הבלוג של tsipi-artsi

ספרים על המדף

עדכונים:

פוסטים: 907

החל מדצמבר 2011

19/02/2015

 

“זוהי התמודדות מרתקת בכלי ביטוי שיריים מקוריים עם תופעת האורבניזציה המואצת והמסיבית העוברת על תל אביב… עדנה מיטווך-מלר מלהטת בין היופי המחוספס והפוסט-מודרני של מגדל הבטון-פלדה-בטון הצומח בדהרה על סף ביתה, לבין הרכות המענגת של גנים ובתים כמידת האדם, ההולכים ונכנעים לעצמה החדשה”.      

 

                                                                                  חיים באר

מגדל ג’י

 

מאת: עדנה מיטווך-מלר

הוצאת צבעונים

* * * * * *  

(92 עמודים, 72 ₪)

עדנה מיטווך-מלר, משוררת עטורת פרסים, עורכת ומתרגמת, יוצאת בימים אלו עם  “מגדל ג’י” – ספר שירה חדש, העשירי במספר.

בנובמבר 2007 הונחה אבן הפינה של מגדל ג’י, בצומת הרחובות שאול המלך-אבן גבירול-השופטים, בתל-אביב. בבוקר בהיר נעלם מתקן הכניסה למגרש החניה, המגרש נסגר, ורק לעוד כמה שבועות הותר להולכי הרגל לחצותו בדרכם לרחוב השופטים ולשכונת דובנוב הירוקה. בן בוקר הופיעו דחפורי ענק מאיימים כדי לחפור את הבור הגדול שישמש מגן ומסעד למגדל בן 28 הקומות. האזור נתחם והוקף בחומת ברזל ואבן. בן בוקר הומרו כל שכיות החמדה האהובים של השכונה בשלטים בנוסח: “זהירות, סכנה כאן בונים”, “משאיות נכנסות ויוצאות מימין”, “coming soon” ,  “יש לחצות את הכביש וללכת ממול”, “התזות בבטון, הריסות, חציבות, ניסורים וקידוחי יהלום”, “אמנות המחיה – לגור במרכז התרבות”, “הכניסה אסורה מפני בטיחות” ועוד.

הספר מתעד בשירת מחאה אורבנית את הקמתו של המגדל, ששמה קץ לשכונה השקטה והפסטורלית בה חיה המשוררת, והופך למטפורה מפוכחת על אדם בן זמננו, הנקרע בין ציווי הלב לבין ציווי הזמן. הספר מבטא את התמודדותה הרגשית של מיטווך-מלר עם השתלטות החדש על הישן, ופרידה מהנוף התל-אביבי הישן לטובת השינוי וההתחדשות האורבנית.

הספר נולד מן הפיח, העשן והאבק, מן הדחפורים, המנופים והפטישים, מן המדרכות השבורות והשלטים שחבלו במעברים, מן האזבסט והעצים החרוכים,  מן החשיכה שעטתה את החדרים, מן הפועלים הסינים מבייג’ין, הנתלים כליצנים על חוטי הקרקס בקסקטיהם הצבעונים…

תוך כדי הליך כתיבת הספר, מנסה מיטווך-מלר לאתר גם את נקודות האור הנצפה מן התמורות והשינויים האורבניים הנוחתים על ראשינו. (מגדל ג’י משמש מטפורה לכל הליך בנייה לגבהים בימינו לא רק בתל אביב).

“ניסיתי לרדת גם אל מוחו ולבו של האדריכל והקבלן הבונים עיר חדשה בלב עירי הישנה. ביקשתי לשמור על יופייה ועל ייחודה של השכונה התל אביבית הזאת בציפורניי, בעטי, בשתי ידיי, במרחב דמיוני. לנצור את ערכיה האורבניים והאנושיים, וגם לחבוק את החדש, הבלתי מוכר, המאתגר, המפתיע והנסתר, לקדם בברכה ובזרוע פתוחה את הצווים והסגולות של המחר”.                                              

 

 עדנה מיטווך-מלר, מתוך דברים בפתח, “מגדל ג’י”

 

 


אָקוּסְטִיקָה חֲדָשָׁה

כָּאן תְּהֵא אָקוּסְטִיקָה אַחֶרֶת

הַהוֹפֶכֶת עוֹרְבִים לִזְמִירִים

יִלְלַת חֲתוּלִים וּכְלָבִים

לְשִׁירַת אוֹהֲבִים.

זִמְזוּמֵי הַמְּכוֹנִיּוֹת כִּבְכַוֶּרֶת

יֵהָפְכוּ דִּנְדּוּן פַּעֲמוֹנִים

עַל צַוְּארֵי הַפָּרוֹת בֶּהָרִים.

הֶעָשָׁן יֵעָלֵם בִּן-לַיִל

יִתְמוֹסֵס כִּפְתִית שֶׁלֶג נוֹפֵל

וְהָאָרֶץ תִּגְבַּהּ וְתִזְרַח

בְּחַסְדֵי מַלְאָכִים וְאֵל.

כָּאן תְּהֵא אִינְסְטָלַצְיָה אַחֶרֶת

הַמַּיִם יִזְרֹמוּ בְּשֶׁפַע

בְּבִרְזֵי הַזָּהָב וְהַשֵּׁן

צִנּוֹרוֹת יִהְיוּ לִבְאֵרוֹת

נִזּוֹנוֹת מִמַּבּוּעַ דָּשֵׁן.

כָּאן תְּהֵא אִינְהָלַצְיָה אַחֶרֶת

כִּי מַחְזוֹר הַנְּשִׁימָה יִפָּתַח

הָרֵאוֹת וְהַלֵּב יִרְחֲבוּ

כְּלֵי הַדָּם יִזְרְמוּ מֵחָדָשׁ

מְצוּקוֹת הַיּוֹם-יוֹם יֵצְאוּ לְחֻפְשָׁה,

כִּי תָּקוּם כָּאן עִיר חֲדָשָׁה.

כָּאן תְּהֵא קוֹנְסְטְרוּקְצִיָּה אַחֶרֶת

עִם אִטּוּם וּמִגּוּן מְשֻׁבָּח

עַמּוּדִים מִפְּלָדָה, לֹא בַּרְזֶל,

וְקִירוֹת מִשֵׁן פִּיל, לֹא בֵּטוֹן,

וְגַם קֶצֶר כָּאן לֹא יְחַשְׁמֵל.

הַחַשְׁמַל יִדְלֹק כְּטוֹפָּז

וְיַבְזִיק מִנְּחֹשֶׁת וְאוֹר

בְּנֵי אֱנוֹשׁ יֵרָדְמוּ בַּשְּׁחָקִים

וְיֵעוֹרוּ בַּבֹּקֶר לְמוֹר.

הֵם יִחְיוּ עַד מֵאָה וּמָאתַיִם

כִּי הַזְּמַן כָּאן יָמִיר מִנְהָגָיו

חֻקֵּי גִּיל חֲדָשִׁים כָּאן יִשְׁלֹטוּ

שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֶת עֵשָׂו.

כָּאן תְּהֵא אָקוּסְטִיקָה אַחֶרֶת

בָּהּ יוּשַׁר גַּם לִידֵר חָדָשׁ

לֹא שֶׁל שׁוּמָאן, שׁוּבֶּרְט אוֹ בְּרַהְמְס,

כִּי מִדַּף פַּרְטִיטוּרָה נִפְרַץ

הַכָּתוּב בְּנוֹצַת הַזָּהָב.

עַל בִּימַת הַקּוֹנְצֶרְט הַזֶּה

יְנַצְּחוּ רַק גִּינְדִי וּבָנָיו.

 

“המלים הן המדיום של עדנה להתמודד עם הכאב ועם הפגום בעולמנו, ולפיה – אם נשתמש בהן נכון, ובמלוא משמעותן, נחשוף את אור התקווה ואת האומץ לחיות”

 שמאי גולן, בשם ועדת השיפוט של “אות יקירת אגודת הסופרים העבריים לשנת תשע”ה”

 


תִּעוּד מִסְפָּר 1

אִם לֹא אֶתְבּוֹנֵן אַאֲזִין וְאֶנְצֹר

אֶת רַעַם הַפַּטִּישִׁים וְהַדַּחְפּוֹר

הַחוֹרֵט בְּחַלּוֹנִי כְּמַשּׂוֹר

הַנּוֹשֵׁב וְנוֹשֵׁף כְּשִׁכּוֹר

עַל הַשַּׁחַר הָעוֹלֶה מִן הַבּוֹר

וּמַתְרִיס כִּי עוֹרְבִים מֵאָחוֹר

וּמַתְסִיס נְשָׁמוֹת בַּמִּסְתּוֹר

אֵיךְ נֵדַע וְנִזְכֹּר בְּעוֹד דּוֹר

אֶת נִיחוֹחַ יְמוֹת הַמָּרוֹר

אֶת הַחֹשֶׁךְ הָעוֹלֶה מִן הָאוֹר

הַמַּבְטִיחַ יְשׁוּעָה וּדְרוֹר.

 

 

 

תִּעוּד מִסְפָּר 2

מָה שֶׁנּוֹתַר מִן הַמְּחָאָה הַגְּדוֹלָה

שֶׁל הַדַּיָּרִים הַמִּשְׁתָּאִים

מֵהֶעָזַת קַבְּלָנֵי הַמֵּאָה

הוּא הַחוֹבָה לְתַעֵד אֶת הַמַּהְפֵּכָה.

לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב מִן הַחַלּוֹן וְהַמִּדְרָכָה

וּלְשַׁמֵּר בְּמַצְלֵמַת הַלֵּב הַדִּיגִיטָלִית הַזְּעִירָה

אֶת הַתְּמוּרוֹת הַפִּתְאוֹמִיּוֹת הַנִּתָּכוֹת בִּסְעָרָה

לְלֹא כָּל סִכּוּי לְפִצּוּי וּתְמוּרָה,

לָשׁוּט בְּיַם הָרָקִיעַ מִן הַמִּרְפֶּסֶת בְּסִירָה

וְלִתְפֹּס אֶת הָרֶגַע הַשָּׁבוּי בִּמְשׂוּרָה.

לְמַעַן הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

לְמַעַן דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל תֵּל אָבִיב הַנְּצוּרָה

עִיר שֶׁל לֹבֶן וְיָם וּשְׁחָפִים וְתִקְוָה

שֶׁהוּקְמוּ בָּהּ לְפֶתַע מִגְדָּלִים לְשָׁכְרָה.


שִׁלּוּט

בְּכָל יוֹם מִזְדַּקֵּר שֶׁלֶט אַחֵר

לְעוֹרֵר מַחֲשָׁבָה וְדִמְיוֹן סוֹעֵר

בְּלֵב כָּל אֶזְרָח וָתִיק וְעוֹבֵר

בְּלֵב כָּל זָר וְאוֹרֵחַ-חָבֵר.

עוֹבְרִים וְשָׁבִים מִשְׁתָּאִים בְּיוֹתֵר -

שְׂכִיּוֹת אָבִיב בְּיוֹם כֹּה סוֹעֵר,

הָרוּחַ רוֹעֶמֶת, הַקֹּר הַחוֹדֵר,

סוֹף סוֹף זֶה הַחֹרֶף שֶׁצָּץ מֵהֶסְגֵּר

חוֹשֵׂף עִם הַגֶּשֶׁם אֶת אוֹתוֹ הַהֶבְדֵּל

בֵּין צִנְעַת הַשְּׁכוּנָה לְשִׁפְעַת הַפְּאֵר.

 

 

 

התרשמותי:

 

כתיבה מעניינת ומקורית. המחברת, עדנה מיטווך-מלר, הלבישה את שיריה ב”שמלת בטון ומלט”, ונדמה כי מצאתי קשר חמקמק בין האדריכלות  האורבנית לבין השירה

במהלך הקריאה מצאתי קצוות של נקודות השקה בין הרשמים האדריכליים ובין התחושות של השכנים הישנים לעומת השכנים החדשים, והפער המעמדי שנפער בתרבות  בעיר העברית הראשונה.  המאבק, מעין משיכת חבל בין צו הזמן לערגה לימים שהיו, והכניעה הדטרמינסטית.

ציפי ארצי

 

עדנה מיטווך מלר, ילידת תל אביב. בת למשפחת משכילים מסורתית מברלין. השתלמה בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטה העברית , ובסדנאות לכתיבה יצירתית בבית הסופר בירושלים, בהדרכת יהודה עמיחי, פרופ’ דן פגיס וט.כרמי. עסקה בבחירת רומנים לתרגום מן הספרות האנגלית והאמריקאית, עבור הוצאות ספרים, ובעריכתם. ערכה תכניות מוסיקליות לתזמורות קאמריות וסימפוניות וכתבה למיגזר החינוך המיוחד והמשולב.

מיטווך-מלר, ממחדשי המדיה התלת-מימדית (שירה-מוסיקה-אמנות פלסטית – השוברטיאדה). תרגמה מן השירה הקלאסית והמודרנית (מאנגלית, צרפתית וגרמנית). שיריה הולחנו ותורגמו ללשונות שונות ופורסמו במוספי ספרות, בכתבי עת ובאנתולוגיות. מתמחה במיצגי שירה בשילוב מוסיקה קלאסית, ג’אז וזמר ישראלי מקורי. שירתה שולבה במערכת החינוך היסודי והתיכוני בארץ, לרבות החינוך המיוחד והמשולב.

ב-1999 ייסדה, לצד גילה אוריאל, את הוצאת הספרים “בת קול” לספרות יפה.

חברת אגודת הסופרים העבריים, בה כיהנה ומכהנת בתפקידים בכירים. בקדנציה האחרונה שימשה כמ”מ יו”ר האגודה. במסגרת זו יזמה ואצרה כחמש תערוכות שירה – מיצגי שיר (חלונות ראווה לשירה) בנושאים שונים בבית הסופר, שזכו להדים חמים ושימשו במה מכובדה למשוררים חברי האגודה. בד בבד, העמידה מסורת חדשנית של קבלת חברים חדשים לאגודה, ע”י ניהול חגיגי וייחודי של טכסי הקבלה, בעריכתה ובהנחייתה, תוך הקמת מצגת לספרי החברים החדשים לאורך כל השנה.

מנחה ערבי תרבות וספרות באגודת הסופרים העבריים ומחוצה לה. סייעה לסופרים במצוקה ודאגה לרווחתם ולתמיכה בהוצאת ספריהם, ע”י קיום קשר אינטנסיבי עם קרנות ציבור תומכות.

חברת אקו”ם ופא”ן.

אם לבת ובן, אלמנתו של המוסיקאי עמוס מלר.

מפרסומיה:

“הים” – 1974; “מילה חמה” – 1977; “סונטה לכינור ופסנתר” – 1993; “פגישה עם הזמן” – 1996; “גן דובנוב” – 1997; “ירח על גן דובנוב” – קלטת שיר (שירה מקוריינת בשילוב קטעים מוסיקליים קלאסיים, בביצוע מוזיקאים ידועי שם, בשיתוף התזמורת הקאמרית הישראלית); “בשם האהבה” – 2000; “תיקון לפני חצות” – 2002; “בת-קול” – עולמה של משוררת-אנתולוגיה לשירת נשים – 1995; “טל ילדות” – אנתולוגיה לשירת הילד – 2002; “ימי פעמונים” – אנתולוגיה לימים לאומיים ובינלאומיים – 2002 – בשיתוף עם גילה אוריאל ז”ל. “הבטחנו זה לזה” – אלבום שירה וציור – 2006; “רקוויאם למנצח” – 2009.

פרסים ומענקים:

פרס האשה היוצרת, מייסודם של ויצ”ו תל אביב-גילה אוריאל (בשיתוף עם האקדמיה), 1996

מענק קרן עמוס (למלומדים וסופרים בחסות בית הנשיא), 1996

מענק קרן תל אביב לאמנויות ע”ש י’ רבינוביץ’, 1997, 2002

מענק קרן גולדברג (הקרן הקיימת), ירושלים, 2001

אות יקירת אגודת הסופרים העבריים בישראל, 2014

עוד מהבלוג של tsipi-artsi

איקטוס

    איקטוס סיפורם של אזרח רומאי ועבד יהודי תחת שלטון האימפריה הרומית      מאת אלי אבידר   עורכת: עדנה שבתאי    הוצאת פראג; 339 עמ'; 79 ₪ ******   מאבקי כוח, תאוות שלטון, הפוליטיקה והפילוסופיה של האימפריה הרומית – הם הרקע...

תגובות

פורסם לפני 5 years

ספר שירה חדש: אהיה לי האזמל

  ספר שירה חדש: אהיה לי האזמל   מאת: שירי עובד   הוצאת פרדס     ** בּוּשׁוׂתַי וְאוׂרוׂתַי קְטַנִּים כִּגְדוׂלִים גְּלוּיִים מַחְלִיקָה אוׂתָם בַּעֲדִינוּת, עַל עוׂרִי הַפְּנִימִי הֶהָפוּךְ. (עמ'...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מי מנקה את תקרת הזכוכית ?

מי מנקה את תקרת הזכוכית? מאת: אורלי לוק הוצאת צמרת * * * * ** (255 עמודים, 88 ₪) אורלי לוק השתתפה בעונה הראשונה של תכנית הריאליטי "אמא מחליפה" ב"קשת", בערוץ 2. התוכנית והחיים עצמם מתוארים בחן ובהומור בספרה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה