הבלוג של botenimma

מכתבים לבוטן

אמא ואבא הם זוג צעיר שהתחתן לא מזמן. לאמא בבטן צומחת בוטן קטנה, כל המכתבים וההגיגים של אמא לבוטן ולא רק

עדכונים:

פוסטים: 3

החל מינואר 2016

חיכינו ליום הזה הרבה זמן, אולי כי אני קצת חרדתית בכל נושאי ההריון הראשון. אבל רק קצת, נשבעת.

 אימי טוענת שעכשיו החרדתיות תדבק בי וכל הזמן אחשוב כמו שרק אמהות חושבות: ”רק לעבור את השקיפות העורפית ואז אהיה רגועה”, ”רק לעבור את הסקירת מערכות ואז אהיה רגועה..”,  ”רק ללדת.. ואז…”, ”רק לעזוב אותו\ה בפעם הראשונה אצל המטפלת” ואז…

אני מכחישה את הטענות האלה בתוקף ואומרת לעצמי: רק לראות שהכל עובר בסדר בשקיפות ואז.

בכל אופן, חיכינו הרבה זמן להגיע לתקופה הזאת של בין שבוע 11 לשבוע 13 על מנת להתייצב לשקיפות עורפית ולראות שבוטן הקטן החליט שאמא ואבא מספיק זורמים לו על מנת שיטרח להתפתח ולהיוולד לעולם. בבדיקת הדופק האחרונה היה הכל בסדר אז לכאורה לא היה צריך לחשוש יותר מידי, אבל אנוכי גברת לחוצה שבלעה בשקיקה מאמרים על הפלות והריונות כך שהצלחתי לפתח אין ספור חרדות.

הבעיה היא שגב’ הרופאה לא הייתה ברורה בביקור הראשון, למעשה לא היה קשה לא להבין את מספר המילים הבודדות שיצאו מפיה בזמן שהמדפסת פלטה עוד ועוד דפי הפניות ובדיקות. כך נוצר מצב בו לא הובן כיצד ואיפה אנו צריכים לבצע את השקיפות העורפית. כך הסתבר שקבעתי תור לא נכון.

הבוקר, התייצבנו בשעה תישע במרפאה ובעודנו מתלבטים האם אבא בוטן יכנס איתי לבדיקה או לא ואנוכי מתרגשת כמו לפני מבחן חשוב באוניברסיטה (קלישאות של האוניברסיטה של החיים- לא בבית ספרינו). גיליתי שאני בתור לרופאה ודלת ליד ישנה דלת של בדיקות אולטרסאונד, הדלת לתור הנכון שביני לבינה מבדילה רק ערימה בירוקרטיה. כך התחיל כל הבלאגן- ללכת לגב’ פקידה, להבין שהתור נקבע לא נכון, להצליח להשתחל לבדיקה נוספת השבוע (הפעם הבדיקה הנכונה), לקבל החלטה מהירה להיכנס לגב’ רופאה בכל זאת רק כדי לראות שהכל תקין עם בוטן היקר בבטן.

אך אבוי, הרופאה הייתה חסרת סבלנות ושלחה אותי משם בטענה שאין מה לבדוק ואין על מה להסתכל, ”נדבר אחרי השקיפות ובדיקות הדם. שלום ותודה”.

בשלב כלשהו גיליתי גם שאני צריכה להגיע לאחות מעקב הריון, אבל אבוי, לא קיבלתי כרטיס מעקב מאותה הרופאה הקשוחה ששלחה אותי לנפשי, וגב’ פקידת קבלה עומדת מולי מבולבלת במבט של ”מה קורה לה זאת? פעם ראשונה מביאה ילדים?”.

כך מצאתי את עצמי במסדרון צפוף של בריאות האישה, מוקפת באחות שמרצדת בין עשרות הריוניות בשלב מתקדם שנאנחות כאילו כל העולם מונח על כתפיהן (כולל הסכם הגרעין עם איראן), גב’ פקידת קבלה שלא יודעת מאיפה נפלתי עליה ודלת סגורה לרופאה אחת קשוחה. בן זוגי היקר- אבא בוטן הסתכל עלי במבט מבולבל של גבר שהגיע בטעות למסדרון מלא הורמונים ואני פשוט מיררתי בבכי על מר גורלי.

בכיתי שם על כל מה שקשור ולא קשור, על הרופאה ששכחה לתת לי כרטיס מעקב הריון, שסרבה לבדוק שבוטן הקטן בסדר מאז הבדיקה האחרונה, על אחות הקבלה שלא מבינה שזה הריון ראשון לזוג טרי, על האמהות שלי ושלו שילדו לפני כמה עשורים ורחוקות מלהנחות ולסייע לי, על האחיות הגדולות שלא היו לי ועל החברות שלא היו החלוצות והתחתנו וילדו לפני.

בכיתי גם בשם ההורמונים שטענתי שלא קיימים בי, בכיתי על אנחת השחרור שציפיתי להוציא אחרי הבדיקה ולצאת לצעוק לעולם על שמחתינו. בכיתי על התסכול של מקום עבודתי, בכיתי עד אין סוף.

בתקווה לפעם הבאה אופטימית יותר.

גב’ בוטן

עוד מהבלוג של botenimma

מכתב ראשון לבוטן

בוטן היקרה, לפני כמעט שלושה חודשים אמא ואבא התחתנו, אחרי זוגיות ארוכה ומלאת תהפוכות ביחד, אמא ואבא הם חברים הכי טובים ואוהבים אחד את השני מאוד מאוד וכבר הרבה זמן מדברים על להביא בוטן קטן לעולם. אמא הבטיחה שתפסיק לקחת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה