הכותב הוא יואב אסיף שהעלה את הטקסט לראשונה בפרופיל הפייסבוק שלו.
חטפתי חצבת. עוד פוסט מגניב, נכון? ממש לא. אז אתם בטח רוצים לדעת למה אני כותב את הפוסט הזה? כי הוא קשור לכל אחד ואחת מכם, לביטחון האישי שלכם ולבריאות של כולכם. אני כותב לכם כי למרות שאני שוכב כאן מליל שישי, בבידוד מלא בבית חולים תל השומר עם אבחנה חיובית של חצבת, עם חולשה, עייפות ופריחה בכל הגוף, נכנס עכשיו רופא צעיר בליווי אחות בכירה והם אומרים שמשחררים אותי הביתה בעודי מדבק!
לא סיפרתי את זה עדיין, אבל אשתי, רק ביום שלישי האחרון, ילדה באיכילוב את בננו השני. כן, יש לי "ניובורן" בבית ועוד ילד בן 5 כמעט.
היום, משהגיעה האבחנה החיובית שקיבלתי ממשרד הבריאות (עוד לפני שבבית החולים תל השומר ידעו בכלל על התוצאות), חקרו אותי על כל צעד ושעל שלי בימים האחרונים. באיזה מסדרונות ביקרתי באיכילוב, האם נכנסתי לתינוקייה בקומה 3 והאם הגעתי גם לזו של קומה 4, עם מי הייתי בקשר, האם קיימתי יחסי מין מחוץ לחיי הנישואין והאם לקחתי את הילד לגן ביום שלישי ואם נכנסתי פנימה או רק מסרתי אותו בעודי עומד מחוץ לשער. שאלות על שאלות ברמת דיוק וחקירה של בית משפט, הכל כדי להבין עד כמה חשפתי את החצבת לציבור. ואני עניתי על כולן במתינות רבה מתוך הכרה בחשיבות העניין וחומרתו, אבל לא יכולתי לחלום באופן הפרוע ביותר שיכול להיות שישלחו אותי הביתה בעודי מדבק. ממש כאילו בכדי לוודא שהאישה, הניובורן והילד ידבקו, במקרה שזה לא קרה עד עכשיו.
רק שתבינו, אני בבידוד מלא. בידוד מגע ובידוד אוויר. אתם יודעים למה? כי חצבת זו מחלה שאתה יכול להידבק בה אפילו אם נכנסת לחדר ריק ששהה בה בנאדם חולה בחצבת שעתיים קודם לכן. זאת המחלה, אחת הכי מדבקות עלי אדמות!
אמרתי כמובן לרופא ולאחות הראשית שיש לי תינוק חדש בבית ואין לי מקום ללכת אליו מלבד אמא בחיפה. והם אמרו "נהדר, אמא בחיפה". "ואיך אתם רוצים שאגיע לשם, ברכבת?" שאלתי, ובכן "כן" השיבה האחות הראשית "ניתן לך מסיכה ותיסע ברכבת". ביקשתי להישאר עוד יומיים עד שלא אהיה יותר מדבק והאחות השיבה "זה יקרה רק בעוד חמישה ימים ולכן לא נוכל להשאיר אותך עוד".
אני רוצה לשאול אתכם, נראה לכם הגיוני שאני אצא מהבידוד בבית החולים ואקח רכבת לחיפה, או שאגיע הביתה ואסכן את אשתי וילדיי, וכל זה כשאני מדבק בטירוף? הייתכן שאלה הנהלים במדינת ישראל 2019, כאשר מחד מנהלים תחקיר מקיף כדי לעקוב אחר המחלה והתפשטותה ומנגד נותנים לגיטימציה לנסיעה בתחבורה ציבורית החושפת את הציבור למחלה? ובכלל, מי מבטיח שאני בעצמי לא נדבקתי במחלה הארורה כי נסעתי בתחבורה הציבורית לפני שבועיים או סתם כי הסתובבתי בחוץ ליד מישהו שחלה ושוחרר גם כן?
עריכה-
לאור תגובות מודאגות של הורים שילדו בשבוע שעבר באיכילוב וביקשו לדעת במדויק היכן היינו, אז: ילדנו בטרום לידה (לא הספקנו להגיע לחדר לידה) ולאחר מכן היינו בחדר התאוששות ומשם עברנו ליולדות ב' קומה 3 חדר 22. אני עדיין בבידוד בתל השומר. חשוב לי להדגיש שהייתי מחוסן ושבשום שלב לא היה לי חום. ייחסתי את החולשה שלי כל הזמן להתרגשות ולמחסור בשעות שינה בנסיבות של הלידה המוקדמת שלנו. אילו הייתי יודע שאני מסתובב עם ה"מתנה" הזו לא הייתי מעז להתקרב למקומות הרגישים של תינוקייה וספק אם הייתי בכלל מתקרב למחלקת יולדות, הרי ברור שלא ארצה לסכן אף אחד ובטח לא את אשתי ואת ההיריון שלנו. הפוסט הזה עלה משום שהבנתי כי גם אם אצליח להישאר עוד יומיים בבית החולים עד שבוודאות לא איחשב כמדבק, עדיין הרצון לשחרר אותי והגיבוי של משרד הבריאות לכך הוא מעוות וצריך שהציבור ידע מזה כי לא תמיד נמצא מול המערכת מישהו שיודע לדבר ולכתוב.
אחרי הפרסום בפייסבוק, נכנסה אליי האחות הראשית בליווי רופא בכיר. בכוונה לא נוקב בשמות. האחות העלתה את האפשרות שאולי אמרה משהו שהוא לא במקום ושזה כביכול השתמע שהיא שלחה אותי ברכבת עם מסיכה אבל שלא כך. נו, טוב. ביקשה שאבין שהציבור רואה רק אותה ולא את המסר שלי וככלל שעדיין מבחינת בית החולים הפתרון הטוב ביותר הוא שאשב בבית ולא אסכן חולים (בעודי בבידוד). הרופא הבכיר ספר ימים ופסק שביום חמישי כבר לא אהיה מדבק ועד אז אוכל לשהות במחלקה, בבידוד. תודה רבה. אני לא תמים ואין לי מושג אם מישהו הקליט את השיחה ואת מה שנאמר (אני ערוך לזה לגמרי) אבל חשוב לי להבהיר שהאחות הזאת לא אשמה. מדובר במדיניות. ייתכן מאוד שאף בית החולים גם אינו האשם אלא מי שמקצה משאבים ומכתיב מדיניות. לכן הפוסט הזה.
בין כל הדברים שנכתבו ונאמרו אני רוצה לציין שהטיפול כאן הוא טוב והאחיות אדיבות. זהו. המדיניות של שחרור חולי חצבת החוצה בטרם עבר השלב המדבק היא בעייתית בעיניי, בטח במקרה שבו אני צריך לחזור לבית שיש בו ניובורן. אם משהו מכל זה יצליח לזעזע איפשהו ולשנות משהו, דיינו. מקווה שאצא מכאן כמה שיותר מהר כדי לחזור למשפחה שלי.
בנימה אישית: אני לא מבלה כאן. הייתי מעדיף להיות בבית ולעזור לאשתי עם כל מה שהיא עוברת לאחר לידה. אבל ככה קרה, אלה החיים. ואם אתם יכולים על הדרך לשאת איזו תפילה לשלומי, תבוא עליכם הברכה.
***