ציפי לבני פורשת: המדינה זקוקה למבוגר אחראי

ציפי לבני היא המבוגר האחראי שלנו, היא זו שנלחמה על זכויות הפרט, על דמוקרטיה ועל פתרון מדיני. ההפסד על פרישתה הוא שלנו ואפשר רק לקוות שהיא עוד תשוב

שנים שמשמיצים את ציפי לבני. אמרו עליה שהיא לא כשירה לענות לטלפון האדום באמצע הלילה, אמרו עליה שהיא לא פוליטיקאית טובה כי לא הצליחה להרכיב ממשלה, קראו לה "ציפורה" בזלזול, קראו לה "ציפיטפוט", וכמובן, איך לא, אמרו עליה שהיא עוברת ממפלגה למפלגה. כן, בישראל של השנים האחרונות לעבור מפלגות זה החטא הגדול ביותר של הפוליטיקאים מסביבנו, לא שוחד (לכאורה), לא הטבות לבן דוד שלך כשביטחון המדינה לא מעניין אותך (לכאורה), לא סרסור בנשים (לכאורה), לא פגיעה בדמוקרטיה, לא. החטא הנורא הוא לעבור מפלגות.

ועכשיו היא פרשה ואני מקווה בכל לבי שהיא באמת פרשה כי היא ראתה שהיא לא עוברת את אחוז החסימה, הבינה שאיחוד לא אפשרי והחליטה שחבל להמשיך ככה, שחבל לבזבז את קולות מצביעיה. אני מקווה שהיא לא פרשה כי נמאס לה, אני מקווה שהיא לא פרשה כי נמאס לה מהפוליטיקה הישראלית. אני מקווה שהיא לא פרשה בגלל שנמאס לה מהשוביניזם הנוראי בביקורת כלפיה. כן, שוביניזם ואפילו לא שוביניזם "מתוחכם" שמנסה להסתתר.

[youtube pxPgzC5KxDU nolink]

קשה יהיה לי לחיות במדינה שבה לציפי לבני נמאס. כי מדינה שבא לציפי לבני נמאס היא מדינה שבה אין מי שיילחם כמוה על מדינה יהודית ודמוקרטית. שאין בה מי שיצעק בכל מקום שאנחנו בדרך לאובדן הדמוקרטיה שלנו והצביון היהודי שלנו. שאין בה מי שיצעק שנפגעות זכויות ושאין שוויון. מדינה שבה לציפי לבני נמאס היא מדינה שאין בה אף פוליטיקאי שהעולם מחבק, אוהב ומעריך. מדינה שבה לציפי לבני נמאס היא מדינה שאין בה מבוגר אחראי. והמדינה שלנו חייבת מבוגר אחראי.

לבני היא המבוגר האחראי שלנו. היא זאת שנלחמה על זכויות הפרט, היא זאת שדיברה על פתרון שתי המדינות, היא זאת שהייתה קרובה להביא לנו הסכם שלום. היא זאת שמנהיגי העולם היו עונים לשיחות הטלפון שלה.

ציפי לבני בפגישה בקהיר עם חוסני מוברק (עמוס בן גרשום / לעמ)

אבל היא עשתה טעויות. היא החליטה לשים את המדינה לפני טובתה, והיא החליטה להשאיר את האגו בבית. טעות גדולה. איך אפשר בלי אגו? היא עשתה עוד טעות, היא החליטה לדבר על העמדות שלה. בלי לשנות אותן, בלי ליפות אותן, פשוט להגיד: זאת אני ואלה עמדותיי. מי מדבר על עמדות היום? למה זה טוב?

אבל הטעות הכי גדולה שלה הייתה העובדה שהיא אישה שהעזה לנסות לשבור את תקרת הזכוכית הביטחונית. היא העזה לרצות להיות בצמרת, לרצות להיות ראש ממשלה. ובניגוד לגולדה, שהמפלגה החליטה שהיא תייצג אותה, ציפי לבני לקחה את ההחלטה בעצמה. זה כבר היה מוגזם.

כן, היותה אישה הייתה "אישו" בפוליטיקה שלנו. אישה חזקה שרוצה להיות ראש ממשלה זה לא משהו שלחברה הישראלית קל לקבל. ואם הייתי צריכה הוכחה לכך שאני צודקת אז YNET נתנו לי היום את הכותרת שאומרת הכל: "יפהפיית המוסד שכמעט הייתה ראש הממשלה – דרכה של ציפי לבני". אני לא זוכרת שאמרו משהו על המראה של אף פוליטיקאי שפרש, לא על מופז, ולא על סער. ואני לא זוכרת שמישהו דיבר על "מגיש הטלוויזיה החתיך שנכנס לפוליטיקה", ויועז הנדל שהוא באמת אחד החתיכים במדינתנו, אך אחד לא ציין את זה. אבל שציפי לבני פורשת זאת כותרת ראויה. לא. אין קשר לזה שהיא אישה.

ציפי לבני התראיינה אמש בחדשות 12 ואמרה שיהיה לה קשה לשבת בטריבונה ולצפות. אני מקווה שהיא לא תגיע לטריבונה. אני מקווה שהיא תישאר על הספסל בינתיים.

אתמול, בנאומה, אמרה ציפי לבני שהיא צריכה לבקש מאיתנו סליחה. לא כך. אנחנו אלה שצריכים לבקש סליחה ממנה. היינו צריכים לצעוק חזק יותר יחד איתה, היינו צריכים לצעוק חזק יותר מאלה שצעקו מולה, היינו צריכים לצעוק לה חזק שלא תעזוב.

ציפי לבני עם מזכירת המדינה לשעבר, קונדוליסה רייס (צילום: משה מילנר / לעמ)

.

** הכותבת היא מרצה למדע המדינה ולשכנוע ועמידה מול קהל. יו"ר הועד המנהל של ארגון יום אחד- תיקון עולם, ארגון ההתנדבות הגדול בישראל. בעברה הייתה ממייסדי "קול אחד" בישראל והייתה בועד המנהל של התנועה. 

עדי בלדרמן
מרצה למדע המדינה ולשכנוע ועמידה מול קהל. יו"ר הועד המנהל של ארגון יום אחד- תיקון עולם, ארגון ההתנדבות הגדול בישראל. בעברה הייתה ממייסדי "קול אחד" בישראל וחברה בוועד המנהל של התנועה