רוחניות והרס עצמי

בחורה עם מחשב נייד

מספר לא קטן של מאסטרים רוחניים סיימו את חייהם כאלכוהוליסטים, מכורים לסמים שונים או פשוט מרירים.

אלאן ווטס, נחשב לזן מאסטר, מת בגיל 58 מאלכוהוליזם, ממנו סבל רוב ימיו.

ג'ידו קרישנמורטי סיים את חייו מריר וכועס, אחרי שניהל רומן שערורייתי במשך 28 שנה עם אישתו של אחד מתלמידיו הנאמנים.

אושו, מאסטר הודי שהיה גאון ואולי אפילו נגע בהארה בצעירותו, היה מכור לסמים שונים כולל חמצן דו חנקני מהול בחמצן טהור, ומת בשנות החמישים לחייו מקריסת מערכות.

צ'וגיאם טרונגפה רינפוצ'ה, מאסטר בודהיסטי, מת בגיל 48 מאלכוהוליזים, ממנו סבל קשות רוב ימיו.

וישנו דוואנאדא, מאסטר ביוגה, שהביא את היוגה מהודו למערב, איבד את תודעתו הגבוהה בשנותיו האחרונות והתנהל בעיקר דרך נהנתנות חומרית (יאכטות, מטוסים פרטיים והרבה נשים יפות), ומת בגיל 66 כשהוא בכיסא גלגלים אחרי שבץ מוחי, במצב תודעתי מבולבל והוזה (הדברים נאמרים לאחר היכרות והתבוננות קרובה במאסטר בהיותי כחלק מצוות שטיפל בו באשראם בבהמאס בימיו האחרונים).

shakti-saloona-whiskey

לא פעם פונים אלי תלמידים עם השאלה ״איך יתכן שמורה דגול ורוחני ימיט על עצמו הרס עצמי״?

השאלה שנשאלת היא מה הסיבה שאנשים שנוגעים בעומק הרוחניות ואף מצליחים להעביר את החכמה למיליוני אנשים, נופלים להרס עצמי שכזה?

התשובה נמצאת בצ׳אקרה השניה.

כל המאסטרים המדוברים היו אנשים סופר אינטליגנטים על גבול הגאונות. הם ידעו את התורות אותן הם לימדו לעומק. לרובם היה מוח עם זיכרון אדיר, שיכל לאצור כמויות ענקיות של אינפורמציה, אותה הם חלקו עם מיליוני תלמידים בחברה מערבית, שסוגדת למידע.

לכל המורים שלעיל היתה כריזמה אדירה, שהיפנטה ומגנטה את תלמידיהם הרעבים לידע והדרכה רוחנית.

אבל דבר אחד חשוב היה חסר בהוראה שלהם, הם לא לימדו ״מחוויה ישירה״, אותה חוויה ישירה של המציאות כפי שהיא בכל רגע נתון. הם לימדו מהבנת וידיעת החוכמה אבל לא מהגשמתה.

אינפורמציה וידע מפתחים את המוח והמיינד, ומאוד מפתחים את האינטלקט, אך הם לא תמיד מספיקים כדי להרחיב את התודעה. במערב, מי שמכיל הרבה אינפורמציה נחשב כאדם חכם. במזרח חוכמה נמדדת, אם בכלל, באנרגיה ובעשייה שבין המילים.

אחד המקומות הקשים והכואבים ברוחניות זה כשאנו יודעים הרבה ומבינים רבות, אך אין לנו את היכולת או הכוח ליישם בחיינו את מה שאנו יודעים ומבינים.

הרבה פעמים זה הצד הטראגי של מורים רוחניים. כשמורה רוחני הופך לערוץ של ידע וחוכמה לתלמידיו, כל פעם שהוא מלמד, הדברים מחלחלים גם לתודעה שלו. בדיוק כמו מוסיקאי שמנגן לאחרים והוויברציות של הצלילים קודם כל עוברות דרך הגוף והתודעה שלו עצמו.

אך ככל שגדל הפער בין ההבנה והידע של המאסטר הרוחני לבין מעשיו, פועלו וחייו בכלל, כך גם גדלים היסורים והפיצול הפנימי שאיתם הוא מתמודד.

זה דבר אחד לדבר על העלאת האנרגיה לצ׳אקרות הגבוהות, ודבר שני למצוא את עצמך אובססיבי במחשבות מיניות על התלמידות היפות והצעירות שבקהילה שלך.

זה דבר אחד לדבר על לא להיות רכושני ודבר אחר לגמרי לראות את עצמך נשלט על ידי נהנתנות חומרית והתמכרות לפרסום ולהערצה, שהרבה פעמים מגיעים אליך כמורה רוחני.

זה דבר אחד להבין שאין עליון ואין תחתון, ושתפקידו של מורה זה לשרת את תלמידיו, ואז להתבונן בעצמך נוהג כאדם עליון ונישא שמתעתע בתלמידיו באשליה שגורו הוא אדם במעמד גבוה יותר מתלמידיו.

הסיבה לטרגדיה הרוחנית מתחילה אצל הרבה מאסטרים בצ׳אקרה השניה.

הצאקרה השניה שייכת לשלוש הצ׳אקרות הראשונות, התחתונות, שכולן נוגעות בהישרדות שלנו בעולם הפיזי דרך הגוף הפיזי.

הצ׳אקרה השניה מתבטאת בקיומנו דרך מין, תשוקות ומאוויים.

שני ההיבטים שלעיל מופיעים באופן בולט ולרוב באופן בלתי נשלט, בחייהם של מאסטרים שנפלו בדרך זו או אחרת להרס עצמי.

בכתובים של היוגה נאמר שקשה ביותר להעלות את התודעה מעבר לצ׳אקרה השניה, בגלל שהתשוקות שלנו ויצר המין כה עזים, עד שהם לחלוטין שולטים בנו ומקפיאים אותנו בתודעה הארצית. זאת הסיבה שרובינו נעצרים ברמת התודעה בצ׳אקרה השניה הארצית.

רבים מאיתנו שאימצו את דרך הרוחניות כתרגול יום יומי, התנסו בזמנים בהם מצאנו את עצמנו מתנהלים בצורה הפוכה ממה שהיינו מצפים מעצמנו, כאנשים רוחניים עם מודעות רחבה. אנו יודעים כמה תסכול וייאוש יכולים להיות קשורים לרגעים אלו, בהם אנו מודעים שאיננו מיישמים ולו כהוא זה את מה שכל כך ברור לנו ברמה הרוחנית.

עכשיו דמיינו מורה רוחני, שכל יום מזכיר לעצמו דרך משנתו לתלמידיו, שנושאים אליו עיניים בוטחות ומעריצות, כמה הוא רחוק מעשיית ההוראה שלו עצמו, ומהתודעה הגבוהה אותה הוא מעביר בסמכותיות גדולה לאחרים. ככל שהפער גדל בין ההוראה הרוחנית למציאות האישית של המורה, כך גם גדל פיצול האישיות בין ״המורה הרוחני״ לאדם שבו, בין האני הגבוה לאני הנמוך, שלרוב מסתיים בהרס עצמי.

שאקטי מאי

*****************************************************************

שאקטי מאי היא מייסדת מרכז היוגה הבינלאומי פראנה יוגה קולג׳ 

למצטרפים חדשים חודש ניסיון חינם בפראנה יוגה: goo.gl/zvoThN

מחברת הספר ״Enigma of Self Realization״

למידע על הסדנאות היכנסו לאתר

לתגובות ושאלות אתם מוזמנים לשלוח מייל ל: shaktimhi@gmail.com

 

שאקטי מאי
שאקטי מאי מנהלת את שאקטי יוגה סנטר (פראנה יוגה קולג'), מרכז יוגה מקסים בלב תל אביב (חובבי ציון 52 ת״א).במשך 3 עשורים של לימוד יוגה וניהול מרכזי יוגה ברחבי העולם, חילקה שאקטי את זמנה בין הוראת יוגה והכשרת מורים. בסופו של דבר החליטה להקדיש את כל זמנה ומרצה להכשרת מורי יוגה, כדי שהפצת דרכה הרוחנית של היוגה תימשך, והיא לא תיעלם בין הטרנדים החולפים המרכיבים את עולם היוגה במערב.לאורך השנים פיתחה שאקטי מאי סגנון לימוד ייחודי, בו טמון מקור כוחם של הקורסים אותם היא מעבירה – הסגנון נקרא האתה יוגה קלאסית, תוך שימת דגש רב על בטיחות בשיעור, נשימה נכונה וזרימה אינטואיטיבית של אסאנות. שאקטי מאי מלמדת איך ליצור ולשמר את הפראנה – כח החיים, כל זאת תוך הבאת החשיבה למצב רוגע והנאה מדיטטיבית מרגע ההווה. במהלך הלימוד, היא משלבת בין מדע היוגה למדע המודרני, שתומך במה שחוו היוגים העתיקים.הספרים, המאמרים והפוסטים ששאקטי מפרסמת, באים כדי לסייע לאנשים להפוך לחזקים ולבעלי רצון חופשי והכח לממש אותו. היא מאפשרת לכל הסטודנטים שלה גישה חופשית בכל נושא, וכך משמרת את הקשר המסורתי בין מורה ותלמיד, גם לאחר סיומם של הלימודים הפורמליים.לאחר שעברה לגור באשראם יוגה בהודו, שהתה שנה במדבר והתנסתה בתרגול יוגה מתקדם במספר מרכזים המתמחים בהאתה יוגה, הידע של שאקטי הוא נרחב והיא מעבירה אותו הלאה בצורת הלימוד המסורתית הבנויה מקשר מורה-תלמיד, כמו גם שימוש באינטרנט, רשתות חברתיות וספרות מודפסת שהיא מוציאה בנושא.