אפס סובלנות לחיים רמון

אוניברסיטת תל אביב, שמתהדרת במדיניות של אפס סובלנות להטרדות מיניות ממשיכה להזמין אדם שהורשע בעבירת מין להרצות בקורס, כל עוד זה ממשיך לקרות, המחאה נגד חיים רמון תמשיך

12/05/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: מרגלית לנק, סטודנטית באוניברסיטת תל אביבו חברת התא הפמיניסטי

אוניברסיטת תל אביב פתחה את השנה הנוכחית בסימן "אפס סובלנות להטרדות מיניות" אך במקביל, הזמינה אדם שהורשע בעבירת מין להרצות בקורס של מדעי החברה. הבוקר קיבלנו מייל שמזמין את כולנו לבוא ולשמוע את מר חיים רמון, בהרצאתו הרביעית, תחת הכותרת "סמכות ללא אחריות ואחריות ללא סמכות". אי אפשר להמציא דברים שכאלה.

לפני שנה בדיוק במסגרת התא הפמיניסטי "תל אביביות" שלחנו מכתב לאוניברסיטה בדרישה די בסיסית שלא יביאו אדם שהורשע בעבירת מין ללמד אותנו. ואז, חיים רמון, שבאמת הורשע בעבירת מין, תבע את יו"ר התא היוצאת, הדר שגיא, על כך שקראה לו "עבריין מין". מרצה אורח תובע סטודנטית, והאוניברסיטה שתקה.

רמון תבע, האוניברסיטה שתקה (צילום מסך)

היינו המומות, למען האמת. בעינינו הדרישה שמי שהורשע בפלילים, ובפרט בעבירה של מעשה מגונה, לא יזכה לכבוד שניתן למרצה באוניברסיטה, היא דרישה די בסיסית ממוסד אקדמי מכובד כמו שלנו. האוניברסיטה לא הסכימה איתנו, ונתנה לחיים רמון תפקיד של מרצה אורח בקורס חובה, עם פשרה, מבחינתם, שעל אף שזה קורס חובה - לא תהיה חובת נוכחות בהרצאות של רמון, והחומר שיילמד לא יהיה כלול במבחן.

שנה קדימה, לימים אלה. חברה וסטודנטית בקורס שלחה לנו את הסילבוס עם התאריכים שבהם חיים רמון אמור ללמד והגענו להחלטה שאנחנו מוודאות שכל הסטודנטים והסטודנטיות יודעים ויודעות מי המרצה, וכי הנוכחות בשיעור איננה חובה. נעמדנו בערך עשר סטודנטיות ומרצות עם שלטים מחוץ לכיתה, בפנים בערך שלושה סטודנטים שבאמת רצו לשמוע אותו, ועוד ארבע שרצו לראות איזה דרמות הפמיניסטיות האלה הולכות לעשות.

עמדנו בשקט. לא באנו לעשות רעש. לא באנו לעשות בלגן. בעיקר התעייפנו מהניסיונות לגרום לשינוי תפיסתי באקדמיה, שינוי שלא מספיק מצליח, אז באנו כדי לוודא שזוכרים וזוכרות.

מחאה שקטה, כדי לוודא שזוכרים (צילום: התא הפמיניסטי)

כי אנחנו זוכרות שסטטיסטית, אחת מתוך אחת עוברת הטרדה מינית בחייה. זה אומר שכל אחת מאיתנו בתא, ומהסטודנטיות בחוג, ומהמרצות באקדמיה עברו או יעברו הטרדה מינית בחייהן, ואחת מתוך שלוש יעברו תקיפה מינית. אנחנו זוכרות כשנוגעים בנו בלי רשות, אנחנו זוכרות כשמתייחסים אלינו כמו חתיכת בשר, אנחנו זוכרות כשמדברים אלינו בבוטות. אנחנו זוכרות שגורמים לנו להרגיש אשמות בהתנהגות שלהם.

"אבל רגע," אמר אחד "הבן אדם שילם את חובו לחברה, למה אתן לא נותנות לו לחיות את חייו בשקט?".

זו שאלה טובה, האמת, ובגלל שפמיניסטיות, בדיוק כמו בני האדם, הן לא מקשה אחת והן בעלות דעות מגוונות, יש לשאלה הזו הרבה תשובות.

הנה התשובה האישית שלי על השאלה הזו: סליחה זה דבר חשוב. תמיד אומרים לנו שחשוב ללמוד לסלוח, לעצמנו או לאנשים אחרים. אומרים שסליחה היא דבר מרפא, מטהר אפילו, שאיכשהו פותר את כל הבעיות בעולם. אבל חיים רמון לא התנצל. לא הביע חרטה ולא לקח אחריות. הוא חושב שאנחנו מתנכלות לו סתם, ואפילו הביא אבטחה הן מטעמו והן מטעם האוניברסיטה כדי שאנחנו לא נפגע בו.

וכן, הוא שילם את חובו לחברה, על ידי כך שביצע 120 שעות התנדבות בחוות סוסים, ונתן כסף לנפגעת שהוא השחיר את שמה במהלך המשפט.

"אבל זו הייתה רק נשיקה," אמר אחר. אבל אין "רק נשיקה". ברגע שנפסיק להתייחס לדברים האלה כ"רק נשיקה", או "רק נגיעה בתחת", או "רק הצעה מטרידה על ידי הבוס" ונבין שיש פה מגדר שלם שעובר את הדברים האלה באופן יומיומי, אולי אז ראשי חוגים יחשבו פעמיים לפני שהם מזמינים להרצאת אורח מישהו ש"רק הורשע במעשה מגונה". אנחנו עומדות לצד נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כדי להראות שהם לא לבד, שיש להן גב תומך ושאנחנו לא לוקחות את הדברים שהם והן עברו כדבר שבשגרה.

בהזמנה להרצות מול בית הספר למדע המדינה טמון כבוד מסוים, וחבוי בתפקיד הזה גם פן חינוכי. מרצים באוניברסיטה הם לא מחנכים בבית הספר היסודי, אבל הם כן נמצאים על תקן איש החינוך - ואנו לא מוכנות לקחת את הדוגמה הזאת. אפשר להביא אדם שהורשע בעבירת מין כמקרה בוחן כדי ללמוד על ניצול סמכויות, או כדי ללמוד על ההליך המשפטי של האשמות תקיפה מינית, אבל לא כאשר מדובר בהרצאה שכותרתה "סמכות ללא אחריות, אחריות ללא סמכות". או שאולי, בקטע אבסורדי, הכותרת דווקא הולמת.

הזמנה להרצאה של חיים רמון

בשבוע שעבר, ההרצאה בוטלה "מסיבות אישיות" אבל השבוע הוא מגיע בפעם האחרונה, והאוניברסיטה מבקשת ומצירה בנו להגיע ולשמוע את מה שיש לו ללמד אותנו על אחריות וסמכות. אז, אנחנו נהיה שם, אבל מחוץ לכיתה. עומדות בשקט עם שלטים, מקוות שהסילבוס של שנה הבאה יהיה נקי יותר, ושהקביעה של "אפס סובלנות להישרדות מיניות" לא תהיה סתם סיסמה.

 מוזמנות ומוזמנים להצטרף אלינו ביום שני, 13.5 בשעה 14:00 מחוץ לכיתה 201, בבניין נפתלי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה