הבלוג של תום אלרום

יזמת בדרכים

יזמת ונוודת. מקימת המיזם "רוצים משהו מהודו" והקבוצה בפייסבוק "השראה לפרנסה בנדודים"

עדכונים:

פוסטים: 16

החל מאפריל 2010

אם 80 אחוז מהמריבות שלי עם הבנזוג זה על כסף, על כמה אחוזים מהן אחראית הממשלה?

30/07/2011

“היום לפני שנה (ה27-7-10) ילדתי את בני איירי אחרי 50 שעות צירים, והוא והוא הילד הכי מתוק מדהים חכם יפה חתיך בעולם !”  כך כתבתי בסטטוס שלי בפייסבוק שלשום.

שנה שלמה שאני כבר אמא.

במהלך השנה הזו, כך חשבתי, מתבקש לשים את עצמי בצד, עד שאיירי כבר יזדקק לי פחות ואוכל לנשום יותר.

גיליתי מנגנוני תמיכה כאלו ואחרים.

ותוך כדי, כבר אז היו ניצנים, ניצנים למחשבה, שבעצם – המדינה כולה, ברמה מערכתית, לא תומכת באימהות, כך קראתי לזה אז. היום אני קוראת לזה, לא ממש תומכת בהורות.

כלומר, אני מתרגמת את זה: שהמציאות הכלכלית שלנו, משפיעה עלינו בחיי היום יום, בכיס, ובין השורות, אנחנו מתרגמים את זה למציאות הרגשית: אנחנו מוותרים על עצמינו למען הילדים.

בהתחלה זה כי באמת, איך אפשר ללכת לשירותים כשהילד שלי צריך בדיוק לינוק, זה אומר לקחת אותו איתי לעשות פיפי?

ובהמשך, זה אני מוצאת את עצמי מגהצת את כרטיס האשראי לא על בגד בשבילי, אלא על חיתולים לילד. למעשה, זה שאני מוותרת על עצמי, זה לא רק בגלל צרכים ביולוגים של הילד שלי, זה גם בגלל מדיניות ממשלה.

אני כבר לא יכולה להרשות לעצמי, ללכת פעם בשבוע לרקוד, כי אני כל ערב חייבת לעבוד. הכל נכנס כאן למשוואה של זמן וכסף, דהיינו משאבים. משאבים שאני מפנה לצרכים הבסיסיים ביותר שלי ושל המשפחה שלי.

גם כלבות אחרי לידה, מרזות מאוד, כי הן מתעדפות את המשאבים שלהן לגורים. ויש כאן צו ביולוגי. אבל אחרי שזה שוכך מעט, נכנסת הגזרה המנגנונית, שרוכבת לי על הצו הביולוגי, וכך אני חיה את חיי, “מאמינה” שכך צריך להיות, ורק מבכה את חיי שהיו לפני הלידה.

אני מרגישה, שבתור אמא, ובתור אדם חושב, הדבר הזה, התובנה הזו שאני חולקת אתכם כעת,  התבשל לו אט אט, אבל פתאום התעוררתי.

את הטבע לא צריך ולא כדאי לשנות, זה ברור, אבל גם ככה זה קשה, אז למה להקשות? למה לא להקל?

הנה שאלות ששאלתי את עצמי מאז הלידה:

איך זה שאין יותר פינות הנקה, ולמה אני צריכה לחנוק את איירי בסינור הנקה הזה שהוא לא מעוניין בו בטח לא באמצע הקיץ, למה רק בשילב יש? אם יש חוק לעידוד הנקה, למה להכנס לנו לפינה של רגשות אשם, איזה אמא לא רוצה להניק? במקום זה תתנו יועצות אמיתיות בבתי חולים, כאלו שבאמת ילמדו להניק, ותעשו פינות הנקה, יש אמהות שמתביישות לחשוף שד בפומבי, ונותנות תמ”ל. גם כך תעזרו להקל על הסל המשפחתי (12000 שח בשנה יעלו התמ”לים). אבל בלי שום קשר, המחירים של התמל”ים פה זה שערוריה.

פיזית כואב לי להפרד מהתינוק שלי אחרי 14 שבועות בלבד. אני והתינוק שלי זה ישות אחת, בגיל הזה, למה אני צריכה לעשות עוד 3 חודשים על חשבוני?

הפער ביני לבין הבן זוג שלי גדל כי הוא לא יודע מה עובר עלי, הוא צריך לעבוד יותר קשה, ולי אין איך לישון. ואז הוא בא הביתה הרוג, ולא מבין מה קרה לי, הרי אני “בחופשת” לידה. למה אני בוכה, למה אני מתנפלת עליו?. ואם לא משתלם לי כלכלית לצאת לעבוד, אז אני מרגישה לא ממומשת, אני בבית אז אין לי למה להתלבש, והוא ממשיך לצאת אל העולם, לראות נשים מטופחות, ולא עצבניות – מה זה עושה לזוגיות? חופשת אבות תעזור לו להבין מה בדיוק קורה פה, ולי לישון.

שליש מהזוגות נפרדים אחרי הילד הראשון. אם 80 אחוז מהמריבות שלי עם הבנזוג זה על כסף, על כמה אחוזים מהן אחראית הממשלה?

אישית, את כל חבילת הלידה שלי קיבלתי, שידה לול ואפילו עגלה. לא הוצאתי שקל. אבל הילד שלי כבר לא ישן בטרמפולינה, אני חייבת שמישהו ישגיח עליו אם אני רוצה לעבוד. הופ, כאן נכנסת לה ה”משכנתא” של הוצאות מטפל/ת משפחתון גנון, וזה ממשיך ככה עד גיל 3!.

אז אם לא היה קשה מספיק להיות אמא, וגם אבא לא אוכל דבש, למה שלא תקלו עלינו במקום להקשות?

דרך מאמזון פגשתי נשים יקרות שחושבות כמוני, ונפגשנו בטיפי בשינקין רוטשילד ביום ראשון שעבר, חמישה ימים לאחר מכן של התמסרות קדחתנית להפצת הצעדה הזו, זה מה שקרה, עשרות מחאות הורים עם עגלות ובלונים צהובים ברחבי הארץ. אלפי הורים בתל אביב, שם אני צעדתי, חילקתי מים ובלונים, וציירתי שלטים.

אני ואימי, בצעדת העגלות

הנה אני ואמא שלי, שהיא לא בנק, בצעדה. שם קראתי בקולי קולות אחרי הכרוז: בוא נזכיר לממשלה מי סוחב ת’עגלה, ובסוף הצעדה המדהימה הזו, עליתי לאוטובוס עם עגלה ושילמתי עליה, כי היה לי כבד וחם, והאוטובוס זז, ורק רציתי להגיע הביתה. כי זה לא החום זה הלחות. והדלקתי מזגן, שבקרוב יעלה לי 20 אחוז יותר.

עוד מהבלוג של תום אלרום

צעדות העגלות קריטיות

רות רזניק, כלת פרס ישראל לפעילות חברתית למען נשים בישראל - מי שהקימה את העמותה הראשונה שהתמודדה עם נושא האלימות נגד נשים, ממייסדות התנועה הפמיניסטית ושדולת הנשים, חברת מועצת עירית הרצליה וחברת קואליציה והנהלה...

תגובות

פורסם לפני 9 years

שבוע הספר, מה ההמלצה שלך?

אני זוכרת את הפעמים הראשונות שלי בשבוע הספר, משוטטת בין הדוכנים, מתרגשת ממישוש הדפים, החלקים או המחוספסים, נחשפת לעולמות חדשים דרך ספרים. גיל העשרה שלי היה רצוף בגילויים שונים שהגיעו אלי דרך המילה הכתובה. אני שואלת את...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

בית המשפט הקטן שלי, (או: מה עובר לשופט/ת בראש)?

חשבת פעם מה קורה מאחורי הקלעים של בית המשפט, או מה עובר בראש של שופט? אני נתקלת לאחרונה בכתבות בחדשות שמעלות בי את השאלה הזו,לדוגמה הדוגמה האחרונה של חוק לשון הרע.... קיבלתי סוג...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה