7 דברים שאמניות פריזאיות לא זזות בלעדיהם

מה עושות האמניות הפריזאיות? בדיוק אותו דבר רק בהבדלים מקומיים. הנה רשימה של 7 דברים שאמנית פריזאית לא תתחיל ליצור בלעדיהם

סופרים ואמנים רבים מגיעים לפריז כדי למצוא את ההשראה, ליצור ולכתוב. הם שוכרים למשך חודש חדר קטנטן בבית מלון ברובע מבוקש, מתעוררים בבוקר, יוצאים מהמיטה, מכינים במכונת הקפה משקה חזק ומתיישבים סמוך לשולחן הקטן שהמלון העמיד לרשותם כדי להתחיל לעבוד. יוצאים מתהליך של חודש כזה ספר פרוזה או שירה או תערוכת אמנות ועוד ועוד כי פריז היא עיר של אמנים. מארנסט המינגווי ועד פבלו פיקאסו, מקולט ועד פרנסואז סגאן, כולם השתמשו בפריז כדמות הראשית ליצירה שלהם, להשראה שלהם, למוזה.

מה עושות האמניות הפריזאיות? בדיוק אותו דבר רק בהבדלים מקומיים. הנה רשימה של שבעה דברים שאמנית פריזאית לא תתחיל ליצור בלעדיהם:

1. חדר משלך

 זה לא רק שם של רומן מאת וירג'יניה וולף אלא גם מהות החיים של כל צעירה צרפתיה. כי כל צעירה צרפתיה מחזיקה כזה, חדר משלה בו היא גרה, חיה, ישנה, אוכלת, עושה אהבה ובעיקר כותבת בין אם היא סטודנטית או אמנית. החדר הזה הוא לרוב דירת סטודיו צנועה ומיניאטורית עם ריצפת פרקט בהירה ומקורית וחלון שמשקיף על פריז, לטובת בהייה מלאת השראה.

2. בקבוק אלכוהול שאת אוהבת במיוחד

בכל פעם בה הפריזאית האמנית נתקלת במחסום כתיבה או יצירה, היא פונה אל החברה הטובה שלה ושל האמנים הצרפתים הגדולים: "הפיה הירוקה". אותה פיה מפורסמת היא משקה האבסנט, תמהיל צמחים שיצא מהחוק לאחר שגרם להזיות ואף למוות. בביקור הנוכחי שלי בעיר גיליתי את הנוסח החוקי של משקה ההשראה. גם המשקה הוא של פיה וגם כאן מדובר בגרסה ירוקה- מדובר במשקה השרטרז, עשוי מ-130 עשבי תיבול, משקה שהומצא על ידי הנזירים של המנזר שפעל לפני מאות שנים בגני לוקסמבורג בפריז. בכל מיקרה, כשפריזאית נתקלת ברגע חסר השראה, היא פותחת בקבוק ומרימה כוסית.

חדר בפריז צילום מאיה גז

3. פסנתר או שולחן כתיבה

אין חגיגה בלי עוגה ואין יצירה בלי פסנתר עתיק או שולחן כתיבה מתנדנד, ועייף עשוי מעץ. כמה שיותר ישן, עם כמה שיותר שימושים קודמים ואופי -ככה יותר טוב. הסוד הוא בפשטות. לא תמיד תכתוב האישה הכותבת הפריזאית על מחשב. הסופרת הבלגית אמלי נותומב שמתגוררת כבר שנים בפריז סיפרה לי כשנפגשנו שהיא קמה ב-4 לפנות בוקר כדי לכתוב במחברת פשוטה ובעיפרון. היא כותבת את הספרים שלה כל יום במשך ארבע שעות על שולחן כתיבה ישן ורק אחר כך מתחילה את יומה כאישה נורמטיבית.

4. זוג ערדליים חמות

הפריזאית האמנותית מבלה שבועות וחודשים בחדר האינטימי שלה ולרוב היא לא עושה זאת ברגלים יחפות. היא מתעוררת בבוקר, מתלבשת כמו מי שעומדת לצאת לעבודה ועוטה על כפות הרגליים ערדליים חמות, רכות ומנחמות בחורף, שעושות את כל ההבדל. פריזאיות גותיות נועלות דוקטור מרטנס שחורות ועובדות בסגנון הארד רוק. בכל מיקרה, אף אחת לא מסתובבת פה יחפה.

5. ספר מעולה (עדיף ספר שירה)

 יחד עם האלכוהול מסעיף 2, האמנית הפריזאית עושה הפוגות עם ספר אהוב במיוחד. ברוב המקרים מדובר בספר שירה שמטעין את ההשראה ומאפשר לה לנוח עם מילים חכמות שמתחרזות היטב- מילים שכתבו נשים אחרות חכמות ממנה (תמיד הן חכמות ממנה ותמיד היא מספיק בטוחה בעצמה להודות בזה). ספר השירה שהיה מונח על השידה סמוך למיטה שלי בפריז היה "ההרהורים" של ויקטור הוגו. בכל ערב קראתי שיר אחד ואכלתי פרלין שוקולד אחד ממש מעולה כדי להירדם עם מלים טובות וחלומות שוקולדיים.

מאיה גז צילום: גלעד רדט

6. צפיה בסרט האהוב עליך באותו הרגע

בסופי שבוע או ברגעי משבר צופה האמנית הפריזאית בסרט החביב עליה. היא עושה זאת בבית הקולנוע או על מסך המחשב (אמניות לא מחזיקות טלויזיה, זה מאוד לא אמנותי). אחד הדברים הראשונים שעשיתי בפריז היה מנוי חופשי-שנתי לקולנוע. כאמור, לא החזקתי בטלויזיה ולפחות פעם אחת ביום צפיתי בסרט אחר. חזרתי לקולנוע לצפות שוב ושוב בסרטים טובים שאהבתי במיוחד, לעתים יום אחרי יום. בפריז בתי הקולנוע פועלים משעה תשע בבוקר ועד חצות ללא הפסקה ובכל רגע נתון מקרינים (ומסריטים) בעיר סרט חדש. צריך רק לבחור. בקיץ 2003, בשרב הגדול, הקולנוע היה המקום היחידי בו היה מזגן. ישבתי שם כל יום כל היום וצפיתי בסרטים חדשים.

7. יד של אהובך או אהובתך נוגעת במורד גבך

 אחרי שאני עושה זאת כבר שנים רבות אני יכולה להודות- כתיבה היא עבודה בודדה. מילה אחר מילה, משפט אחר משפט, פסקה אחר פסקה, עמוד אחר עמוד, עוד טקסט, עוד עבודה, עוד מסה ועוד ספר. הימים עוברים ואת מעבירה אותם עם עצמך. פריז היא עיר נהדרת לבלות בה לבד, להיות עם עצמך, לחשוב, להרהר, לשוחח עם חברים ואפילו לבלות. ובכל זאת, חייבת להודות, שאין כמו להרגיש את חום כף ידו של בעלי במורד הגב בסוף יום של כתיבה. מגע של כף יד שמסמל אהבה וגם הרבה תמיכה. המעצב איב סן-לורן ניסח זאת הכי טוב: "זה הבגד היפה ביותר שאותו תלבש אישה".

** הכותבת היא ד"ר מאיה גז, מומחית לצרפת ולתרבות צרפת, מרצה וחוקרת באוניברסיטת תל-אביב ובמכללת הדסה בירושלים. להרצאותיה על צרפת ניתן לכתוב לה ל- mayaguez.co.il  סדרת ההרצאות החדשה שלה "פרנקופיליההסודות הצרפתיים" תתקיים במכון אבשלום החל מ-7.3 בשעות 19:30-18:00.

מאיה גז
ד"ר מאיה גז מנחה את סדרת ההרצאות "הסודות הצרפתיים" על סגנון החיים והתרבות הצרפתית