נעורים

צפיתי בסרט החדש, נעורים. קיראו מה חשבתי עליו.

בחורה עם מחשב נייד

אני אוהבת קולנוע. יש משהו מרתק במסך הגדול, בכורסאות המרופדות, בצלילים העמוקים, שעושה לי טוב.
אז למרות שהיום כולנו רואים סרטים בבית במסך הקטן, אני משתדלת לרשום לעצמי פעם בכמה זמן גם איזה סרט טוב, אמיתי, באולם קולנוע.
אז הלכתי לסרט החדש, "נעורים", בבימוי של פאולו סורנטינו.
1

על מה הסרט?

רד גיבור הסרט,  בשלהי חייו. הייתה לו קריירה מפוארת בתחום המוזיקה: הוא היה מנצח ומלחין מפורסם, "מהשורה הראשונה" שפרש מעולם המוזיקה ולא ממש ברור מה הוא עושה כרגע בחייו מלבד לסרב באופן קבוע למבקשי ראיונות ומזמיני הופעות. אנחנו פוגשים אותו באחד המקומות היפים, על כיסאות נוחים על גבי מדשאות רחבות, למרגלות האלפים,  במלון נופש יוקרתי. יחד איתו במלון נמצא חברו הוותיק מיק, שגם הוא בתחום האומנות: במאי שעובד על תסריט לסרט האחרון שלו. יחד הם מתבוננים על חייהם, המשפחה, הקריירה שהייתה ועודנה, הנשים שעברו בחייהם, על אנשים,  ביניהם אורחי המלון המוזרים, ועוד. מיק עובד במרץ רב על הסרט יחד עם חבורת מעריצים צעירים, ופרד מצהיר הלוך והצהר על כך שאין לו שום כוונה לחזור לקריירה המוזיקלית שלו למרות שהסרט מתחיל בניסיונות לשכנע אותו לחזור לבמה ולנצח, לפחות לעוד פעם אחת אחרונה.
3

מה חשבתי עליו?

למרות כל מה שאמרתי למעלה, לעתים אני הולכת לקולנוע ומתאכזבת. כך לצערי היה גם במקרה זה. הסרט היה עבורי ארוך מידי (118 דקות זה הרבה זמן, כשזה לא "תופס אותי"). הנופים אכן מרהיבים והמשחק מצוין, אך מסתבר שזה לא מספיק. פעמים רבות מידי במהלכו הוא נופל לתוך קלישאות ריקות מתוכן, שלא רק שאינן מקדמות את העלילה, אלא גם יוצרות סוג של טרחנות בימאית מזויפת.
ראיתי מספיק סרטים ואני מבינה את הרצון לחבר את הצופה לסרט באמצעות סצנות יוצאות דופן, תמונות, של הזיות ספק חלומות של הגיבורים, המלוות במוזיקת רקע עוצמתית.
בעיניי זה לא עובד. זה רק מסרבל את העלילה ומוסיף עוד דקות לסרט שממילא היה ארוך בעיניי יתר על המידה.
אני בטוחה באמת האחוזים שיש אנשים שיאהבו את הסרט הזה מאוד. הם יחשבו שהוא חכם, ומצחיק (-יעידו על כך הצחוקים בהם התמלא האולם בו ישבתי אני אתמול), ומיוחד. אני אישית לא ממש התחברתי אליו.
2
קרדיט תמונות: יח"צ באדיבות בתי קולנוע לב