עדי טלמור, נפרדת מאיש יקר שרק את קולו הכרתי

מתוך YNET:
איש גלי צה"ל עדי טלמור הלך לעולמו
עדי טלמור, מוותיקי התחנה הצבאית ובכירי הקריינים, בחר לסיים את חייו בגיל 58, לאחר שהתגלה בגופו גידול סרטני: "לא נשלם, אבל תם", כתב במכתב שהשאיר.
כתבתי כמה מילים.

בחורה עם מחשב נייד

חוזרת מיום חם מידי של אוגוסט בחוץ, פותחת את הרדיו.

נדהמת –  מקשיבה לידיעה על מותו של עדי טלמור.

נדמה כאילו רק לפני כמה ימים שמעתי את הקול המוכר והמרגיע מגיש את מבזק החדשות בגלי-צה"ל.

משהו בסיפור נגע בי במקום כל-כך רגיש.

התקשרתי לאמא שלי לשתף, היא ישר שאלה מאיפה הכרתי אותו. אמא, אני מסבירה לה דרך הדמעות, לא הכרתי אותו אישית, אך כמעט כל יום צפיתי בו ב"ערב חדש", הרי את לא פיספסת אף יום. חוזרים בארבע ורואים ערב חדש.

כשקראתי כיצד אירגן הכל בצורה כל כך שיטתית לפני שהלך באומץ בלתי-רגיל אל מותו, לא יכולתי שלא להתמקד בבקשתו. הוא דרש שיגידו סרטן. לא המחלה ולא מצב חשוך מרפא ולא סיפורים. היה לו חשוב שיגידו, שיקראו לילד בשמו הנורא.

הייתי רוצה לבקש שהמחלה הקשה הזו תעבור מן העולם, והלוואי ויכולתי לעשות משהו שזה יקרה כבר מחר.

הייתי רוצה שהמחלה הזו תהיה רק שם של חיה, או מזל אסטרולוגי, ושמה יהיה נתון בפנתיאון המחלות האלו שנדמה שכבר שכחו מהן בחלקו הגדול של הגלובוס: דבר, צרעת, אבעובועות שחורות ועוד ועוד ועוד.

הייתי רוצה שהמחלה הזו תיעלם פשוט כך, המחלקות האונקולוגיות וההמטולוגיות של בתי החולים ברחבי הארץ מלאות באנשים שסובלים. חלקם ימשיכו לסבול עד הסוף.
מיותר מידי אנשים אני כבר נפרדתי, ועדיין אני מתגעגעת אליהם.
עכשיו נפרדת מאיש יקר שרק את קולו הכרתי.

יהי זכרו ברוך,

איש אמיץ שלא אשכח את קולו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4106039,00.html