TI: עם הראש בתוך המים

TI היא שיטת לימוד ייחודית המבטיחה יכולת שחייה לאורך זמן. רונית הבר באה כדי לזוז יותר, לנשום יותר ולהאריך את התנועות שלה בתוך המים - והבינה למה כל מי שכבר נחשף לשיטה הזו נשבה בקסמה

30/04/2013
רונית הבר קבלו עדכונים מרונית
  • בדואר
  • RSS

יושבים? בטח יושבים, אם אתם קוראים את זה. גם אני יושבת. יושבת רוב יום העבודה מול המחשב או בפגישות, יושבת לאכול, יושבת מול הטלוויזיה ומקפלת כביסה, יושבת מידי פעם עם הילדים על השיעורים, יושבת עם הקפה במרפסת או עם חברה בבית קפה, ויושבת באוטו, כמובן, איך שכחתי את האוטו... כך שחישוב גס מביא אותי בקלות ל-10 שעות ישיבה ביום. איפה זה ואיפה 10,000 הצעדים המומלצים ביום? ואני לא מדברת על לשרוף קלוריות או להתחטב חס וחלילה. אני מדברת על כך שהגוף שלנו לא תוכנן לכל כך הרבה שעות של ישיבה ולכן 80 אחוז מהאוכלוסיה סובלים או יסבלו בשלב כזה או אחר מכאבי גב, פריצות דיסק ושאר צרות.

אני נמנית על החלק שכבר סובל. פריצת דיסק שהפתיעה לפני כמה שנים וערערה לי את הבטחון בגוף, הכניסה אותי למשמעת תנועתית ומודעות גופנית מוגברת. בלי ריצה ובלי רכיבה על אופניים (שאינם בריאים במצבי) ועם הרבה סלידה ממכוני כושר ומפעילות גופנית נמרצת בכלל, אני מתחברת פעמיים בשבוע לשיעורי "מחשבת הגוף" בהם אני מניעה את הגוף בתנועות נכונות, מדויקות, מעגליות ורכות ובנוסף נהנית ממפלט מדידטיבי שנותן שעת שקט למוח.

אבל זה לא מספיק. הגוף משדר שהוא רוצה את הצעדים החסרים, משתוקק להם, לתנועה. בפעמים המועטות מידי שבהם אני מצעידה אותו, הוא תמיד אומר תודה. אבל הליכה משעממת מידי. אז חיפשתי משהו אחר, נוסף, ספורט שגם אהנה בו וגם אזיז את הגוף נכון, ושיתן לי הרגשה של מאמץ בלי יותר מידי מאמץ. קפצתי לבריכה.

השקט, הרטוב ואפילו ריח הכלור קוסמים לי. אבל למרות שכל-כך רציתי כבר להתמכר למשהו (וכנראה שבאמת חסר לי האלמנט ההתמכרותי במוח), זה לא קרה. על אף שלא ראיתי את עצמי ואף אחד מהקשישים ששוחים לידי לא העיר על כך, היה ברור לי שהסרבול התנועתי שאני מפגינה די מביך. בראש חלמתי על תנועות יפות, ארוכות וחזקות ובמציאות, נו,הרגשתי כמו היפופוטם.

בטיימינג מושלם הוצע לי להשתתף בקורס TI, שיטת לימוד ייחודית המבטיחה יכולת שחייה לאורך זמן. לכאורה זה נראה בדיוק מה שנחוץ לי – המאמץ שהשקעתי בתנועות עייף אותי והכוח נגמר לי אחרי 20 דקות. מצא חן בעיני הרעיון של הרבה תנועתיות עם חיסכון באנרגיה כי להעלות דופק או לשרוף קלוריות זה לא מה שאני מחפשת.  אם אוכל לשחות למשך זמן רב יותר ואוכל לעשות את זה יפה וזורם, הגוף ירוויח תנועתיות.

לרגע היה נראה שהלחץ היומיומי יכריע, הרי אין לי אוויר, הג'ינגול הסיזיפי האינסופי בין עבודה-בית-ילדים-וסידורים פה ושם לא משאיר דקה פנויה לדחוס לתוכה אפילו רמז לפעילות נוספת. מכל עבר דירבנו אותי בטענה המנצחת שזו המתנה הכי טובה שאוכל להעניק לעצמי כי מסתבר שכל מי שכבר נחשף לשיטה נשבה בקסמה. וכך מצאתי את עצמי בשיא החורף קופצת למים (הכאילו) מחוממים יחד עם חבורת גברים, שחיינים מדופלמים.

השיטה שבשמה המלא נקראת Total Immersion ובעברית "טבילה מוחלטת" הומצאה לפני כ-25 שנה ע"י מאמן השחיה טרי לוכלין שחיפש את הדרך לשפר את ביצועי השחיינים שלו ומצא שהמפתח טמון באסתטיקה של התנועה. השלב הבא היה שכלול הדרך שתוביל לא רק שחיינים מקצעיים אלא גם חובבנים כמוני להצלחה. השיטה שפיתח מבוססת על התבוננות בכלי שיט, כלומר הארכה של הגוף ע"י התנועות תוך חיכוך מינימלי עם המים.

לשם המחשה, כשרובנו שוחים חתירה כל חזית הגוף נוגעת במים, מה שמעכב אותנו ודורש יותר אנרגיה בהתקדמות. לפי שיטת TI הגוף נמצא בזוית קלה למים ותנועות ההתקדמות הן "דגיות" יותר כשסיבוב האגן הוא זה  שמקדם ודוחף אותנו קדימה. מרכז הגוף הוא השחקן הראשי וכמו שיודע כל מי שהתעסק אי פעם בהחלמת הגב, זהו הבסיס החשוב ביותר.

שיטת הלימוד מבוססת על פירוק תנועות השחייה ובנייתם מחדש וההתקדמות היא מהקל אל הכבד. כך שבשיעורים הראשונים הייתי על הסוס, או רכבתי על הלויתן. ממילא לא היו לי הרבה הרגלים וקבעונות להיפרד מהם - הגעתי במצב מאד ראשוני אחרי שלימדתי את עצמי חתירה תוך חיקוי התנועות של הילדים שלי, כך שלפרק הכל וללמוד מההתחלה התאים לי מצוין. הגברים, לעומתי בשלבים האלו היו אבודים. היה עליהם לזנוח באחת את כל פאר הכתפיים הרחבות והחזקות לטובת חזרה מונוטונית ואיטית על תנועות בסיסיות חדשות. איטי ומונוטוני זה בדיוק אני. לדאבוני, די מהר הפערים הצטמצמו כשכולנו משננים, תוך כדי תנועה את הדימויים החוזרים של פסי רכבת שאסור לסטות מהם, שרוול שהידיים נכנסות אליו וחוט שקושר בין הפופיק לרצפת הבריכה.

כל עוד עבדנו על התנועות בנשימה אחת לאורך הבריכה, מצבי היה מעולה. הבעיה האמיתית צצה בפינאלה  כשהיה צריך לחבר הכל לסימפוניה מתוזמרת ולהוסיף לזה נשימה בכל תנועה שניה. הקואורדינציה כשלה. הפעם ה"אין לי אוויר" היה לגמרי לא מטאפורי. פה נכנסת לתמונה הרוטינה שאין ממנה דרך חזרה – התעקשות על אימונים ודיוק בטכניקה ולאט לאט האויר נכנס למקום הנכון.

וחכמת זן קטנה לסיום: במים או מחוצה להם, אם אין לכם אויר תתעקשו לקחת אותו. זה עושה מקום לעוד אויר.

צילומים: תומר אבני.

>> למידע נוסף על שיעורי ה-TI, הכנסו לאתר הרשמי




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה