש ולריחות , אלא לאנשים שהפכו אותנו למה שאנחנו היום ולעצמנו, לילד שבנו שהשארנו מאחור.

געגוע לאותה תמימות מתוקה שכנראה לעולם לא תחזור , אותה ראיית שחור לבן שבה יש טוב ברור ורע מוחלט והכל שם כ”כ חד וחזק.

אותם העיניים שפעם השתאו מכל פלא חדש, כבר לא קיימות.

הרגשתי שאני נלחמת עליה, על חלי של פעם . שאני מתגעגעת לילדה שבי שפעם טיפסה על העץ מאחורי הבית ובין ענפיו הרגישה מוגנת, שוכבת שם שעות ובודה סיפורים במוחה, על הילדה שבסבלנות אין קץ ניקתה וטיפלה בכל חיית רחוב עזובה, על הילדה הזו שתמיד הסתדרה טוב יותר עם הבנים מאשר עם הבנות כי הכל שם היה ברור, נקי,קצר, על פני השטח ונטול אינטריגות ותככים.על הילדה שהאמינה שהטוב תמיד מנצח.

כמו שדה סנט אכזופרי נילחם על הילד שבו שאבד “בנסיך הקטן” וג’י. די סלניג’ר ביכה על שלו ב”תפסן משדה השיפון” ככה ניסיתי אני למנוע מהילדה הקטנה שבתוכי ליפול לתהום הבגרות. ידעתי שוויתור סופי עליה יפיל אותי לתהום האין סופית של הציניות המרירה .לא הייתי מוכנה לוותר עדיין.

מוזר שדווקא בגילי יש צורך לחזור קצת אחורנית ולתהות על מה איבדנו. תמיד עולה השאלה למה כ”כ מיהרנו ולא נתנו לעצמנו עוד רגע להיות קצת ילדים?

בגיל 20 הכל היה נראה כ”כ ברור ונהיר בעיני , אני זוכרת שבראיון העבודה הראשון שלי שבוע אחרי השחרור מהצבא, שאל אותי הבוס למה אני כ”כ ממהרת? למה אני לא עושה טיול אחרי צבא? מה הלחץ הגדול להתחייב לעבודה? לבעל? לילדים? אני זוכרת שהשבתי שאני לא צריכה פסגת הר בטימבקטו כדי לדעת מה אני צריכה בחיים. מסתבר שהיום, 15 שנה אחרי אני פתאום מחפשת את פסגת ההר שלי.

אני חושבת שכל אחד מאיתנו חייב לעצמו לנער את האבק מהילד הקטן שבתוכו.  לתת לעצמנו להיות קצת ילדים, קצת חסרי אחריות , למצוא קצת פורקן בהשתטות . מעט מהאנחנו של פעם

רק עוד קצת לטעום מאותה תחושה … לגימה קטנה  “לזכר ימי התום”

עוד מהבלוג של חלי אשכנזי

על גאווה ודעה קדומה- גרסת "חזקת הגיל הרך"

מזה למעלה ממאתיים שנה שנשים בעולם מנהלות מאבק על מנת לקבע תפיסת עולם אשר משנה את יחסי הגברים-נשים לנצח ומציעה פרשנות חלופית לתפיסה ההגמונית הגברית שהייתה שלטת עד היום. הצלחנו לעקור ברוב המקרים תפיסה שוביניסטית שמרנית...

תגובות

פורסם לפני 5 years

אפקט לוציפר והאבות הגרושים

לפני כחודש וחצי כתבתי את הפוסט האחרון שלי "גאווה ודעה קדומה- גרסת חזקת הגיל הרך" מתוך אידאולוגיה שילדים לא שייכים ולא באחריות רק של אחד ההורים (במקרה הרווח היום , רק של האם). בעקבות הבעת האמון הזו ,בזכותם ויכולתם של האבות...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

כרונולוגיה של בריחה

"ממה את בורחת חלי?" שאל  האסמס ה- 15 במספר שנשלח לנייד שלי בעל תוכן זהה ל- 14 אחיו האסמסים הקדומים ,בינהם: "למה כל פעם שאנחנו עושים צעד קדימה את לוקחת אותנו 3 צעדים אחורה" "ממה את פוחדת? " "מה בדיוק את רוצה?" מסתבר שההודעות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה