5 תמונות נהדרות של בחורות עם רובים

בפסטיבל הצילום הבינלאומי השביעי, פוטו ישראל, נפעמנו מפרויקט אחד עוצמתי במיוחד, של הצלמת האמריקאית לינדזי מקקראם, שמהווה דיוקן תרבותי ביקורתי של נשים האוחזות בכלי נשק

05/12/2019
תרבות ובידור קבלו עדכונים מתרבות
  • RSS

אם אתן חובבות צילום, תשמחו לדעת שבימים אלה נפתח פוטו ישראל, פסטיבל הצילום הבינלאומי השביעי, אירוע הצילום הגדול ביותר במדינה.  לאורך השנים, התערוכה שמה לה כיעד לקדם "חברה טובה יותר בשפת הצילום". התערוכה נותנת במה, דרך העדשה, לאוכלוסיות מוחלשות בחברה הישראלית ומארחת תערוכות של צלמים ישראלים לצד בעלי שם עולמי.

השילוב בין האמנותי לקהילתי מייחד את הפסטיבל המושקע מאחרים בעולם והתקווה של יזמיה הוא לתרום את חלקם לחברה בישראל. נושא התערוכה השנה הוא "פנטזיה" והתצלומים הרבים, המוצגים בה משקפים זאת בדרכים מגוונות וייחודיות. במהלך 10 ימי הפסטיבל, מוצגות 40 תערוכות ו-25- אמנים מרחבי העולם ואנחנו נפעמנו במיוחד מהפרויקט הצילום של הצלמת האמריקאית לינדזי מקקראם, "בחורות עם רובים", המהווה דיוקן תרבותי רב עוצמה של נשים בעלות כלי נשק בארצות הברית.

בעידן של תנועת "מי טו" והן של ריבוי אירועי ירי המוני, מקקראם מציעה סדרת צילומים מושכים, מפתיעים ורלוונטיים במיוחד. ליקטנו 5 תצלומים מיוחדים מהפרויקט ואנחנו ממליצות בחום להגיע לתערוכה ולהתרשם משאר התתצלומים הנפלאים בתערוכה.

גרטה, נאפה ואלי, קליפורניה

גרטה צילום לינדזי מקקראם

אקדח אנגלי עם מחסנית "בושם" של פורסיית', סביבות 1820, 2011.

הייתי רק בת שבעה או שמונה חודשים כשקיבלתי את כלי הנשק הראשון שלי, מתנה מחבר ותיק של הורי. זה היה אקדח קולט נייבי מיניאטורי משנת 1861, עם חריטה אישית על הקת. עדיין יש לי אותו, כמובן. תמונה שלי עם האקדח פורסמה במגזין Man at Arms ומופיעה גם בספר קנבס הפלדה: אמנות כלי הנשק האמריקאים מאת ר. ל. וילסון.

ב-2006 שיחקתי את אנני אוקלי הצעירה בהפקה של החוויה האמריקאית של רשות השידור הציבורית (PBS). במקור הייתי אמורה להופיע רק בקטע מצולם קצר, אבל אחרי שהמפיקה ראתה סרטון שלי יורה ברובה ציד היא רצתה שאגלם את אנני אוקלי גם על הבמה. אם תצפו בצילומים מההפקה, תראו אותי יורה באותו סוג אקדח בו השתמשה אנני אוקלי עצמה בהופעותיה. מהאיפור ועד העמדת הפנים שאני יורה בקלפי משחק, נרות ואף סיגרים מפיו של אחד השחקנים האחרים, זו היתה אחת מחוויות הילדות המלהיבות ביותר שלי.

רובים ועתיקות תמיד היו חלק מחיי, ואני לא יכולה לדמיין אותם אחרת.

אלייזה, ליבינגסטון, מונטנה

אלייזה. צילום: לינדזי מקקראם

רובה רמינגטון עם פעולת משאבה בקליבר 15 מ"מ.

גדלתי בחווה במונטנה למשפחה בת 11 ילדים. ציד היה חלק חשוב בחיינו. מאז שהייתי קטנה צדתי איילים עם אבי, אחיי ואחיותי. המסורת שלנו היא לצוד את החיה הראשונה שלנו בעזרת הרובה של סבא שלי. החיה הראשונה שצדתי היתה אייל פרדי, בגיל 12. זה היה מסעיר. למדנו על שימוש בטוח ברובים ועיבדנו את הבשר בעצמנו. זה היה זמן איכות משפחתי. בכל שנה אני מחכה לתחילת עונת הציד.

רובה החלומות שלי הוא וינצ'סטר מודל 94', כי הייתי רוצה להיות כמו ג'ון ויין.

ג'נבייב, סאן אנטוניו, טקסס

ז'נבייב צילום לינדזי מקקראם

אקדח עתיק לדו קרב בעל יכולת ירייה בודדת, 2011.

אני ובעלי נפגשנו בפגישה עיוורת, בחווה בקצה העיר שבה הפעילות המרכזית היתה ירי בצלחות חרס יחד עם זוגות צעירים נוספים. אני לא ידעתי שהבנות יתבקשו להשתתף בירי, אבל כך זה היה, וזה הפך למעין משחק. כל הבנות עמדו בשורה, וכשאחת הצלחות התעופפה באוויר, הנערה הראשונה בשורה ירתה לעברה. אם היא פספסה, הנערה הבאה אחריה ניסתה לירות, וכך הלאה. אם פגעת בצלחת של נערה אחרת אחרי שהיא פספסה, היא יצאה מהמשחק. אני כמובן רציתי להרשים את בן זוגי, פרנק, שאותו חיבבתי מיד. בסיבוב הראשון העפתי שלוש בנות. הוא סיפר לי אחר כך שזה היה הרגע שסגר את העניין עבורו. זמן האיכות הרב שביליתי בירי עם אבי בהחלט השתלם. לא נהניתי במיוחד מקליעה ולמדתי לירות רק כדי לרצות את אבא שלי. כל מה שהיה נחוץ הוא שבחור יגנוב את לבי כדי שגם הירי יעשה זאת.

מאותו יום, ציד ופרנק שניהם הפכו לחלק מחיי. אבא שלי מאושר שהתחלתי להנות מהתחביב האהוב עליו, גם אם זה קרה רק בגלל בחור.

בתמונה הזו אני אוחזת באקדח עתיק שעובר במשפחתי מדור לדור. הוא היה מתנת חתונה מאבא שלי, ובמקור היה שייך לאבא שלו. האקדח ישן מאוד. חשוב לי להצטלם גם עם שמלת החתונה שלי וגם עם האקדח בגלל החשיבות של שניהם למערכת היחסים שלי עם אבי ועם בעלי. אבל לא הייתי רוצה שיחשבו שזו היתה חתונה באיומי אקדח!

ג'סיקה, בוזמן, מונטנה

ג'סיקה צילום: לינדזי מקקראם

רובה דו-קני בקליבר 15 מ"מ של אברקרומבי ופיץ', 2011.

למי שגדל בערבות צפון-מרכז מונטנה היו תמיד הזדמנויות לעסוק בציד של חיות הבר המגוונות במדינה. הנופים האלה טיפחו את התעניינותי בפעילויות הקשורות בכלי נשק. כך גם אבי, שהיה מדריך ירי חובב.

מאז שאני זוכרת את עצמי, אבא שלי עסק הן בציד והן בקליעה למטרה ברמה כזאת שהיה לי קשה שלא לעסוק בזה בעצמי. לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שבה אבא שלי הניח בידי רובה בקליבר 5.59 מ"מ. זה היה קיץ טיפוסי, יבש ושטוף רוחות, שבו משבים במהירות 80 קמ"ש היו מותירים אותנו עם חול בין השיניים. נסענו לחווה של אחד השכנים וביקשנו רשות לצוד. הם אמרו כן, כמובן, וזמן קצר אחר כך מצאנו את עצמנו נוסעים בכבישי עפר ישנים, נהנים מזמן איכות בין אב ובת.

בהתחלה נרתעתי ופחדתי מעט להחזיק ולהשתמש במשהו כל כך עוצמתי. אבל אבא שלי לימד אותי שכל עוד אני חזקה ובטוחה בעצמי, לא היה לי ממה לפחד. העיסוק בירי העניק לי תכונות שתמיד ילוו אותי, ואני מאמינה שהוא הפך אותי לאדם בעל יותר כוחות וכבוד עצמי.

בלינדה, ווטסונויל, קליפורניה

בלינדה. צילום לינדזי מקקראם

 זוג אקדחי רוגר וקוארו מסוג קולט 45. ארוך.

אבא שלי היה איש צבא מקצועי. הוא התגייס בשנת 1941 ופרש לגמלאות ב-1973. בתור ילדה מעולם לא נחשפתי לרובים ואבי לא דיבר עליהם. רק בתחילת שנות ה-20 לחיי למדתי שלאבא שלי יש אקדח. באותו זמן פגשתי את בעלי לעתיד, שגדל בחווה והכיר רובים מקרוב. הוא ואבי התחברו והחלו לחלוק זכרונות מהצבא, כי גם בעלי שירת בו. אז התוודעתי לראשונה לקיומם של רובים בסביבה הקרובה שלי.

בעלי היה צלף תחרותי באירועי ספורט שונים. חבר הזמין אותו לתחרות קליעה והוא התאהב בכל התרבות שמסביב. אני הצטרפתי אליו לאחת התחרויות הגדולות וגיליתי שגם אני נהנית מהספורט. התחלנו להשתתף בתחרויות קליעה בתוך המדינה ומחוצה לה ואפילו כללנו את בנותינו במה שאנחנו מכנים "נסיעות הירי המשפחתיות" שלנו. הן נהנות לצפות ולהשתתף באירועים ואנחנו מתאספים כמשפחה כדי לתמוך זה בזה. בעלי הוזמן למספר תחרויות סגורות שעושות שימוש במגוון כלי נשק ואני שמחה שגם אותי מזמינים ושניתנת לנו הזדמנות לקלוע כזוג וכיחידים. החלק האהוב עלי הוא שאנחנו עושים זאת כמשפחה, ושאני זוכה לראות את בנותיי גדלות בסביבת אנשים שמכבדים רובים, מכבדים זה את זה ויודעים לבלות. אני מודה שכלי הנשק האהוב עלי הוא רובה מרלין קאובוי מסוג קולט 45. ארוך. זה הרובה של בעלי, והוא משומן היטב וקל לתפעול. אני גאה להיות קלעית וגאה אף יותר שאני זוכה לעשות זאת עם האנשים החשובים ביותר בחיי, המשפחה שלי.

** התערוכה תתקיים עד התאריך 28/11 והכניסה ממתחם שרונה, רחוב רב אלוף אלעזר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה