הבלוג של תום אלרום

יזמת בדרכים

יזמת ונוודת. מקימת המיזם "רוצים משהו מהודו" והקבוצה בפייסבוק "השראה לפרנסה בנדודים"

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מאפריל 2010

הייתי בת 23 כשטיילתי במרכז אמריקה ופגשתי את המתכנת על האופנוע. אני חושבת שחיידק הנדודים, שאז אפילו לא ידעו איך לקרוא לזה, נטמן בי אז. כלומר, לא רק נדודים למטרת טיול, אלא כדרך חיים

19/02/2020

“אני מטייל מצפון אמריקה, ועד דרום אמריקה על אופנוע” אמר לי ג’ון, כשהוא גורר את האופנוע שלו לחניית לילה ב “מכבסה”.

“ואיך אתה מתפרנס?” שאלתי אותו בהשתאות, מתקנאה בדרך החיים הזו, וחושבת לעצמי, שככה בדיוק אני רוצה גם.

“אני מתכנת. ואני מטייל עם הלפטופ.” הוא ענה לי, לבוש בבגדי האופנוען שלו.  ב”מכבסה”, אמנם כיבסו בגדים, אבל מקור המשיכה העיקרי שלה היה הזוג שניהל אותה.  ב”מכבסה”, אפשר היה להשאיל ציוד ללא עלות, ב”מכבסה” אפשר היה להשאיר את הדרכון והכסף בביטחה כאילו זה מינימום כספת בבנק, ואפשר היה להשאיר את המוצ’ילה הגדולה,  וליסוע עם תיק קטן לטיול קטן. וכל אחד שעבר בשעריה הצטלם עם הזוג שמנהל אותה כאילו זה תמונת מחזור בבית הספר. התשלום הקטן שלנו על כל השירותים הללו שערכם לא יסולא בפז עבור מטיילים, היה שכיבסנו בה בגדים.

הייתי בת 23 כשטיילתי במרכז אמריקה ופגשתי את המתכנת על האופנוע. אני חושבת שחיידק הנדודים, שאז אפילו לא ידעו איך לקרוא לזה, נטמן בי אז. כלומר, לא רק נדודים למטרת טיול, אלא כדרך חיים.

הייתי בת 33 כשילדתי, וכשהבן שלי היה בן 3, כבר לא יכולתי לחכות יותר. ארזתי תיק וילד ונסעתי להודו. נחתתי בגואה, ואחרי שהתמקמתי בבית קסום, בינות לעצי קוקוס וחול חלק – איקלמתי את הילד בגן, פתחתי מחשב ועבדתי.

בינואר קיבלתי את הבשורה שאבי החורג נפטר. אמנם היו לנו יחסים לא פשוטים במהלך השנים. אבל באותו רגע ממש, צעקתי אל העצים בכאב. בעלת הבית, חשה מודאגת לשמע הצעקה, אבל תוך כדי שהיא שואלת מה קרה, הבנתי שבעצם אכפת לה יותר שיהיה שקט בשביל שאר הדיירים במתחם. ואני נאלצתי להחניק את הכאב.

גם אבא, חשבתי, היה נודד. בחיינו עברנו הרבה דירות, וכשהוא ואמא שלי נפרדו הוא עבר לארה”ב ושם הוא נפטר. לא יכולתי להיות בלוויה.

וחשבתי על האלמנטים שלי ושלו שדומים באופי. חשבתי לעצמי כמה החיידק הזה של הנדודים דומה בשנינו.

 

תום ואיירי

צילום: אלבום פרטי

 

אחרי כמה חודשים באופן ספונטני למדי הקמתי את העסק שנושא את השם “רוצים משהו מהודו?” כששאלתי אנשים בדיוק את אותה שאלה, והעסק הזה לקח אותי למסע סביב הודו, נופים יפהפיים, עצי קוקוס והרים ערפיליים, ערסלים ומעיינות מים חמים, ובכל אותם מקומות, החיפוש הזה, של אני האמיתית המשיך. האני הזו, שהיא כמו שמש מתחת למעטה העננים. שכל מה שצריך זה לעשות להם “פו”, כדי להזיזם ולראות את השמש. האני שהוא אושר צרוף, האני שהוא צעיר, האני שהוא בכלל לא בן גילו, האני שהוא קליל וגמיש, ספונטני ובתזוזה, שמוצא אושר בדברים הקטנים. האני שנודדת. אמא שמטיילת עם הבן שלה.

סגרתי עם מעגל עם ג’ון, מקוסטה ריקה, אני מטיילת עם לפטופ, לפעמים על טוסטוס, לרוב ברכבות או סליפרים. ואני מטיילת עם הבן שלי. זה אפשרי.

 

לכבוד יום האישה (8/3) יש לי הרצאה, על נדודים, אמא ויזמת בדרכים. מי שרוצה קישור ופרטים אפשר מכאן 

עוד מהבלוג של תום אלרום

צעדות העגלות קריטיות

רות רזניק, כלת פרס ישראל לפעילות חברתית למען נשים בישראל - מי שהקימה את העמותה הראשונה שהתמודדה עם נושא האלימות נגד נשים, ממייסדות התנועה הפמיניסטית ושדולת הנשים, חברת מועצת עירית הרצליה וחברת קואליציה והנהלה...