לא שמרטפות - חינוך!

בעקבות העברת מעונות היום לאחריות משרד החינוך - מה יש לעשות עכשיו על מנת שהתוכנית תצליח ולא תהיה רק מס שפתיים לקראת הבחירות?

14/07/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת ד"ר נירה ואלה, ראש המחלקה לגיל הרך במכללת סמינר הקיבוצים

מחאת העגלות ב- 2011 הובילה לחקיקת חוק חינוך חינם לגילאי 3 – חוק טרכטנברג. מחאת הסרדינים ב 2015 הובילה לרפורמת הסייעת השנייה בגני הילדים של גילאי 3-4. ועכשיו מחאת ההורים הצעירים 2019, מובילה להעברת מעונות היום בגילאי לידה עד שלוש לאחריות משרד החינוך. הללויה! זו הודעה דרמטית ומאוד משמעותית לחינוך בכלל ולגיל הרך בפרט. משמעותה היא שגילאי לידה עד שלוש צריכים חינוך ושהמסגרות החינוכיות בהם מתחנכים ילדים צעירים צריכות להיות תחת אחריות של משרד החינוך.

shutterstock_570751849By veryulissa

ראש ממשלת ישראל התחייב בהוראה זו לארגונים השונים שמפעילים מסגרות חינוכיות לילדים ולילדות צעירים, לצוותים החינוכיים, להורים ולילדים – זו התחייבות לאזרחי המחר. על מנת שהתוכנית תצליח ולא תהיה רק מס שפתיים לקראת הבחירות, עליה לכלול בראש ובראשונה התחייבות לאיכותו של כוח אדם – משמע, נשות ואנשי חינוך, גננות ולא מנהלות מעון! כאלה שקבלו הכשרה אקדמית במכללות מוכרות ולמדו ארבע שנים, שיכולות לתת איכות חינוכית-טיפולית. כולל התחייבות להכשרה מתמשכת, הדרכה חינוכית ופיקוח.

חשוב גם לקבוע תוכנית חינוכית-טיפולית לילדים בגילאי לידה עד שלוש, לקבוע מרחב פיסי מינימלי מוגן עבור כל ילד וילדה, להחליט על יחס מספרי הולם בין מבוגרים לתינוקות ולפעוטות ומספר תינוקות מקסימלי בכל יחידה חינוכית. בנוסף יש לכלול מחויבות לשילוב גורמי תמיכה וייעוץ בתינוקייה, בפעוטונים ובגנונים: יעוץ פסיכולוגי, ייעוץ פרא רפואי וכן הדרכה חינוכית בתחום הגיל הרך וקביעת תקני ביטחון ובטיחות.

עכשיו נדרשת השקעה מרובה של בניית תוכנית תקציבית -חינוכית מערכתית, תוך שילוב של מספר משרדי ממשלה ובכלל זה משרד החינוך, משרד האוצר, משרד הבריאות, הרווחה, הכלכלה והקליטה - כדי למזג את המערכת של שנות הינקות בתוך משרד החינוך. כדי שיהיה בה חינוך ולא רק שמרטפות! התוכנית צריכה להביא לשינוי משמעותי בתפיסת הגיל הרך, לשינוי חינוכי ממשי והבנה כי זהו הגיל המשמעותי והקריטי ביותר ליצירת חוויה של אמון, לבניית תחושת ערך, לפיתוח של אסטרטגיות למידה ועוד. תחילתו של שינוי זה צריך לכלול, כאמור, הכשרה של כוח אדם מקצועי.

shutterstock_1254020653By Oksana Kuzmina

צריך שינוי תודעתי, שיכול להציב אלטרנטיבה ראויה להורים ולילדים צעירים. שינוי של מעבר משפה של חשדנות וכוחנות, משפה של בילוש ומצלמות שעוקבות אחרי הנשים שמטפלות בילדים (לא, הן לא גננות!) לשפה של שותפות, של ברית בין ההורים לבין המחנכות. זו השפה הראויה של הגיל הרך. אקלים של אמון הוא תנאי בסיסי בחינוך בכלל ובגיל הרך בפרט. ראוי שהורים צעירים יגדלו את התינוקות והילדים שלהם באקלים של אמון וביטחון, מתוך התמסרות ומסירות, מתוך אכפתיות. בראשית החיים (וגם בהמשכם) צריך להיות קשר אנושי אמין, חם, אוהב.

השינוי התודעתי מחייב גם התייחסות אחרת לנשים שעובדות עם הילדים בגיל הרך. הוא מחייב שינוי בשכר. זו עבודה מקצועית, קשה פיסית ונפשית. זו שעתה היפה של הממשלה הזו לשנות את מעגל השחיקה והניצול. בעלות מקצוע יכנסו לעבוד בגיל הרך והן צריכות לקבל משכורת ראויה, שעות עבודה מותאמות, הדרכה וייעוץ והערכה שתבוא מיחסים אנושיים ולא מפחד ויחסי כוח. אלה עשויים לתרום לשיפור איכות החיים של ילדים והורים רבים, וגם לשיפור איכות החיים החברתיים של כולנו.

זו יכולה להיות יציאה לדרך חדשה, ארוכה, מאד מורכבת והדרגתית שקברניטי המדינה צריכים לעשות אותה יד ביד עם נשים רבות, עם אמהות ואבות צעירים בלי לפחד, בלי לנצל את תמימותם של ההורים או את חוסר האונים שלהם לפעמים. המערכת החינוכית האיכותית - היא זו שתשמור על הילדים, על ההורים ועל נשות המקצועי.

דרוש שינוי בסדר העדיפויות שלנו. שריפת המתעללת התורנית לא תועיל פה. אני מקווה שהעברת הגיל הרך למשרד החינוך יהיה אקט ממשי ולא מס הרגעה למפגינים. הורים, אנשי ונשות מקצוע צריכים לשלב ידיים, ליצור ברית אמיצה כדי שיחול שינוי משמעותי בגיל הרך.

נירה ואלה צילום רונית עדן

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה