נשות התקשורת מובילות את קפיצת המדרגה של המהפכה

אנחנו נמצאים בעיצומו של צונמי של שינוי. נשים חזקות כמו אושרת קוטלר, נרי ליבנה ודנה ויס סוללות את הדרך לכלל הנשים ויחד נביא למציאות חדשה

09/11/2017
רונית הבר קבלו עדכונים מרונית
  • בדואר
  • RSS

בום. הראיון המצוין של דנה ויס לעמית סגל וירון דקל בגלצ תפס אותי הבוקר בדרך לבני ברק, לבדיקה שגרתית אצל כירורגית שד. אני טורחת לספר את זה כי זה חלק מהשינוי שאני עצמי עוברת בשנים האחרונות, נהיה לי חשוב להיבדק ע"י אישה. תקראו לזה מזעור פוטנציאל חוסר נעימות. הסיפור הקטן הזה קשור לדברים החזקים שדנה אמרה באופן הכי מדויק. פוטנציאל ההטרדה, הכוחניות וההשפלה היה שם במסדרונות בהם היא הסתובבה ככתבת צעירה, גם במסדרונות בהם הסתובבו אושרת קוטלר או נרי ליבנה ובוודאי באלו שהסתובבה בהם סילבי קשת. גם באלו שאני הסתובבתי בהם. כולנו ידענו שהציידים שם ועשינו כמיטב יכולתנו לחמוק מהם. הצייד הפרטי שלי היה מפקד בכיר וידוע בצבא. כל צוות הלשכה ידע שלא מומלץ להיות איתו בחדר סגור לבד. התחושה הזו שהוא יכול, שיש לו את הכוח ואת חומקת כמו במבי היא תחושה בלעדית לנשים, גברים לא יכולים להרגיש אותה ואני מקווה מאד שיבוא יום והיא תחלוף מן העולם. אבל בואו לא ניתמם, הם שם גם היום. המטרידנים אני מתכוונת, והנשים שמודעות לזה שהן בעמדת הניצוד. הנה למשל, רק אתמול נחשף הסיפור של בר לביא שנאנסה במסדרונות האקדמיה ושעדיין נאלצת לפגוש את מי שפגע בה במקום עבודתה.

דנה ויס. צילום: (יחצ)

צונמי של שינוי

אבל בימים האחרונים אנחנו חלק מצונמי של שינוי. המהפכה נגד ההטרדות המיניות מתרחשת כבר שנים רבות אבל יש לה פיקים, גלים שמהדהדים חזק, אירועים שבאמת גורמים לשינוי של המציאות. מה שקורה כאן בימים האחרונים הוא בדיוק זה. קפיצת מדרגה. נדמה לי שקפיצת המדרגה הקודמת היתה כשאורלי אינס התלוננה בשמה ובפנים גלויות נגד ניצב אורי בר לב. גם אז האדמה רעדה והיא עצמה שילמה על כך מחיר כבד, אבל אקט החשיפה שלה אפשר לנשים אחרות להתלונן בשמן ובפנים גלויות ללא בושה. כעת, אפקט הפרפר של פרשת ויינשטיין בהוליווד העיר את קוטלר, ויס ונשות תקשורת אחרות שנותנות את הכוח לנשים רבות אחרות, כאלה שאין להן מעמד או כוח והשפעה. גם אילנה דיין אומרת היום אצל קרן נויבך: "ידענו". נכון, לא כל הגברים מטרידים אבל אלו שעושים את זה יש להם מוניטין. הם סדרתיים. וכולם מסביב יודעים ושותקים. בואו נפתח את הפה בשלב מוקדם יותר.

מה אנחנו רוצות?

היא לא מחפשת נקמה, כך אמרה דנה ויס הבוקר בראיון. היא לא יכלה לשאת את ההכחשה הבריונית של גבי גזית. גם זה סוג של תקיפה. מה שאנחנו רוצות זה הכרה במעמדנו השווה כבני אדם. במקרה של יורם זק, על אף שזה היה רק מייל שיש מי שיקראו לו משתעשע, הסגנון בו התבטא מעיד על כך שהוא חושב שהוא שווה יותר, שהוא גבר ולכן הוא יכול להרשות לעצמו להיות וולגרי ובוטה כלפי העובדות או הקולגות שלו. ותכלס, גם הגברים שבהם לא אמורים להיחשף לסגנון הזה. ראשי קשת היו צריכים לעצור את זה באופן מוחלט יותר ולא במילות פיוס רפות ובדיעבד. אז אנחנו לא מחפשות נקמה אבל אנחנו כן היינו שמחות לראות פעולות משמעותיות אמיתיות. רק כשזה לא יהיה יותר cool באופן הכי מובהק להתייחס לנשים בחוסר שוויוניות וכבוד, רק אז גברים כוחניים יפסיקו להרשות לעצמם להטריד. רק אז זה יצא מהסיסטם.

גבי גזית מכחיש, מאז העידו עוד מספר נשים על הטרדות מצדו (צילום מסך)

עד שזה יקרה נצטרך כנראה להתמודד עם הבעיה החדשה שמתעוררת. רק הבוקר שמעתי שיש מנהלים שמקדימים תרופה למכה וטוענים שכדי לא להסתבך הם מעדיפים לשכור לעבודה גברים ולא נשים. מה שיש לי לומר על זה זו רק מילה אחת. תתביישו. זה כל כך עלוב לחשוב את זה, על אחת כמה וכמה לנקוט בקו פעולה כזה.

אתמול הוזמנתי לאולפן וואלה לעימות מול אורית נבון מתאגיד השידור כאן בעקבות סרטון שהעלתה ובו ניסתה באופן שאמור היה להיות משעשע להביע תמיהה על הסיפור של אושרת קוטלר. בפועל זו היתה בדיחה לא מוצלחת שלעגה לנשים שמתארות חוויות הטרדה שקרו לפני שנים רבות. מעבר לסרטון, היא טענה גם שיש אינטרס. בהחלט יש אינטרס, האינטרס הוא לתמוך בנשים, לחזק נשים, לשנות את המציאות. קשה לי לראות נשים שבוחרות לחבל בתהליך הזה. המהפכה היא בשביל כולנו. גם בשבילך, אחותי את.

כרטיסים נשים בחזית

כנס "נשים בחזית" יתקיים השנה ב -29.11 בבית ציוני אמריקה בתל אביב. התכנית המלאה בקישורמספר המקומות מוגבל, מהרו לרכוש כרטיסים!




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה