הבלוג של זוהר יעקב- בלוג מהבטן

zohara

זוהר יעקב. אמא לשלושה מורים רוחניים, מפתחת משחק "טבע האדם", מאמנת מתבגרים באהבה גדולה, תלמידה נצחית, חיה בקצב חיים משלי ונהנית מזה, רוקמת חלומות שיקרמו כל אחד בעתו ויהפכו את העולם לטוב יותר.

עדכונים:

פוסטים: 19

החל ממאי 2016

אמא שלי, יום אחרי שעברנו דירה לעיר אחרת, עברה איתנו דלת דלת בבניין החדש, הציגה את עצמה ואותנו וכך הכרנו את השכנים החדשים. בתחילה המבט שלהם היה מוזר, כאילו לא הבינו מה רצינו, לימים, נוצר קשר חברי עמוק.

03/07/2019

כשהייתי בת 9 עברנו לגור בירושלים.

משפחה צעירה, ובמונחים של היום אפילו צעירה מאוד (אמי היתה רק בת 29 ואבי בן 33!!), אורזת את עצמה ועוברת.

עוברת דירה, עוברת ישוב, עוברת עולם.

ההבדלים באורח החיים, במנטליות המקומית, בהתנהלות המשפחתית היו עצומים. בכל זאת מעבר ממקום קטן וחם כמו בית שאן לעיר גדולה וסבוכה כמו ירושלים.

אז במקום ילדים משחקים “בשכונה” חווינו רחובות שקטים ושוממים,

במקום ילדים שיוצאים לחופשה בתל אביב/ נתניה/ אילת היו ילדים שיצאו לחופשה בלונדון, רומא ופריז.

אפשר היה להרגיש שאפילו השפה שונה (מעבר למילים הירושלמיות המוכרות).

ואנחנו, נהנינו להתבונן בעולם הזה, ולהיות אנחנו.

אז אמא שלי, יום אחרי שעברנו לאותה הדירה בבית הכרם, עברה איתנו דלת דלת בבניין, הציגה את עצמה ואותנו וכך הכרנו את השכנים החדשים. בתחילה המבט שלהם היה מוזר, כאילו לא הבינו מה רצינו, לימים, נוצר קשר חברי עמוק. בין הילדים ובין המבוגרים.

חודשיים אחרי המעבר כבר היה ניתן לצפות בנו, הילדים, משחקים עם חברים “בשכונה”, והרחוב כבר שקק חיים וצחוק של ילדים (ואולי גם קיטורי משחק).

אחותי ואני היינו יוצאות בבוקר, לבית הספר ברגל, ו”אוספות” חברים מהכיתה בדרך, עד שלשער בית הספר היינו מגיעים חבורה נכבדת של ילדים.

ולמה אני מספרת את כל זה?

כי את השינוי הזה עברנו בקלות, בידיעה שגם אם יש חששות, אנחנו טובים מספיק כדי להצליח. שהמקום החדש לא יעצור אותנו מלהיות אנחנו. ותכל”ס, עברנו את השינוי הכה משמעותי הזה בקלות בזכות אמא שלי.

אמא שלי, ששינוי אצלה הוא תמיד דבר מבורך, כי אפשר תמיד לשדרג, ליצור, לברוא עולם טוב יותר מתוך החלטה שמה שאתה עושה, זה מה שיחזור אליך בהמשך.

וכיום, כשאני אמא לשלושה, קצת יותר מבוגרת מהאמא שהיא היתה כשעברנו, אני יודעת לומר שזכיתי.

אני אוהבת שינויים, אני יודעת ששינויים מחזקים ומחשלים אותנו ואת ילדינו (שאגב, הרבה יותר סתגלתנים מאיתנו), ואני יודעת שכנראה לא כולם ככה.

לא כולם מברכים על שינוי, לא כולם חווים אותו בקלילות, כי חוסר הוודאות הוא קשה להכלה, כי המוכר והידוע הוא המקום הבטוח שלנו, ולמה לצאת ממנו אם כל כך טוב לנו בו (יותר או פחות)?  אני יודעת ואני מבינה. ואם ניתן להשיט את הפחד הזה מהלא ידוע על הילדים, נפחד בשם הילדים,  זה מעניק תוקף אחר לעמדה שלנו, תוקף משמעותי יותר- כי מי יפגע בילדים?

אנחנו הרי חיים בעולם של שינויים, אם זה מעברים מהגן ובתי הספר, אם זה בצבא, אם זה במקומות העבודה או בטיולים, ובטח ובטח דור ה Y וה Z שחווים את העולם בצורה כל כך שונה מאיתנו. אז למה לא להכין אותם לזה בצורה הטובה ביותר?

פעם קראתי שלהיות דוגמא אישית היא דבר כה חשוב, אבל להיות אישיות לדוגמא זה יותר חשוב. בעיקר עם ילדים.

כי אם אנחנו פוחדים מהשינוי, מתנגדים לו, כך יפחדו גם ילדינו.

כי אם אנחנו נבעט בשינוי, ונתנהג בצורה דורסנית לשינוי, כך יתנהגו גם ילדינו.

וכשאנחנו מדברים על ערכים, ועל המבוגרים שאנחנו רוצים שילדינו יהיו, אנחנו מדברים על המבוגרים שאנחנו כיום.

ההבנה הזו כבר גורמת לנו לראות את המצב מנקודת מבט אחרת, ולחשוב איך לצמצם את הפערים בין המבוגר שאני היום למבוגרים שאני רוצה שילדיי יהיו.

אז אני לא אומרת שאני “אישיות לדוגמא”, ממש לא, אבל לשם אני שואפת. למקום הזה שאהיה האדם שאני רוצה שהילדים שלי יהיו, האדם שנכון להתמודד עם שינויים, האדם שחי לפי ערכיו, האדם שלא משנה מי נמצא סביבו, יישאר הוא עצמו, בפשטות ובשלום עם עצמו ועם הסביבה.

 

דוגמא אישית ושינוי

 

 

עוד מהבלוג של זוהר יעקב- בלוג מהבטן

תצוגה מקדימה

בוקר טוב עולם

כבר 7 שנים אני רוצה שיהיה לי בלוג משלי. אחד כזה טוב, שאוכל לכתוב בו את מאוויי נפשי, את הסיפור שלי. כתבתי ״בלוגית״ למגירה. ובמגירה הזו מתועדים רגעי מפתח בחיי. תהפוכות שלמות של חיים ומוות. אבל עדיין לא היה לי האומץ להעלות הכל...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

שלושה ימים אחרי #גםאני

שלשום כל הפיד שלי התמלא בפוסטים על הטרדות מיניות עם האשטג תואם #גםאני #met0o. הפוסטים האלה, כולם, גרמו לי לכיווץ נוראי. לא בגלל שיש לי בעיה איתם, להיפך, בגלל שהייתי רוצה להיות כמו אלה, הכותבות בביטחון, קבל עם ופייסבוק את...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

פנים מול פנים עם הפחד

נפגשנו לאחר כמה הודעות בוואטסאפ לתיאום הפגישה. נער מקסים, בן 17. הוא הגיע אלי מפוחד וסיפר על קורותיו בקצרה. הוא חווה חרם מכיתה ב', בחטיבה המצב השתפר מעט, אך לא מספיק, יש לו חבר אחד קרוב, וגם זה הוא מרגיש שמכורח הסיטואציה ולא...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה