נסיעה ברכבת החיים

היום לא יכולתי שלא להיזכר ב"תומס הקטר", סדרת האנשה בה צפיתי רבות עם הנכדים ולתהות שמא לרכבות באמת יש נשמה????

שמעתי הרצאה על ה – "אוריינט אקספרס" בסיומה, המרצה עשה השוואה בין נסיעה ברכבת לבין מסלול חיינו.

אוריינט_640x418

מקום ההתחלה והסיום ידועים מראש.

המסלול קבוע מראש, אבל לנו היכולת לחשב מסלול מחדש ולהחליט לעלות על רכבת אחרת, שתוביל אותנו למקום אחר ותשנה את חיינו.

פסי הרכבת עוברים דרך נקודות ציון, כפרים, ערים ועיירות, כמו בחיים, הגן, בי"ס, צבא נשואים וילדים. פרקי הזמן המוקדשים לכל קטע משתנים כמו המרחקים בין תחנה לתחנה.

פסי רכבת מהווים מסלול ישר אבל בנסיעה בכול זאת יש פיתולים, עליות וירידות בדיוק כמו בחיים.

גם על הרכבת כמו בחיים אנו פוגשים אנשים, חלקם נוסעים אתנו לאורך כל הדרך, יש כאלה שמצטרפים בתחנה כלשהי בדרך, ויש אחרים שעוזבים אותנו, יורדים ונעלמים מחיינו.

כמו בחיים גם ברכבת, הכסף קובע את התנאים, מנעים את החיים.

הנסיעה פעם איטית ופעם מהירה, פעם מהנה ופעם מעצבנת, לעתים מעייפת, כמו אירועים בחיים.

הנוף משתנה, פעם מרחבים פתוחים ופעם מעברים צרים, כמו מצב הרוח בחיינו, פעם לבנו צר וכועס ופעם מתרחב ושמח.

גם ברכבת, כמו בחיים יש דברים שאנחנו מנועים מלעשות אותם.

ואחרון אחרון חביב, ככל שהנסיעה מתארכת, רואים עוד ועוד מקומות, פוגשים עוד ועוד אנשים, צוברים עוד ועוד ניסיון, חכמה ותובנות. זה נכון גם בחיינו.

נזכרתי שכבר שמעתי פעם השוואה דומה גם בין זרם הנהר לחיים.

לא יודעת עד כמה זה נכון, אבל הרעיון מצא חן בעיני.

בטח המציא את זה מישהו שנסע המון שעות ברכבת והיה לו משעמם.

חומר למחשבה.

יהודית קרן
אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.