לפעמים, כל מה שצריך, זה מישהו שאיכפת לו

לעתים קרובות מדי חיילות וחיילים הסובלים ממצוקה לא מקבלים מענה ראוי מאנשי בריאות הנפש של צה"ל, אבל לצד סיפורים אלה, קיימים גם סיפורים מעוררי תקווה, זה אחד מהם

24/01/2020
יעל שרר קבלו עדכונים מיעל
  • RSS

בעקבות ההתבטאות האחרונה של הרמטכ"ל על יותר מדי פטורים משירות צבאי שמעניקים קב"נים והחשיפה של קרן נויבך על שיחה של אם לחיילת שניסתה להתאבד עם הקב"נית, עלו בי מחשבות על התקופה שבה אני ראיתי לראשונה קב"ן בשירות הצבאי.

ציות קרן נויבך על הקב"נית

ממש שניה אחרי שהתגייסתי, נקראתי להעיד נגד אבא שלי בבית המשפט (למעשה, המשפט, שבסופו הוא הורשע במעשים מגונים שביצע בי, התנהל במהלך רוב השירות הצבאי שלי).

עוד באותו ערב קרסתי ומהר מאד הגעתי לשירותי בריאות הנפש הצה"ליים.

כולם הניחו שאני בדרך החוצה ושהשחרור שלי משירות יהיה כמעט מידי, ‏אבל אני לא רציתי להשתחרר. ממילא התגייסתי רק בגיל 19, אחרי שנלחמתי על זה כמעט שנתיים. באותה תקופה לא היה נהוג לגייס מי שהיו מאושפזים על רקע פסיכיאטרי וגם היום זה לא נפוץ מאד, ולי היה אשפוז כזה מגיל שש עשרה וקצת, בדיוק הגיל שבו נקראים לצו הראשון.

קיבלתי הודעה שלא מתכוונים לגייס אותי אבל לא הסכמתי לקבל את זה כי רציתי להיות כמו כולם, רציתי להוכיח שלמרות הכל גם אני יכולה. בסוף, באיחור של שנה, התגייסתי לקורס מש"קיות חינוך ועוד לפני שהמפקדות שלי, בנות תשע עשרה בעצמן הספיקו להגיד "ג'ק רובינזון" נסעתי לבית המשפט להעיד. הגעתי לבית המשפט כשאני חיילת וחזרתי משם חולה פסיכיאטרית.

‏כך הגעתי לקב"ן וממש בתחילת שיחתנו אמרתי לו שאני לא מעוניינת להשתחרר מהצבא.

הוא מאד התפלא ואמר שאנשים ממציאים מגוון בעיות פסיכיאטריות כדי להתחמק משירות כולל כל הסיפורים הקלאסיים "אני רואה ג'וקים" "אני נלחץ מחושך" וכדומה (כנראה לא היה אז גוגל ואנשים לא עשו מחקר), ‏אבל אני, שהוא חשב ששיחרורי מוצדק, העבר שלי מתועד, הבעיות שלי מאובחנות, היד שלו כבר היתה על הטופס, ביקשתי לא להשתחרר.

ביקשתי ממנו לעשות כל מה שאפשר כדי שאני, עם המגבלה שלי, אוכל לשרת ולהשלים את השירות שלי במלואו.

"ביקשתי ממנו לעשות כל מה שאפשר כדי שאוכל להשלים את השירות שלי במלואו" (אלבום פרטי)

זו הפעם הראשונה עבורו שהוא נדרש לתכנן טיפול פסיכיאטרי סגור לחייל משרת בחובה. פשוט לא היה דבר כזה, אבל ‏למזלי הרב, הוא קיבל עליו את האתגר.

כשנזקקתי לטיפול אשפוזי, הוא דאג לי לכזה במיוחד עבורי במסגרת הצבא. חדר הוסב במרפאה ובהסכמה, הוא נעל אותי בפנים והיה היחיד שהיתה לו גישה אלי. לא נכנסו חיילים ששירתו במרפאה, לא רופאים אחרים ויצאתי בהסכמה משותפת.

גם בנושא הטיפול הסכמנו.

‏עברתי טיפול אצלו כשמתוך הסכמה תחמנו את הטיפול לנושאים מסוימים ולא עסקנו באחרים, למשל, לא עסקנו בפגיעה המינית של אבא שלי בי מתוך הכרה שההליך עשוי להסתיים מוקדם מדי ללא המשכיות וכן שהדבר עלול לטרגר ולהפריע בהמשך השירות.

גם על תנאי השירות, הסכמנו. ‏שירתי בבסיס סגור כשאני מסיימת את השבוע בימי חמישי בטיפול ומשוחררת לחמשוש ולא יוצאת בשישי בבוקר כמו כולם.

כשחיילת התעמרה בי ביחידה, הוא התערב מתוקף תפקידו ודאג להעביר אותי במהירות ליחידה אחרת.

למרות המעבר לאיזור אחר לגמרי בארץ, הוא דרש (וקיבל) המשך רצף טיפולי עבורי ודרש גם שהיחידה אליה עברתי תוותר עלי בימי חמישי. כן, לגמרי, כי בימי חמישי אני נוסעת אליו בבוקר לטיפול, נסיעה של שעתיים וחצי לבסיס באיזור הקודם שבו שירתי, ואז אני נוסעת שעתיים וחצי חזרה. הוא לא ויתר, נלחם כדי שאוכל להמשיך לקבל טיפול כי הברירה השניה היתה, הפסקת השירות ואת זה לא רציתי, ידעתי טוב מאד שאם הוא מוותר עלי זה אומר חזרה לבית חולים פסיכיאטרי באזרחות ושם כבר הייתי וידעתי בדיוק לאן זה ממשיך.

למפקדות שלי זה לא היה קל, אבל הבנתי כבר אז שצה"ל לא קורס בגלל שמש"קית חינוך בדרגת טוראי נמצאת בגימ"לים גם אם זה אומר שאין מצגת עם חידון היתולי למסיבת פורים. להן לקח קצת זמן. אמרו לי גם בפנים שמש"קית חינוך זה האליטה של צה"ל וש"מישהי כמוני" לא שייכת לחיל ושיש לי בעיה בסדרי העדיפויות. ביקשו ממני לא מעט פעמים "לעשות מאמץ". למזלי הוא היה בפינה שלי והיה מוכן להעיד בפניהן שאני עושה אבל זה לא שהמערכת התייחסה בחיוב לעובדה שאני מנסה כמיטב יכולתי. נחשבתי מטרד.

היו כמה וכמה קריסות ולא מעט מכשולים, אבל ‏היום שבו סיימתי את השירות המלא והשלם שלי, כמו כולם, היה יום של ניצחון עבור שנינו.

"‏היום שבו סיימתי את השירות המלא והשלם שלי, כמו כולם, היה יום של ניצחון." (צילום: פייסבוק)

כן, אושפזתי, כן התמוטטתי, כן, יצאתי מוקדם או נעדרתי ולא, לא הייתי ככל החיילות, אבל עשינו הכי טוב שלנו. שנינו. עד היום אני אסירת תודה לו.

הייתי רוצה לראות עוד קב"נים כאלו. עם רוח של חסד ושמבינים שתפקידם לתת טיפול ולא טפסים.

‏לפני כמה שנים נתקלתי שוב בשמו, מתברר שהוא התמחה בפגיעה מינית ובטיפולים מותאמים תוך שת"פ עם הנפגעות ודיאלוג. אני בכלל לא מתפלאת.

היינו צעירים וזה היה מזמן, אבל למדנו זה מזו וזו מזה. שנינו למדנו שאין דבר כזה "אי אפשר" ושקב"ן זה לא רק מכונה לחלוקת פטורים. .




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה