בליינד דייט

Blind-date1
איזה חתיך הורס!
מור? הוא שאל כשניגש אליה. אמיר, אמר והושיט את ידו. הוא התיישב מולה וחייך. הרבה יותר יפה מהצילומים שראתה באתר ההכרויות. אמיר הלוי. שם של טייס. היא לא האמינה למזלה הטוב כששלח לה בקשת הכרות. היא כבר בת שלושים ושש וזה כמה שנים רשומה לכל האתרים. יצאה לעשרות פגישות עיוורות שלא הניבו יותר משתים שלוש פגישות וזיון מאכזב אחד.
השולחן התחיל להתמלא מבחר סלטי הבית אבל היא היתה מרותקת לבחור שישב מולה. היא טבלה פרוסת לחם במטבל וטעמה. לא רע. אמיר כבר הספיק לטעום את כל הסלטים וכמעט חיסל את מנת לחם הבית.
הזמינו דג לוקוס בחמאה ויין לבן. הוא לא הפסיק לדבר. סיפר על העבודה שלו כמהנדס תעשיה וניהול. עבודה שוחקת של 10 שעות ביום. אוליי הוא יעשה הסבה. חולם לפתוח בית קפה מיוחד. כזה שיהיה מוקד עליה לרגל.
מור ואמיר הלוי…. מ.א.ה. הפעם זה חייב לקרות. היא מרגישה את זה. הוא האיש שלו חיכתה כל החיים.
סיפרה על התלמידים שלה בכיתה. מחנכת כיתה חי"ת ומורה למתמטיקה. סיפרה על הבר החדש שנפתח בקרבת ביתה. המון סלבריטאים כבר פגשה שם. סיפרה על האהבה שלה לטיולים ולמוזיקה.
דיברו על סרטים, על אומנות, על ספרים. ממש נפשות תואמות – חשבה. איך זה שאף אחת לא תפסה אותו עד היום. עד גיל ארבעים התפרפר, הוא אמר, עשה חיים, אבל עכשיו החליט להתמסד. הוא מחפש מישהי רצינית. ואולי, בעוד כמה שנים, ירצה גם ילדים.
הם שילבו ידיים משני צדי השולחן והקישו כוסות כשדלת המסעדה נפתחה ורוח קרה נשבה פנימה. הוא ראה שהיא מחווירה ומוריקה. זה בטח הדג. הרגיש שיש לו טעם קצת מוזר וגם לו יש כבר כאב בטן. הכול בסדר? שאל . הוא שמע מאחוריו מלמולים כועסים בקול גבוה, כשילד כבן ארבע רץ לעבר השולחן, טיפס על ברכיה וקרא בשמחה: אמא!

מה שכולם רואים (או שלא)
שמי דפנה פילובסקי. יצאתי לפנסיה לפני כמה שנים ומה כבר אפשר לעשות בפנסיה? להתנדב, ללמוד, לטייל בארץ ובעולם, לצייר... וזהו? אז זהו שלא. אפשר גם להסתובב ברחובות ולכתוב על מה שכולם רואים (או שלא)