הבלוג של אפי

booksliketheseleadto

עדכונים:

פוסטים: 144

החל מפברואר 2019

“גן ההרדופים” מספר על עידן אחר, מאפשר לקורא לעקוב אחרי המסורות הבלתי משתנות, שבין היתר קשורות לאוכל ורכילות, לחוות רגשות תיסכול על חיי הנשים הכבולות במסגרת משפחתית נוקשה, ללא יכולת שליטה על גורלן ועתידן, להתפעם מהנופים שבהם הים הוא הרקע כמו הצבעים הקורנים של גינת ההרדופים הפורחים, ולהאמין שאף פעם לא מאוחר מדי להתחיל מחדש.

11/06/2019

גן ההרדופים – רוזה ונטרלה

תרגום מאיטלקית: ארנו בר

הוצאת שוקן. מאי 2019

עותק דיגיטלי.

994306גן ההרדופים

העלילה מתרחשת במחוז פוליה, בכפר קטן בדרום איטליה,  ששמו, קרבונארה, בין נופים ססגוניים ומגוונים של כחול הים והירוק של מטעי הזיתים ,היערות בני מאות השנים, סגול השזיפים ואוכמניות הבר. כפר בו חיה משפחה טיפוסית לכאורה, לאותן שנים, שנות ה -40 וה -50.

“גן  ההרדופים” מתאר משפחה פטריארכלית שבה תפקידן החיוני של הנשים מצטמצם לעבודות הבית והמטבח, לגידול הילדים והדרכה והכנה של הנשים הצעירות לקראת החיים המצפים להן כאישה, רעיה ושליטה בממלכתה הקטנה. משפחה, שעדיין נשלטת על ידי גברים, אשר חושבים שאישה לא צריכה ללמוד, לעבוד ולעשות את הבחירות שהיא רוצה עבור חייה. הגישה הזו, מתברר, הרבה יותר קיצונית בכפרי הדרום של איטליה, מאשר באזורי איטליה האחרים.

משפחת ונטרלה גורמת לנו לעבור ביחד מסע גדול ,מסובך ומרתק לתוך עולמן של ארבע נשים במשפחה. ארבע נשים שונות מאוד, הן במראה והן באופי. ארבע נשים ייחודיות, אמיצות, חזקות ויוצאות דופן.

הסיפור מסופר מפי  דיאמנטה, כילדה וכמבוגרת, והקורא מלווה את קורות  המשפחה במשך כחמישים שנה.

“היו סיפורים רבים, משתנים או דומים, אבל כולם התחילו בשנת   1938הרחוקה. כולם סיפרו על בית ועל גן. כולם דיברו על הרדוף פורח”. (עמ’ 9)

 גיבורי הסיפור הם אניטה ושלוש בנותיה:

 אניטה, נישאת לאגוסטינו,בשנת  1918 ועוברת לחיות בקרבונארה, כפר המרוחק כשני ק”מ מבארי.

אגוסטינו, שהיה חובב אתגרים, ואהב לראות סביבו פנים מחייכות התאהב באניטה ממבט ראשון הבטיח לבנות לה בית מפואר מאבן, שותל זרע של הרדוף וברבות השנים גדל גן הרדופים שהם העדים הדוממים, לחיים של המשפחה לדורותיה.

אניטה שסודות ואגדות אופפים את דמותה, מוכרת בכינוי הדיאלקטלי מרג’אלה, שמתאר אשה שהיא מרפאה, כמעט מכשפה שניחנה בכוחות מופלאים של  ריפוי של גוף ונפש, שמסוגלת להרגיע תחלואים באמצעות עשבי תיבול, להסיר עין הרע, לסייע לנשים במהלך הלידה ולטפל בכאבי בטן של תינוקות. את הכישורים האלה היא ירשה מאמה,כך שהתפקיד הזה עבר בירושה מאם לבת.

אניטה היא אישה חזקה, בעלת יופי נדיר, עיניה, שתי אבני חן. היה משהו בעמידה שלה ובדרך שבה הביטה בכולם מלמעלה למטה, שגרם לאנשים לחשוב שדם אצילים זורם בעורקיה,מה שהיה רחוק מהמציאות. היא היתה מנוכרת וקשת לב, ומצטיירת כאשה קרה בעיני בנותיה, בייחוד בעיני דיאמנטה, הבת הצעירה. היא לא הייתה מסוג הנשים שאפשר לבלבל בדיבורים ריקים.  היא הייתה אישה שרגליה נטועות היטב בקרקע. אדמה, כסף ומשפחה  — אלה היו בעיניה הדברים החשובים,וכל השאר שטויות.

רוזטה, היא הבת הבכורה,היפה שדומה מאוד לאמה. יש לה אותו מבנה גוף דק ואותן עיניים עם גווני כחול משתנים. כבת הבכורה היא צריכה לרשת את חובותיה של אמה בניהול המשפחה והבית. רוזטה שהגיעה לגיל הנישואין, היא קורבן של חטיפה ואלימות שהיתה נהוגה עפ”י המסורת, כדי לאלץ את הבחורה להינשא לחוטפה, כדי להגן על כבודה. היא אינה מאושרת בנישואיה למרות שבעלה איש טוב, אך בהיותו תמים מדי הוא שתקן ונבוך בנוכחות נשים.

 

קורנליה היא הבת המתוקה והרגישה, יצור כמעט אוורירי. יש לה שיער בצבע נחושת, כמו דבש כהה, בעלת  יופי מתוחכם. דומה מאד לאביה, אגוסטינו. היא מסתירה את כוחה בצייתנותה. תמיד עסוקה בחיפוש אחר אישור של אמה למעשיה. היא מוצאת בסוף אושר בעיר אחרת.

ויש את דיאמנטה  שמספרת את קורות משפחתה החל מהיותה בת תשע.

“מאז ילדותי עוררו ניגודים את סקרנותי. נמשכתי לצבעים עזים מדי או חיוורים מדי, לעונות קרות או חמות מדי, ללבן ולשחור. ספור גוני הביניים לא נגעו בי כלל, ולא יכלו לעורר בי כאילו אין רגשות.”

נערה מורדת, כמו תלתליה הפרועים, עיניים שחורות כפחם, והיא סמל לתשוקה פנימית בלתי מתפשרת שאינה רוצה לציית לחוקי אמה ולפקודותיה. היא חיה בסכסוך נצחי עם האם המחמירה. היא לא מקבלת את חובותיה החברתיות ואת כל מה שבחורה “צריכה לעשות”. היא הבת המועדפת על אניטה שמצפה ממנה לרשת אותה כמרג’אלה.המראה שלה גורם לנו לחשוב שכאשר היא תגדל היא תהיה מכשפה מושלמת. אך דיאמנטה רדופה תמיד על ידי חוסר הוודאות לגבי עתידה. היא מקנאה באחיה ג’וזפה, שאינו חרד מפני הצורך לחיות בהתאם להחלטות של אחרים, וחולמת להיות חופשיה להחליט בעצמה, ולבחור את אהבתה.

היא נקרעת בין ניגודים, ויש לה יחסים אמביוולנטיים עם אמה, המעדיפה שהיא תתעניין יותר בכוחות ה”כשפים” שלה ותירש אותם. אך היא  רואה את אמה כאשה קרה ולא ידידותית ולפעמים היא מרגלת אחריה אולי יתגלו באם סימני חולשה וכך אולי תהיה מסוגלת לראות אותה כאדם בעל רגשות. לפעמים היא שונאת אותה, לפעמים היא מרחמת עליה, אבל היא לא יכולה להבין את האופי האמיתי של אמה.

על סִפה של מלחמת העולם השנייה מאבדת דיאמנטה את חברהּ הטוב ביותר פייטרו ואת אביה.

שתי טרגדיות שמשנות את חייה. היא נאלצת להתבגר ולהתגבר על האבל ועל תוצאות המלחמה, עולמה ויחסה אל אמה משתנה עד שבסופו של דבר היא תמצא אהבה שתשנה את חייה לעד.

ראוי להקדיש תשומת לב מיוחדת, לדמות הכריזמטית של אניטה. אם לפי המסורת המיתולוגית מקובל לייחס לאישה המוגדרת “מכשפה” מאפיינים כגון בדידות ונונקונפורמיזם, מרג’אלה דלה ונטורלה בולטת על היותה נאמנה תמיד לעצמה. היא אשה מעשית ועקשנית, המסתירה בתוך עצמה את הפחד לאבד שליטה או לאפשר לאירועים חיצוניים לערער על החיים ההנוכחיים. בעין חדה, שכמעט ואינה מתמלאת ברוך, היא עדה במשך השנים למותו של בעלה, לבואה של המלחמה ולצמיחת בנותיה, עם אהבותיהן האומללות, תשוקותיהם הבוערות, אכזבותיהם המרירות. ואין ספק שאילו הייתה חיה  בארץ אחרת, אולי באנגליה או באחת הערים המשוחררות של צרפת, אפשר שהייתה הופכת לפמיניסטית…

היא הדוגמא הנשית לדיכוי הפנימי, שעדיין רחוקה מן האשה חסרת הפחד שאפיינה את הפמיניסטיות של שאר איטליה בזמן האירועים המסופרים.  מחוז פוליה,הוא  מקום שבו הזמן עצר מלכת.

“בכפר שלי היה לעצמים ולאנשים תפקיד קבוע בלוח השחמט של החיים  והגורל, תפקיד שנדבק אליך כמו עור שני”.

אפילו המלחמה עצמה לא מצליחה לשנות את קצב החיים הרגיל והרגוע. החיים והאירועים מתוארים מנקודת מבט נשית, משום שהנשים נשארו מאחור והן אלו שתוך כדי המתנה נמצאות במאבק יומיומי להישרדות החיים,המשאבים והרגשות. קשה לקלוט איך מושגי החירות, השוויון המגדרי והעצמאות לא נועדו להצליח בחבל הדרומי של איטליה ורק “הגירה” לעיר אחרת היא פתרון אפשרי לשינוי הגורל שמוכתב מראש, ולהשתחררות מהמסגרת הביתית והכפרית הנוקשה שבה הנשים חיות.

ל”גן ההרדופים” יש את היכולת למשוך את הקורא לשקוע בעידן אחר, לעקוב אחרי המסורות הבלתי משתנות שבין היתר קשורות לאוכל ורכילות, לחוות רגשות תיסכול על חיי הנשים הכבולות במסגרת משפחתית נוקשה, ללא יכולת שליטה על גורלן ועתידן, להתפעם מהנופים שבהם הים הוא הרקע כמו הצבעים הקורנים של גינת ההרדופים הפורחים, ולהאמין שאף פעם לא מאוחר מדי להתחיל מחדש.

ואת מה שעובר על האם ועל כל אחת מהבנות תוכלו לגלות כשתקראו את הספר.

עוד מהבלוג של אפי

תצוגה מקדימה

ימים לראות – שגית אמת

ימים לראות – שגית אמת ידיעות ספרים, 2017 עותק דיגיטלי. אתר E-vrit השנה היא 2001. בוקר אחד מתעוררת סופי למשמע צפצופי רוורס של משאית ממש מתחת לחלון חדר השינה. היא אמנם בת 30...

תצוגה מקדימה

האם תעזו להתאהב שוב?

ועכשיו נרקוד! / קארין למבר מצרפתית: מיכל אסייג הוצאת הכורסא, 2017 קריא, צפוי מראש, ויחד עם זאת מרגש ונוגע ללב. לחיים יש מעט להציע למרגריט בת ה-  78 מאז בעלה אנרי...

תצוגה מקדימה

אצבעון הקסם- אסנת נווה

אצבעון הקסם- אסנת נווה איור: איל לוי הוצא' ספרי ניב. 2019 . סיפור פילוסופי מאת אסנת נווה. ההשראה לסיפור הזה באה מסיפור בן כ 2000 שנה המופיע כהקדמה לספר בראשית. הכוונה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה