הבלוג של אפי

booksliketheseleadto

עדכונים:

פוסטים: 32

החל מפברואר 2019

ספר נפלא שנע לכל אורכו על ציר הזמן שבין מלחמת העולם השנייה לשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים. סיפור של הגירה, עקירה וגירוש, סיפור שהוא מר ומתוק, עצוב ומרגש. סיפור בו טבע האדם נחשף במלוא עליבותו ושפלותו, אך גם ברגעי חסד של נדיבות וגבורה.

12/04/2019

הקשה של הלחם – הילה טימור אשור

כנרת זמורה-דביר , מרץ 2019 ,380 עמ’

kashe_master

“הקשה של הלחם” מבוסס על סיפור חייה של סבתה של המחברת. הוא פסיפס רב עוצמה של אנשים ואירועים המתרחשים על רקע העיירה ביאלה בפולין (בלרוס כיום) ערב פלישת הנאצים.

זהו סיפור על הישרדות של משפחות ויחידים , ילדים רעבים, יתומים, צעירים ומבוגרים, כולם נאלצים להסתגל לנסיבות שאין להם שליטה עליהן. זה גם  סיפור על חברות אמיצה הבוחן את משמעותה של נאמנות, ואת משמעותם של החיים בתקופות קשות ובכלל. ומעל לכל זהו סיפור על אהבה גדולה, שעומדת למבחן כנגד כל הסיכויים , בין נערה למשפחתה ובעיקר לאביה ובינה לבין אהוב ליבה,אהבה  שמובילה לשבירת מוסכמות ובסופה אף למשבר אמונה.

2  מספרות לספר הנפלא הזה שנע לכל אורכו לסירוגין, על ציר הזמן שבין מלחמת העולם השנייה לשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים. סיפור של הגירה, עקירה וגירוש, סיפור שהוא מר ומתוק, עצוב ומרגש. סיפור בו טבע האדם נחשף במלוא עליבותו ושפלותו, אך גם ברגעי חסד של נדיבות וגבורה.

הניה , מגוללת את סיפור נעוריה וילדותה , את סיפור משפחתה ואת החיים היהודיים התוססים בעיירה בפולין על סף מלחמת העולם השנייה ואת החיים ברוסיה בזמן המלחמה.

נכדתה של הניה, הילה, מספרת על חייה וחיי סבתה האהובה ומערכת היחסים ביניהן כאן בישראל ונסיונותיה לפתור את חידת חייה של סבתה.

זוהי סאגה היסטורית רחבת יריעה המשתרעת על פני 2 יבשות, ובלבה 2 דורות של נשים בנות משפחה אחת. על האימה, הזעם והזוועה האילמת שנשארים חרוטים לעד בלב, ומשפיעים על המשך החיים.  על בתים נחרבים, שעולים באש על יושביהם. על התעללות והתעמרות באדם באשר הוא אדם, ועל אישה אחת שמסרבת לעמוד מנגד באזלת יד אלא עושה הכל כדי לשרוד, ועוזרת לאחרים לשרוד בעזרתה.

הניה , נערה מקסימה, יפה ומוכשרת חיה בקרב משפחה גדולה תומכת ואוהבת, משפחה חסידית, שחיה לפי מצוות הדת באמונה שלמה.  יש לה קשר נפלא עם אביה שמייעד אותה לגדולות בעסק המשפחתי – מפעל הצמר, והיא משמשת כיד ימינו. היא סוחרת מבטן ומלידה, מנהלת את עניני הכספים,  עסוקה בצביעת הצמרים, מטפלת בלקוחות, והכל בנועם כפי שמתנהל אביה מתוך “מצוות שמחה “. בשבועות האחרונים הקונים מתנהלים בעצבנות , חסרי סבלנות, נוחים להתרגז והכל  מתוך פחד. כי “כולם מפחדים מהיטלר. מהגרמנים. ממלחמה.”   האב והבת  מנסים למצוא מאז שהיתה בת ארבע, את צבע התכלת האולטימטיבי כדי לצבוע את הפתיל של הציציות…אביה מלמד אותה , מדבר איתה ומשמש מורה דרך לכל ידיעותיה. הקשר איתו ילווה אותה שנים רבות והגעגועים אליו לא ירפו ממנה.

פרשת אהבים עדינה נרקמת בין הניה לבחור צעיר ,צמח שמו, בחור יתום מאב שסיפור חייו אינו קל. הוא בחור מאד חכם, שעזב את הלימודים בישיבה והצטרף לקומוניסטים והפך למאמין נלהב. הוא מבין “שאין עתיד לעולם הישן. הוא רוצה עולם של הגיון. של השכלה ומתן זכויות שוות לכל האנשים.” הוא מבין עד כמה המצב בפולין מסוכן, עד כמה האיום של היטלר אמיתי ומתקרב אליהם. הוא אינו מתקבל בברכה על ידי אמא של הניה למרות שכולם סלחו לצמח וראו את היהודי הטוב שבו. לעומת האם , אביה של הניה מתייחס אליו במתינות ובמאור פנים ומקווה שצמח ימצא את האמונה באלהים מחדש. אנו פוגשים את הניה וצמח כבר בתחילת הספר, כשהניה הולכת לקנות דגים לחג, יום לפני שההתקפות על העיירה מתחילות. לאחר ההתקפות צמח נעלם, הניה מחפשת אחריו והוא איננו. כאילו בלעה אותו האדמה. באחד הלילות הוא מגיע לביתה, מודיע לה על החלטתו לעזוב לרוסיה .שם בטוח יותר. הוא מבקש מהניה להצטרף אליו. ללא היסוס היא לוקחת איתה “כמה גרושים מקופסת הסוכר…ומוסיפה חתיכת לחם שנשארה מהבקר… עוטפת את שערה במטפחת כהה וברגע האחרון מכניסה לכיס המעיל את נעלי הבית שלה, שמונחות ליד הדלת”. (עמ’ 114) וכך, היא עוזבת בחשאי, את ביתה, את משפחתה ואת כל המוכר לה אל סביבה מרוחקת זרה ועוינת, שבמהלכה היא מאבדת את הקשר למשפחתה, את האמונה באלהים, כשצללים ומנהגים מעברהּ מעמידים בפניה את הצורך להתמודד עמם  ובו בזמן חושפים אט-אט זיכרונות מוחשיים עד כאב.

שנים של רעב קשה,  אובדן כואב, אהבת האמת שנגדעה בנסיבות נוראות ,התמודדות עם מחסור והסתגלות למצב הופכים אותה לאשה חזקה, שמצליחה תמיד לדאוג לגג מעל הראש, להאכיל את כל מי שסביבה ,לתמוך ולהושיט עזרה ולא לקבל את ה”לא” כעובדה. עד ליום שהמלחמה הסתיימה  והיא מבינה שהמלחמה קרעה לגזרים את משפחתה, והיא לעולם לא תוכל לבנות את הגשר שישיב אותה לעברה, לאביה ולקבלת מחילה.

כשהסתיימה המלחמה הניה מגיעה למרכז של הקהילה היהודית בעיר נידחת בפולין. כל שורד שהגיע לשם רשם על פתק קטן את שמות יקיריו שאותם הוא מחפש ונעץ את הפתק על קיר עץ. גם היא רשמה את שמות יקיריה האבודים וחיפשה מקום לשים את הפתק על הקיר העמוס. כשסיימה היא לקחה עוד פתק שעליו כתבה “אלוהים” .

“מביטה למעלה לשמיים הריקים. איפה אתה אלהים? איפה היית? “(עמ’ 357)

משם היא ממשיכה ברגל אל ביאלה, העיירה  שגדלה בה, אל בית הוריה כדי לגלות שהגויים גרים בביתם “ואבא לא נמצא בו”.

“חמש שנים התפללתי אל אלהים וביקשתי שיהיה לי מספיק זמן לספר את כל מה שעבר עלי. עכשיו יש לי את כל הזמן שבעולם, אך לא נשאר אף אחד שאפשר לספר לו.

אינני מתפללת יותר. אין לי למי.” (עמ’ 375)

הילה, הנכדה עוברת ילדות לא פשוטה, אך הקשר עם סבתה מאד דומיננטי ויש לו מקום חשוב ומיוחד מאד בחייה.  היא שוהה ימים ולילות במחיצתה, בצריף שבמעברה, בלול שבחצר, עם התרנגולות , הקונים, השכנים השכנות ובני “עירנו” . ילדותה ונעוריה עוברים עליה בקבלת חבילות מאמריקה , התופרת שמגיעה לתפור שמלות, השען העוור שבא לתקן את השעון, מילוי הטוטו והלוטו, ובעיקר בנסיון לדלות פרטים מעברה של סבתא.  בו בזמן, אנו עדים לשנים החולפות בחייה של הילה, מילדות לנערות ולבגרות ולמדים על ארועים משמעותיים בהיסטוריה של המדינה ובחייה. על היחסים בין אביה ואמו, על משמעות הפנקס האדום של המפלגה, עליית בגין לשלטון, הסכם השלום עם מצרים, מלחמת שלום הגליל, השינויים הכלכליים  ועוד.

“אני הנכדה ש-לך, וכאן במטבח הזה יש שני זמנים. עבר ועתיד. כל מה שלימדת אותי זה לעשות למען העתיד. ללמוד.לחסוך.לעבוד. ולמה אנחנו עושים את כל זה? בגלל העבר הנורא שהיה לך….”(עמ’ 123)

לאורך הסיפור עוברים מוטיבים קבועים והם שזורים בתוכו כחוט השני . נעלי הבית, פתיל התכלת, הקשה של הלחם, בני עירנו, ואחרים. מרגשים  במיוחד הקשרים  האנושיים המתוארים בסיפור בין הניה לצמח, בין הניה לגויים,  בין הניה לאסתרקה, בין הניה לאביה ממנו היא שואבת כוחות גם כשאינו לצידה. וגם כשהיא נותרת בודדה ופגיעה, קרועה בין שני עולמות ותלויה בטוב לבם של זרים, היא משתדלת לשמור עד כמה שאפשר על אכילת כשר ועזרה לזולת מתוך אמונה בטוב שבאדם ,גם אם הדבר מסכן אותה.

בשפה רהוטה, נקייה וקולחת מתארת הסופרת בסיפור מרתק ומרגש את ההיסטוריה המשפחתית לצד ההיסטוריה העולמית והישראלית, כשבליבתו אמת אנושית עמוקה: ההיסטוריה אינה קבורה בעבר אלא ממשיכה ונכתבת לעד.

ספר מקסים, ששבה את לבי כבר במשפט הפתיחה:  ”לפני כל פרֵדה היא היתה מלווה אותנו לאוטו, נעמדת בקצה רצפת הבטון החשופה ומבקשת בקצב מהיר: “לא לרוץ. לא לקוף….. ועכשיו, אין מי שיזהיר אותי, ובכל זאת אני לא רצה בכביש.”

ומה משמעות שמו של הספר-הקשה של הלחם?

לא אגלה…רוצו לקרוא.

ממליצה בחום רב ויפה שעה אחת קודם.

ספר נפלא במלוא מובן המילה.

♥♥♥♥♥ (5)

תודה למועדון הקוראות של סלונה על עותק של ספר זה כדי לקרוא ולסקור.

עוד מהבלוג של אפי

שלום עולם!

היי,אני אפי! איזה כיף שקפצתם לבקר. אני מזמינה אתכם לחלוק איתי את כל מה שאני אוהבת. תמצאו כאן בעיקר ספרי פרוזה  טובים  שאהבתי, אבל לא רק... ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

איז'ה מיה

איז'ה מיה אושרת קוטלר בנגל הוצאת כנרת זמורה ביתן, שנת 2009. תקציר מיה פלדמן, הפסנתרנית הצעירה והמוכשרת, היא נצר לשושלת נשים חזקות, עצמאיות ושבורות לב. כמו אמה...

תצוגה מקדימה

אני אוהבת סיפורים על מלחמת העולם השנייה,סבתות והסודות שהן שומרות

"המזוודה של גברת סינקלייר", מאת לואיז ולטרס הוצאת כתר. שנת 2014 מאגלית: איריס ברעם     "המזוודה של גב' סינקלייר"  מספר שני סיפורים שונים. הסופרת טווה סיפור על...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה