בחירות 2019: קמפיין ההסתה נגד אנשי התקשורת

במציאות של 2019, מנהיגים מרגישים בנוח ללכת על ראשם של עיתונאים. זה שמחזיק בשלטון משמיץ את אנשי התקשורת, מסית נגדם ובכך מסכן לא רק אותם, אלא את הדמוקרטיה

דמיינו מצב: שליח דופק על הדלת שלכם, אתם פותחים ואז מגלים שהוא בא להגיש לכם צו זימון לבית משפט. אז, כשעברתם בכתום שהיה כמעט אדום, הייתם בטוחים שאף אחד לא ראה. מסתבר, שבמקום היו מצלמות אבטחה ועכשיו השליח מגיש לכם את צו הזימון לבית המשפט. האם תשלפו אקדח ותירו בשליח? האם תרסקו את גולגולתו באבן גדולה? האם תפרסמו פוסט בפייסבוק שבו תטענו שהשליח הוא בעצם עובד גם עם הקרן החדשה, הינו אחיין של ג'ורג' סורס ובן-דוד של נוני מוזס ושהמטרה שלו היא להפיל את שלטון הימין בישראל? מובן שלא. אפשר שתכעסו על המצב הביש אליו נקלעתם, תשאלו את עצמכם "למה זה קורה לי", אבל מחשבה על רדיפה ממוקדת לא תעבור אצלכם בראש, כי השליח לא אשם בכך שעברתם בכתום-אדום בניגוד לכללי התעבורה. את ההיגיון הפשוט הזה מסרבים לקבל במפלגה אחת בישראל שלימים הפכה לכת של ממש. סוגדים שם למנהיג העליון, הודפים כל מילת ביקורת נגדו ורודפים את מבקריו באותה האדיקות של שבה הכנסייה הקתולית רדפה את אלה שהטילו בה ספק בימי הביניים. האופוזיציה, המשטרה, הרמטכ"ל, המפכ"ל, עובדי המעון שהעזו להתלונן, ארגוני זכויות האדם, סופרים, שחקניות, זמרים וכמובן – איך לא – העיתונאים.

שלטי חוצות ודף פייסבוק שמוקדש להסתה נגד עיתונאים, בחסות הליכוד (צילום מסך)

בבית הספר לימדו אותי שהעיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. כלב השמירה – כדאי שיהיו לו שיניים חדות, שכן הוא אמון על שמירת הבית מפני גנבים ושודדים שבדרך כלל באים לפרוץ כשהם חמושים היטב. בעלי הבית צריכים לשמוח על כך שיש מי שמגן על ביתם. לא כך בישראל של שנת 2019. בעצם, המגמה החלה עוד קודם, בשנת 2009. מהבחינה הזאת אין שום הבדל. אילו ראש הממשלה בנימין נתניהו היה משתתף באתגר #10 שנים של פייסבוק, התמונה הייתה נראית כמעט זהה – הוא רדף את התקשורת גם אז, לפני עשור, וממשיך לרדוף ולהסית נגדה גם היום (נתניהו דווקא השתתף באתגר, אך שכח להזכיר את עניין ההסתה נגד התקשורת הישראלית). רק שהפעם ההסתה מעלה הילוך. הפעם מלחכי הפנכה שמסביבו לא הסתפקו בהאשמות שלוחות רסן ובגידופים. הפעם הם הלכו על ראשם של העיתונאים – תרתי משמע. הראשים של גיא פלג, אמנון אברמוביץ', רביב דרוקר ובן כספית עם הכיתוב "הם לא יחליטו" דומים להפליא לקמפיין של ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, נגד "השטן הגדול" – ג'ורג' סורוס. רק נקודה אדומה על המצח שלהם חסרה, אבל מי שרוצה לפגוע בעיתונאים ולעשות להם דה-לגיטימציה יודע לאן לשלוח את החיצים. הם גם ככה על הכוונת.

כשעלינו ארצה ממוסקבה בשנת 1991 הייתי בת 14 וכבר ידעתי אז שאני רוצה להיות עיתונאית. גדלתי בתקופת הפרסטרוייקה, והעיתונאים שהלכו וקילפו וחשפו מידע חשוב לגבי העבר של המדינה בה נולדתי, היו הגיבורים שלי ושל בני דורי. הם נברו בארכיונים, חשפו סיפורים מזעזעים על רדיפות של "אויבי המשטר", שביניהם היה גם סבי- מנהל בכיר במפעל צבאי, יהודי, הוא הושמד יחד עם מיליוני אזרחים אחרים על לא עוול בכפו. רוצחיו האשימו אותו בכך שפעל נגד המשטר והיה "בוגד" למרות שהשתייך למפלגה הקומוניסטית וכנראה שהאמין באידאולוגיה שלה בלב שלם. לא היה מי שידווח על זה או על זוועות אחרות, כי לא הייתה תקשורת חופשית במדינה עד אשר החלה הפרסטרוייקה.

ח''כ קסניה סבטלובה, תמיד ידעה שהיא רוצה להיות עיתונאית (לשכת ח"כ קסניה סבטלובה)

כשהודעתי למשפחתי בערך בגיל 12 שאני רוצה להיות עיתונאית, סבתא שלי, ששרדה את הרדיפות הנוראיות של שנות השלושים, את מלחמת העולם השניה ואת "פרשת הרופאים" של שנות החמישים, אמרה לי בחשש "אני נגד. רוצחים את העיתונאים כי הם מדווחים על המציאות, על האמת". עשרות עיתונאים נהרגו מאז במדינה ההיא בנסיבות שונות ומשונות. האמת שלהם הפריעה למישהו. כרגיל, סבתא שלי צדקה.

היום בשנת 2019 לא רק בישראל, אלא גם בדמוקרטיות אחרות המנהיגים, הנשיאים וראשי הממשלה מרגישים בנוח ללכת על ראשם של עיתונאים. בהונגריה, פולין, ארה"ב ועכשיו גם בישראל עיתונאים מושמצים על ידי ההגמון, זה שמחזיק בשלטון וזה שמקבל מטבע הדברים הכי הרבה תשומת לב תקשורתית וזמן אוויר. אלה שאין להם שום בעיה לשדר את המסר שלהם לאומה – גם באמצעות התקשורת הרגילה וגם באמצעות המדיה החדשה – בוחרים לפגוע במכוון בשליח, זה שמעז לעדכן את הציבור על מעלליהם, על הסודות האפלים והכמוסים שלהם. עושים להם רצח אופי, והחשש לביטחונם והחיים שלהם הופך לממשי. זה מצב חריג ומדאיג במיוחד שמאיים על הדמוקרטיה של כולנו – שמאל, מרכז וימין. לכן חייבים להגן על עיתונאים, גם כשהחשיפות שלהם מרגיזות את הפוליטיקאים, גם כשהם נוברים במחסנים האפלים של סודות. חייבים לזכור שאור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. תניחו לשליחים, תתמקדו בעיקר.

קסניה סבטלובה
ח"כ לשעבר מטעם "המחנה הציוני", מומחית למזרח תיכון ואיסלאם. חברה בועדות החו"ב (מ"מ) והעליה.