מקזבלנקה לירושלים – הדרך שלי לטבעונות

יעל גבאי גדלה במרוקו ובארה''ב, בגיל 12, להפתעת משפחתה, היא הפכה לצמחונית. מאז, יעל מקדישה את חייה למאבק למען בעלי חיים. זהו סיפורה

31/12/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: יעל גבאי

התחלתי להיות צמחונית בגיל 12, כן כן, כשהייתי בת 12 הגעתי למסקנה שאני מפסיקה לאכול בשר. בגיל שהכול מתחיל להתעצב אצלנו והנעורים מתחיל לתת את אותותיהם, פתאום הרגשתי שמישהו הדליק לי את האור, לראשונה הבנתי את התמונה כולה והגעתי להחלטה – אני בשר לא אוכלת יותר. כדי להבין עד כמה ההחלטה שלי לא מקובלת בלשון המעטה עלי לספר מעט על הבית וסביבה בה גדלתי.

נולדתי וגדלתי בקזבלנקה שבמרוקו. מי שמכיר בתים מרוקאים יודע שכל המטבח המרוקאי סובב סביב בשר. לכל אירוע חשוב, לכל חגיגה ולכל חג ומועד יש מספר רב של תבשילים מפוארים שילוו את הארוחה. הבשר, הוא חלק בלתי נפרד מהמטבח. ככה מראים אהבה, דאגה, אכפתיות, הכול דרך תבשילי בשר עם ריחות משכרים.

יעל גבאי, בגיל 12 נפרדה מהבשר (אלבום פרטי)

ההחלטה שלי להיות צמחונית, או יותר נכון להפסיק לאכול לבשר (רק שנים אחר כך אדע שקוראים לזה להיות צמחונית) התקבלה בפליאה רבה במשפחה, הרי אוכל זאת אחת הדרכים העתיקות והידועות ביותר של הורה להראות אהבה לילד שלו, ומה עושים כשהילדה לא רוצה לקבל את מחוות האהבה האלו ועוד מתוך הבנה והחלטה שהן לא מסמלות עבורה אהבה אלא את ההפך הגמור? מגיל צעיר הייתה לי חיבה גדולה לבעלי חיים, כמו ילדים רבים בגילאים האלו. יש משהו בהתמסרות, בתמימות של חיות, באהבה שהן מעניקות ללא תנאים שגורמות לילדים, שיש להם חושים מחודדים כשזה מגיע לרגשות, להרגיש מחוברים אליהן בצורה כל כך חזקה. לכן , אחרי שחזיתי בכמה אירועים קשים של הרג בעל חיים, ידעתי שאני לא אוכל יותר בעלי חיים.

שנתיים אחרי ההחלטה להיות צמחונית עברנו, משפחתי ואני, לגור בארצות הברית. בשנות ה-20 לחיי התחלתי להיות פעילה בעמותות שונות למען זכויות בעלי חיים בכלל וכלביות. הפכתי להיות פעילה מאוד בכל נושא קידות זכויות בעלי חיים. השתתפתי בהפגנות נגד השימוש בפרוות ונגד אכילה של כבד אווז ותהליך פיטום אווזים והתנדבתי בכלביות שונות. הנושא הפך לחלק בלתי נפרד ממי שאני. האג'נדות שלי התחדדו, התבהרו, פתאום היה ברור לי מה הולך להיות תפקיד חיי על פני האדמה הזאת – אני אהיה הקול של אותם בעלי חיים הסובלים בעולמנו.

לצד האקטיביזם, הלך וגבר בחיי גם הרצון לגרום לכמה שפחות חיות לסבול בגללי והחלטתי שאני רוצה לבחור באורך חיים טבעוני. אבל אם המעבר לצמחונות היה לי קל וטבעי, טבעונות כבר היה סיפור אחר. המחשבה שאני אוותר על הבראנצ'ים עשירי הגבינות, המאפים והפנקייקים הייתה לי קשה מאוד. פעמיים ניסיתי להיות טבעונית אבל תוך זמן קצר חזרתי לסוּרִי, דבר שתסכל אותי מאוד. שנים עברו עד שהצלחתי להגשים את משאלתי ולהפוך לטבעונית, זה קרה רק אחרי שהגעתי לישראל.

לארץ הגעתי בגיל 32, הישר לזרועותיה הפתוחות של עיר הבירה ,ירושלים. גרתי שם בדירה שבה גידלתי חיות רבות כמו- תרנגולים, חתולה אחת , כלבים רבים להם שימשתי בית אומנה בדרך למצוא להם משפחה חמה ואוהבת ועוד חיות נוספות. כל בעל חיים שנכנס לביתי היה מרחיב את הלב שלי קצת יותר. בירושלים הכרתי את מי שלימים יהפוך להיות בן זוגי לחיים ואבי ילדיי. הוא היה חבר טוב שלי שהיה פעיל מאוד במספר רב של עמותות, בניהן גם צער בעלי חיים ובאתי איתו להתנדב בכלביות השונות.

יעל גבאי ומשפחתה (צילום: יעל בר)

אביר החופש שלי היה גם זה שנחלץ לעזרתי ושבתמיכתו הצלחתי סוף סוף לממש את משאלתי להפוך לטבעונית.

בני הבכור נולד לתוך אורך חיים צמחוני כשבגיל 9 הוא בחר לעבור לטבעונות ובתי הקטנה כבר נולדה לתוך משפחה טבעונית מלאה. היום כשאני אמא, אני מבינה ורואה דברים אחרת, סבלם של בעלי החיים נצבע באור אחר. אני מבינה עד כמה משמעותי החינוך שאתן לילדי ובדרך בה אחנך אותם. אני מאמינה בלהגיד ולהראות את האמת לכן חשוב לי לחשוף אותם לאט לאט לעולם ולהרס שבני האדם גורמים בו. חשוב שנדע לעמוד מאחורי המעשים שאנחנו עושים, ושיהיה מי שיבקר אותנו ויציב לנו מראה בפנינו כשאנחנו סוטים מהדרך.

כותבת הטור היא יעל גבאי ממייסדיי העמותה "חופש לבעלי חיים" וממביאי הסרט Dominion לארץ להקרנה חד פעמית בסינמטק בתל אביב (2.1.20 בשעה 19:00)

קישור לרכישת כרטיסים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה