קנאה וכניסה לכושר

בחורה עם מחשב נייד

בריכה

הבוקר יצא לי לקנא ולהתלהב מבחורה צעירה ושזופה שרצה לידי

כל טיפת זיעה החמיאה לסומק הטבעי שלה.

ואני הייתי תפוסה ותקועה מאימון האתמול, על כל אימון מוצלח אני חווה אימון פחות מוצלח, אחד כזה שעייף מהאימון החזק שלפניו. כמו אתמול- אתמול היה אימון חלש. חוסר האנרגיה היתה מובנת לי, עוד לא התאוששתי מהאימון של שבת. ולכן הציפיות היו נמוכות בהתאם.

האם אני מתוסכלת? ברור, אבל קצת פחות כשאני מבינה שהמחיר לאימון חזק הוא כמה ג'ובות של אימונים פחות שווים.

ומה עשיתי עם הקנאה? הרצון לפרגן לעצמי מבלי להמשיך להרגיש פספוס?
נכנסתי לרכבת עם רצון לתקן את התחושות שנוצרו.
סובבתי את הכתפיים, האגן, מתחתי את הצוואר והרגליים. שמעתי מוזיקה שאני אוהבת, רקדתי (עם הראש) ונהניתי מלהרגיש איך הגוף שלי חוזר להרגיש טוב.

למה השקעתי עכשיו זמן לכתוב את כל זה?
כי אני לא מעט משוויצה באימונים שלי בפוסטים. ואם אתם מקנאים או מתעצבנים מהפוסטים שלי אני מבינה אתכם. כמו כן, זאת לגמרי בחירה שלכם לאן לנתב את הרגשות שלכם.

אתם יכולים לנתב את הרגש לקורבנות….. היא מעצבנת אבל "אין לי זמן" או "אין לי כוח"

אתם יכולים לנתב את הרגש ללקיחת אחריות. כיף לי לעשות כושר והגיע הזמן שלי לבחור בעצמי

It's about time!

אם אתם צריכים תוכנית אימונים, אימון אישי, אימון משפחתי או קבוצת כושר אנרגטית – אני כאן בשבילכם