סיור בירושלים – חלק ב' אתנחתא

בחורה עם מחשב נייד

אתנחתא

בתי הקפה האהובים עלי בירושלים הם בתי הקפה הקטנים יותר שמציעים אווירה לא מחייבת ולא מתאמצת. בתי קפה המבינים לליבם של סטודנטים, אנשים עובדים, עצמאיים שרוצים להגיע עם המחשב הנייד ולעבוד בשקט, מבוגרים, שכירים ומשוגעי העיר שעבודתם האחת והיחידה היא להטריד את יושבי המקום. שאינם מתיימרים להיות תל אביביים או מלכודת תיירים גדולות.

בירושלים, ישנם מספר בתי קפה בעלי אופי סוציאלי. למשל, בתי קפה, ה"בולינט", "ברטה" " בצלאל" "השכנה" ו'תמול שלשלום' האהוב הנמצא בסמטאות נחלת בנימין המציע אווירה חמימה לצד מלצרים בעלי מוגבלויות המשרתים את יושבי המקום באדיבות עם ניצוץ של הצלחה ושייכות בעיניים.

תמול שלשום נבנה כמו בתי קפה ומסעדות רבות בתוך מבנה ירושלמי עתיק, או בית ערבי שכמעט ולא עבר שינויים, והוא מציע חצר ציורית, תאי ישיבה בסגנון אתני תחת חלונות קשתיים גדולים וחלונות מעוטרים בסורגים מפורזלים שעליהם מטפסים קיסוס ועלי פרא. האווירה חשוכה מעט אך מוארת במנורות בסגנון מרוקאי ירקרק.

אני מתלבטת בין הבולינט לתמול שלשלום ובוחרת בבולינט שמציע, מלבד תפריט ידידותי גם מסיבות צהריים אליהם היינו נגררים (פעם שהיינו צעירים ומחירי האלכוהול היו שפויים) בימי שישי לוהטים ושומעים את די' גיי אייס ונטורה מנגן לנו את ברלין ברחובות בן יהודה.

בבית הקפה, המלצר עם הראסטות, שאגב, עדיין לא היה בהודו, מגיש לי תפריט ואני בוחנת אותו בקמצנות. בית הקפה מציע לי דיל של בגט עם גבינה צהובה, סלט בשם "יהודה" וקפה הפוך במחיר סביר למדי – אני בוחרת בדיל המפתה. אני מחפשת עיתון ומוצאת ספר שבית הקפה מציע ב 10 שקלים. אני קוראת את אחורי הכריכה ודעתי מוסחת מהטיפוסים השונים שעוברים ופוקדים את המקום.

אני לוקחת את הזמן לבחון קצת את התנהלות בית הקפה, כי תמיד דמיינתי שכשאפרוש בשיאי ארצה לפתוח מקום קטן המציע עיון במגזינים ובקומיקס, לצד קרפלך חמים, בירות ומיני מאפים חורפיים מפנקים. בבית הקפה הקטן הזה, המלצריות מתגודדות סביב הברמן שנראה די עייף מהמשמרת ורק רוצה לחזור לנעלי בית מסוג "קיפי" הממתינות לו בדירתו אותן יביא לו בוודאי הכלב שאימץ ביום האימוץ שהתקיים לפני חודש בגן הסוס. המנהל הצעיר שנראה גם הבעלים של המקום לא נח לרגע, ומנסה להפריד ולמשול ולדאוג כי המלצרים יפיקו את המרב מהשעות והדקות בכל זמן העבודה עליו הוא משלם להם.

המוסיקה במקום נעימה והרמונית והיא משתלבת עם האיש החרש אילם שמגיע עם מחזיק המפתחות ומניח אותו בתקווה על שולחנן של שתי נשים שעסוקות בריכול אינטנסיבי. המוסיקה תכה ברומנטיות בזוג שאוחז ידיים באופן זמני ונלהב כי הם בחודש הראשון למערכת היחסים שלהם, ובחבורת הבנות המצחקקות אחת יותר חזק מהשנייה ב חברתי פלסטי כזה שיבלוט וידגיש את נוכחותן. בהמשך הקצב מתחלף לקצב מהיר יותר כששתי בחורות מעודכנות אופנתית יוצאות בבגדי סבנטיז בגווני צהוב לימון מחנות יד שנייה שנפתחה ממול לבית הקפה.

 בחוץ כבר חושך, ואני שמה עוד קצת רוטב בסלט שלי, וגומעת בשקיקה את הקפה. "הכל בסדר?" שואלת המלצרית? ואני נזכרת איך ישבתי בגיל שש עם סבתי וארבעת בנות דודתי בקפה רימון הסמוך לאחר טיולים נמרצים עם סבתא ברחובות ירושלים, בו כל רחוב היה קסום, כל שעה הייתה פעילה וכל רגע היה חשוב.

סבתא הזמינה מילקשייק לחמישה והמלצרית שכנראה לקתה בטמטום רגעי הגישה מילקשייק שבתוכו חמישה קשים. סבתא, שהייתה מלאת גאווה נפגעה בקרביה באותם רגעים קשים ומיהרה להעמיד אותה במקומה והריצה אותה חזרה למטבח להביא לנו חמישה מילקשייקים חדשים בהחלט!

כאשר המלצרית האומללה שאלה דקות ארוכות לאחר מכן אם "הכל בסדר?" סבתא השיבה "ממש לא!" ועזבה את בית הקפה בזעם אוחזת את כפות ידינו הקטנות המשולבות אחת בשנייה בשורה תוך שהיא צועדת החוצה עם סנטר מורם.

בצעדים בטוחים של רגלים חזקות שצעדות רבות עברו עליהן ועכשיו הן מאוגדות בקפידה בחצאית עיפרון בגווני אפרסק, המשיכה לצעוד איתנו סבתא בשתיקה עד שפרצנו כולנו בצחוק מתגלגל והמשכנו אל ספריית הוידאו הקרובה כדי לשכור סרטי הרפתקאות בהם נצפה לפני השינה בבית שני החדרים בשכונת הבוכרים בה גרה סבתי.

שכונת הבוכרים הייתה שכונה בה התגוררו חילונים בשנות החמישים עד שנות השמונים בהן החלה השתלטות חרדית על האזור. השכונה הייתה שוקקת חיים ותרבות באותן שנות חסד. בשכונה היה שוק מפורסם ופעיל, חמם טורקי, מועדון לצעירים, מתנ"סים פעילים ורחבות ענק להחלקה על גלגיליות בו היינו מבקרות עם סקטים המחוברים לסנדלים אדומים ומשוכללים.

היום סבתא מגיפה את הווילונות בשישי למען לא יראו את האור הבוקע מן הדירה, ואת הטלוויזיה היא מחרישה, מפחדת מפוגרומים על רקע דתי והתנכלויות עתידיות שיכללו חיתולים משומשים בחצר שפעם הייתה יפה ומלאת חיים.

אני מזמינה חשבון.

אצל סבתא היום - פעם היה פה כיף...
פעם היה כיף פה…

almogsorin
אלמוג סורין עיתונאית וכתבת שיווקית לעסקים קטנים. https://www.facebook.com/almogsorin.writing/