מעט מדי מאוחר מדי

דו"ח המבקר על טיפול המדינה באלימות מין כלפי קטינים, משקף תמונת מצב שלא מאפשרת לישון בלילה. מה עובר על ילד שעבר פגיעה מינית ועל הוריו בימים שלאחר הגשת תלונה? לקרוא ולא להאמין

דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם אתמול והוגש ליו"ר הכנסת, עסק השנה בהרחבה בטיפול בעבירות מין בקטינים על ידי המדינה. התוצאות יגרמו לכל מי שקורא לתחושת מחנק בגרון. הנתונים קשים וצוטטו בהרחבה בכלי התקשורת: עליה דרסטית בדיווחים על פגיעה מינית בילדים, ביניהם ילדים בגילאי גן וגם תינוקות, כשרוב הפגיעות נעשות על ידי אדם בקרבה המיידית – אבא, דוד, אח או מכר של המשפחה. האנשים האלו ממשיכים להסתובב חופשי ולפגוע, כי בשבעים אחוז מהתיקים, לאחר החקירה מוותרת המשטרה או הפרקליטות על העמדה לדין.
אבל הנתונים היבשים לא נותנים לנו את הסיפור עצמו כמו שהוא משתקף מהדו"ח כי המבקר, בלי כוונה, לקח אותנו לסיור בתהליך ותמונה עצובה מתגלה שם. זה סיפור על אמא או אבא שהילד שלהם, בן ארבע או חמש מספר להם שנפגע מינית. ההורה הנסער מגיע עם הילד לתחנת המשטרה ושם, אף על פי שיש בישראל תשעה מרכזי הגנה לילדים המעניקים טיפול הוליסטי, מיומן ומקיף שנועד להפחית את הטראומה, השוטר לא יודע להפנות אליהם.

ילדה מפוחדת shutterstock_By Photographee.eu

אם ההורה מצליח דרך גוגל להגיע לאותו מרכז הוא יגלה שבגלל חוסר בתקן לחוקר ילדים, יש צורך לחכות שם שעות ארוכות. גם לרופא שיש לו הכשרה פורנזית צריך לחכות בגלל שהוא נמצא כרגע בבית החולים בו הוא עובד באופן סדיר. הילד בוכה וממילא חסר סבלנות. אתם חושבים ללכת כבר שבע פעמים לפני שאנשי המקצוע מגיעים לילד מתוח והיסטרי, מזיע ובוכה. זה כמובן לא עוזר שאנשי הצוות לא מפסיקים להתווכח ביניהם, להרים קול ולא להסכים על פרוטוקול הבדיקה. אם חשבתם שבדיקה פורנזית של איברי המין של ילד היא מלחיצה ולא נעימה, אתם מאוכזבים ונסערים כשמתברר שלא כל רופא בחדרים האלו מיומן מספיק בשביל לבצע אותה וכך אתם נאלצים להטלטל לבדיקה חוזרת על ידי רופא משפטי באבו כביר. הילד כבר היסטרי, הוא קטן ועברו יומיים, והוא לא ישן וגם אתם לא, אבל אתם עושים מה שאתם יכולים כדי להעמיד לדין את מי שפגע בו.
מרגיע אתכם לגלות שאתם זכאים לטיפול עבור הילד בחינם כדי למנוע התפתחות של טראומה ובעיות נפשיות, אבל אף על פי שהיה אמור לקום מרכז טיפולי באזור שלכם הוא לא קיים. תאלצו לנסוע רחוק כדי לטפל בילד אבל לא עכשיו, כי אין תורים, ואתם נאלצים לחכות כשהילד שלכם סובל מסיוטים, חזר להרטיב ולא מוכן ללכת לגן. טרם גובש נוהל לפיקוח על מרכזי הטיפול שכן קיימים, אבל אולי יהיה פיקוח עליהם עד שיהיה לכם תור.

ילד מפוחד עם דובי shutterstock By Ann in the uk

אתם מחכים לתוצאות בתיק ומדי פעם מתקשרים לחוקר ומתלוננים אבל נדמה ששום דבר לא זז. עוברות שלוש שנים עד העמדה לדין, עוד שלוש שנים לסיים את התיק ואז נפסקת לעבריין שנה של מאסר בפועל. אתם בני מזל שהוא הורשע בכלל, ככה אומרים לכם כל הגורמים, כך לפחות יהיה רשום כעבריין מין.
כיוון שלא ירצה לפחות שנתיים בכלא, הוא לא זכאי להיכנס לתכנית לטיפול בנטיות הפדופיליות ומשוחרר בחזרה לשכונה בלי שום טיפול. אף אחד חוץ מכם לא יודע שהוא עבריין מין ופדופיל וגם אין תכנית שיקום בקהילה לעברייני מין שהוא יכול להיכנס אליה במקום שבו אתם גרים. אם הוא רוצה טיפול תרופתי להפחתת הדחף המיני הוא לא מצליח לקבל אחד גם אחרי צעקות כי בקופת החולים שלו מתעקשים שהקופה לא מספקת. כיוון שיחידת הפיקוח על עברייני מין כל כך ענייה בתקנים, לא מפקחים עליו וכך הוא ממשיך לפגוע בילדים נוספים.
העליה במודעות וההצפה של פגיעה מינית לשיח מביאה לעליה תלולה בתלונות גם מילדים ובני נוער, אוכלוסיה פגיעה במיוחד לעברייני מין שרואים בה הזדמנות ואפשרות ומתמקדים בה, אבל המדינה אינה מצליחה להדביק את הביקוש לכל השירותים, גם כאלו שהתחייבה לספק. לכאורה, המקרים האלו רחוקים מאיתנו וקל לנו לחשוב שבבוא היום "יהיה בסדר" אבל תמונה קשה מצטיירת בשטח. כמי שעוסקת בנושא אני יכולה לומר שהנושא מדיר שינה מעיני, לא, זה לא מטבע לשון. אני שוכבת במיטה ערה וחושבת על הילד הזה שנפגע. אני יודעת שבמושב הנוכחי של הכנסת אני אוודא שגם נבחרי הציבור שלנו וגם משרדי הממשלה, יחשבו עליו לא מעט.
יעל שרר (צילום: עופר קידר)

 יעל שרר היא מנכ"ל עמותת אחת מתוך אחת